חידושי הרד״ל על אסתר רבה, פתיחתא א

(א) רבנין ור' ברכיה. רבנין אמרי והיה חייך כו' כצ"ל. וכ"ה בא"א (וגם המ"כ נראה שכוון לזה):

(ב) שהוא לוקח לו חטים לשלש שנים אסמכתא לדבר (ויקרא ל"ב) ועשת את התבואה לשלש השנים. גם י"ל דרמיזא בתיבת מנגד דדרש ליה מן ג' ד' שלוקח לו ג' שנים ותלו לו הרביעית. ועי' בקה"ר פ"ב פי"ג דדרש חכם על לקח תבואה לג' שנים וכסיל ללוקח לשנה ע"ש:

(ג) מן הסדקי. במ"ע פי' אוצר תבואה בלשון גריקו"ש. ולפי מ"ש בירושלמי דמאי רפ"ב ורפ"ג ובפ"ה דב"מ ה"ו סרקי ברי"ש י"ל פירושו ישמעאלים וערביים בלשון ירושלמי (עיין ערוך סרק האחרון ובמוסף שם) שהן היו רגילין להיות חמרים מביאי תבואה לשוק:

(ד) בדיוטי של קסרי. שם היו יושב נציב מלכי רומי בימיהם שמשל על א"י. ולשון דיוטי פי' במ"ע שהוא מקום המשפט. והיינו שהוא עצור שם אבל עדיין לא יצא לידון במקום המשפט דדרש ליה מופחדת וכו':

(ה) שהוא יוצא לידון. שהביאוהו למקום המשפט וכמ"ש בשבת דף ל"ב שכל העולה לגרדום לדון אם אין לו פרקליטין גדולים אינו נצול:

(ו) יוצא להצלב שלא יחזירוהו עוד לזכות כמ"ש ספ"ג דגיטין כ"ח:

(ז) מעת לעת מהסרת טבעת בב"ר פ"ק אמרו ע' יום שבין אגרות ראשונות לשניות והן שמן הסרת טבעת עד שנלקחה מהמן ונתנה למרדכי (וז"ש הפייטן תכלית שבעים נתלה על חמשים כמ"ש בס"ד בהגהותי לבמ"ר ס"פ י"ד אות צ' ע"ש) ונראה שכאן היו כתוב בר"ת מעל"ע. והיינו מתחלת ע' לסוף ע'. והסופרים חשבו שהוא מעת לעת וכתבו כן בפירוש:

(ח) שהכתבים פורחים. ביד הרצים. ומפני שיצאו דחופים בכל מדינות המלך קוראו בלשון פריחה:

(ט) ולא תאמין בחייך להיות עתידים ליום הזה. לא האמינו עוד שיחיו יותר מן יום ההוא לולי הקב"ה עשה להם נס: