חדושי הרא"ה על כתובות ט:

אמר רב יהודה אמר שמואל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה ואמרי' איתמר נמי אמר ר"נ אמר שמואל משום ר' שמעון בן אלעזר חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים. ואלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמ' פתח פתוח מצאתי נאמן. א"כ מה הועילו חכמים בתקנת'. אמר רבא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסיד' פר"ח ז"ל בשאין שם טענת דמים. כגון שאבדה המפה דאמר בהדיא אדמים לא ידענא מיהו קים לי דפתח פתוח הוה אי נמי בשהיתה ממשפחת דורקטי. אבל אי איכא דם לא מהימן. ויש אומר שאם לא משמש אפי' מצא דם נאמן לומר פתח פתוח מצאתי:

דכיון דלא משמש אין דם זה ראיה לה שמא דם צפור הוא. אבל בירושלמי אמרו אהא דתני' כל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים כאן קיימין בשלא פישפש. נמצא שהיא אומר' דם בתולי' והו' אומ' דם צפור. הוא הורע כחו שלא נהג כמנהג הזה. פי' דכיון דנהגו למשמש והוא לא משמש איהו הוא דאפסיד אנפשיה. וכן בגליל שאין ממשמשין כלל כיון שמצא אין חוששין לדם אחר. ואמרינן עלה הדא דתימר שלא להפסיד' בכתובתה אבל לקיימ' אינו רשאי משום ספק סוטה וכו' עד וכלהון מן ההיא דמר ר' הילא בשם ר' אלעז' מצא פתח פתוח אסו' לקיימ' משום ספק סוטה. פי' דכיון דקאמר דם צפור ואיהו קים ליה במילתא. הא שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא. מ"מ גמרי' מינה דאע"פ שלא משמש כיון דהא איכא דם אינו נאמן להפסידה כתובתה. אע"ג דקא טעין בברי דקאמ' דם צפור משום דלא הוי טענת בריא ומילת' דקים ליה. מה שאין כן בפתח פתוח. ומיהו בהא פליגא בירושלמי אגמ' דלן. דהתם משמע דאפי' בספק ספיקא נאמן לאסרה עליו'. ואנן לית לן אלא כגמ' דלן. וקשיא לן והיכא מהימן והא אמרינן במתני' דר"ג ור' אלעזר דאיהי מהימנא וקיימא לן כוותייהו. ויש לומר דהתם הוא דקא טענה איהי דהוה ליה ברי ושמא דאיהו לא קים ליה אי הויא מוכת עץ או נאנסה משנתארסה ואיהי קים לה אבל הכא מייר' בשותקת או במכחישתו שטוענ' בתולה שלמה נבעלתי דהוה ליה ברי וברי. וכיון דכן עליה להביא ראיה כדקיימא לן בעלמא המוציא מחבירו עליו להביא ראיה. וכן מפורש בירוש' ר' ירמיה בעי מעתה אין טענ' בתולים כר"ג ור' אליעזר בשותקת אפי' תימא במדברת באומ' מצא ואיבדו. ותהא נאמנת. לית יכול דמר ר' הילא בשם ר' אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה. הכא איתמר נאמנת. והכא איתמר אינ' נאמנת כלומר מאי טעמא דמתני' דמהימנא. והכא אמרת דלא מהימנא. דהא אכתי לא פרישנא טעמא דמתני'. תמן שניהם מודים שהפתח פתוח. כלומר מתני' אין מכחישין זה את זה. שהרי אף היא מודה כדברו שהפתח פתוח. וכיון דכן במאי דקאמר' אי דנאנסה משנתארסה או שהי' מוכת עץ דאיהי קים לה ואיהו לא קים לי' נאמנת אבל הכא אין שניהם מודים שהפתח פתוח שהרי שותקת או מכחישתו וטענתו טענת ברי. ומ"ה אמר ר' אלעזר נאמן לאסרה עליו. והא דאמרינן לעיל ותהא נאמנת כלומר מי יימר דלא מהימנא לר"ג אפי' בשותקת או במכחישתו. ומהדרי' לית יכיל. כלומר אתיא לן מדר' אלעזר דאשכחן דסבר נמי הכי דאמר מצא פתח פתוח אסור לקיימ' משום ספק סוטה אלמא לא אמר ר"ג דמהימנא לגמרי במכחישתו דהא אמר ר' אלעזר דאיהו מהימן. ומינה דר' אלעזר לא אמר אלא בשותק' או במכחישתו אבל בטענ' מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי מודה ר' אלעזר דאינה נאסרת עליו. וכן בכיוצא בזה בעדים שראוה שנבעלה ואין ידוע להם אם באונס אם ברצון מכריעין הדברי' להתיר בשטענת נאנסתי דלא אשכחן לה בשום דוכתא דלא מהימנא איתתא למימר דמשתרי' כל היכא דליכא הכחשה. ואכתי ק"ל חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ורב יהודה אפשר דמודה לר' אלעזר אלא אדרב יהודה עדיפא דהא דרב יהודה איתא בכל הנשים שבעולם. ודינא הוא לגבי איסורא תרי ספקי שמא באונס שמא ברצון. ואם תמצא לומר ברנון שמח לא נבעלה תחתיו אבל לגבי הפסד כתובתה ליכא תרי ספקי. דאם תמצא לומר תחתיו. ואיכא למימר שמא ברצון. וא"כ הפסידה כתובתה. ואם לא היו תחתיו אפי' באונס הפסיד' כתובתה. ואם תמצא לומר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לית לה כלל אף זו הפסידה הכל. ואת"ל יש לה כתובה מנה. הפסיד' מנה. וליכא אלא חד ספיקא. לתקנתא דידה שמא נאנסת תחתיו. אבל מוכת עץ ליכא למימר. דהא אמרן לעיל דלא חיישינן לה. וכיון שכן דליכא אלא חד ספיקא לתקנתא דידה ואיכא תרי ספקי גבי פסידה דידה מפסיד לה כתובתה דבתולה מיהת דלית לה אלא מנה לכ"ע. אבל לגבי האי מנה איכא למימר דתרי ספקי היא למאן דאמ' כנסת בחזק' בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה שמא לא זינתה תחתיו. ואם תמצא לומר תחתיו שמא באונס. ומיהו מסתברא לפום לישנא דרב יהודה דאכולה קאמר'. דקאמר סתמא הפסידה כתובה ודין הוא שלא נאמרו שני ספיקות להקל אלא באיסורין. אבל בממון המוצי' מחבירו עליו הראיה. וכיון דכן תיתי ראיה דלא זינתה תחתיו ברצון וכל היכא דלית לה ראי' פסדא ומסתבר' דר' אלעזר נמי אית ליה כרב יהודה. ומר אמר חדא ומר אמ' חדא ולא פליגי. ומיהו לא תלו אהדדי' כלל. דאפשר דאיתה לדרב יהודה בלאו ר' אלעזר דרבנן הוא דהימנוהו להפסיד' כתובתה דהם אמרו והם אמרו. אבל לא לאוסרה עליו אפי' באשת כהן ואשת ישראל שנתקדש' פחותה מבת שלש שנים ויום אחד משום דלא קים ליה. ואפשר נמי דלאוסרה נמי הימנוהו דהא שויא אנפשיה חתיכה דאיסור' אבל לא להפסיד' כתובתה אלא מוקמינן לה אדינא ומדינא לא פסדא. תדע מדאתינן עלה משום דכתובה דרבנן הא דאוריתא לא מהימן. ואפשר דהכל היכא דלאוסרה מהימן הוא הדין להפסידה כתובתה. ואכתי אימ' לך דוק' באשת כהן או באשת ישראל שנתקדשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אבל באידך לא מהימן. ואתא רב יהודה לאשמועינן דאפי' באידך מהימן. וראיה לזה דלא תליאן הא בהא מהא דאמרינן לעיל אף אנן נמי תנינא בתולה נשאת ליום רביעי. ליום רביעי אין ליום חמישי לא מאי טעמ' משום איקרורי דעת'. ולמאי אי למיתב לה כתובה ניתיב לה. אלא לאו לאוסרה עליו. ומדקאמרינן אי למיתב לה כתובה. שמעת מינה דאפשר דמהימן להפסידה לה כתובתה. אע"ג דלא מהימן לאוסרה עליו. אבל קשיא לן דמשמע דהאי דמהימן מדרבנן הו' ולאו מדינא. כדארי' והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן. והא תמיהא מדינא אמאי לא. והא ודאי קיימ' לן המוציא מחבירו עליו הראי' וכיון דכן תביא ראיה ותיטול. ויש אומרים משום דאיכא מיגו. דאי בעי' אמרה מוכת עץ אני. ולא נהיר דהא תינח מדברת שותקת מאי איכא למימר. ואיפשר דכי איצטריך טעמא דמהימנותא דרבנן למדברת. מיהו אכתי לא נהיר דהא מיגו במקום חזקה הוא ובבבא בתר' הויא בעי' ולא אפשיטה. ואיכא למימר דודאי אין כל החזקות שוות ואין אומרין בהן זו דומ' לזו. אי נמי איכא למימר דהיינו הימנותא משום דלא קים ליה. אבל הנכון דמדינא וודאי לא מהימן משם דאיכא רובא וחזקה דרוב נשים בתולות נישאות. ואיכא נמי חזקה דגופה. וכיון דכן אי כתובה דאוריית' דינא הוא דלא מהימן אי לאו משום דמדרבנן וכן כתבו הגאונים ז"ל שאינו נאמן אלא לעיקר כתובה אבל לענין תוספת שכתב לה אינו נאמן דמוקמינן לה אדינא. ומיהו הני מילי דמהימן לאלתר אבל לאחר זמן אינו נאמן. תדע דאמרי' הכא דביהודא ליכא טענ' בתולים כיון שנתיחד עמה ולא טען לאלתר. וכי תימא ההוא דטעין אהשתא ליתה. דאילו הוה מהימן למטען אההיא שעתא הוא הדין אהשתא דמהימן למימר לא באתי עליה באותה שעה. ועכשיו לא מצאתי בתולי' וכיון דכן מיגו דאי בעי טעין השת' מהימן למטען אההיא שעתא אלא לאו כיון דנתיחד ולא טען תו לאו מהימן למטען כלל. וכן אמר ביבמות בפ' בית שמאי טענת בתולים שלושים יום דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר נסתרת מיד לא נסתרה אפי' אחר כמה ימים. ולמאי אי למיסר' עליו. נסתרה אמאי לא. אלא לאו להפסידה כתובתה וקתני דכיון דנסתרה תו לא מהימן. והכי מוכח טעמא דלא הימנוהו אלא לפי שאין אד' טורח בסעוד' ומפסידה, וכיון דכן לאלתר הוא דאיכא למימר האי טעמ' אבל בתר הכי לא דאימלוכי הוא דמימליך ושמא עיניו נתן לגרשה ורוצה לפטרה בולא כלום. מיהו תמיהא מילת' דקאמר אין אדם טורח בסעודה ומפסידה מאי פסידא דילמא ניחא ליה בהכי לאפסידה לכתובתה. ובתר הכימקיים לה במנה. ויש לומ' דוודאי כיון דטוען עלה הכי לא סגי' דלא מפיק לה שאין אדם רוקק בכוס ושותהו. והא דאמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. כלומר אין אדם כו' הוא דמהימן. ובהאי טענה נמי בדקא טעין לאלתר שבעל כדפרישנא. וכל היכא דטעין לאלתר שבעל אפי' לא בעל אלא לאחר כמה ימי' מהימן דאכתי איתי' להאי טעמא. אבל אינו נאמן לומר שזינתה. וכן בשאר כל הטענות הגורמות להפסידה כתובתה. אלא הרי הוא כטוען לחבירו פרעתיך. ויש לו שטר שגובה. והא דאמרינן אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן. אף על גב דאהנו לן רבנן כל היכא דאיכא דם כדפרישנא דלא מהימן אלא היכא דליכא דם. הכי קאמר כיון דתקון רבנן כתובה מאי טעמא הימנוהו כלל. ומאי אהנו להאך דהא כל היכא דאפשר ליה למטען מפסדא לה לכתובתה. ומהדרינן חזק' אין אדם טורח בסעוד' ומפסיד' ולא אתי למטען אלא משום קושט'. ושמעינן מהכא וודאי דכתובה כסף מדינה. ושמעינן ליה לרבי שמעון בן גמליאל דאמר כתובה דאורייתא. עד כאן לא פליגי אלא אי מדאורייתא או מדרבנן. ונפקא לן מינה להא דרב יהודה ולההיא דהתם נמי דנשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל אבל לכולי עלמא כתובה במנה מדינה הוא. ובתולה כתובתה מאתים של מדינה ולאו דצורי. ובשלהי מסכתן בדוכת' נפרש לה בסייעת' דשמיא: