חדושי הרא"ה על כתובות ט.

אמר רבי אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסרה עליו פירש"י ז"ל כשאין שם טענו' דמי' כגון שאבד' המפה או כגון שהיא ממשפחת דורקטי' משמע מינה דטעמא דליכא דם הא איכא דם לא מהימן. וליתא אלא דבין הכין ובין הכי נאמן לאסרה עליו כיון דאמרינן דמקים קים ליה מהימן דהא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ודם דאתי מחמת צדדין הוא או דם אחר הוא שהכניסה שם:

ואין הדמים ראיה. ומוקמינן לה באשת כהן או באשת ישר' שנתקדשה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דבהכי הוי חד ספיקא. וק"ל באשת כהן נמי תרי ספקי נינהו ספק מוכת עץ ספק דרוסת איש ואם תמצא לומר דריסת איש שמא אין תחתיו. וניחא לן דהא באשת כהן לא הויא ספיקא להתירא שמא אין תחתיו דאפי' לא היה תחתיו איכא חששא לאיסורא שמא נבעלה לפסול לה. אפי' לר"ג בדלא טענה הילכך ליכא ספק ספיקא להיתירא. אלא אי קשיא הא קשיא באשת ישראל שקדשה פחותה מבת שלש שנים ויו' אחד הא ודאי ספק ספיקא הוא ספק דרוסת איש וספק מוכת עץ. ואם תמצא לומר דרוסת אי שמא באונס שמא ברצון. וי"א מוכת עץ פיתחה סתום וכיון דקא טעין פתח פתוח לא סגיא דלאו דרוסת איש היא. ומיהו אכתי ק"ל הא דאמרינן לקמן מאי לאו דטעין פתח פתוח לא דקא טעין טענת דמי' אלמא דבטענו' דמים נמי נאמן לאסרה עליו. ובהא ודאי ספק ספיקא הוא כדאמרן. וי"ל דהכי קאמר דקא טעין טענת דמים ובאשת כהן דבהא ליכא אלא חדא ספיק' כדאמרן אבל בירושלמי אמרו שהפתח פתוח בין בעץ בין באדם ואפשר דמוכת עץ לא שכיחא והיינו דלא קא חיישינן לה והכי אמרינן בירושלמי בריש פרק ב' וחשו לומר שמא מוכת עץ היא. לא חשו לדב' שאינו מצוי. ואע"ג דאמרינן לקמן כולהו חבוטי מיחבטן איפשר דלאו משום מילת' דשכיחא אלא משו' דאמר סומכוס דסומ' אין לה טענת בתולים. ופרישנא טעמיה משום דמיחבטא ופרשינן כיון דחיישת להא לחבטא ניחוש נמי לאידך ומאי שנא. ומפרקינן כולהו רואות ומראת נאמן ז אינה רואה ואינה מראה לאמה. ותו דהא איכא רבנן דלית לה האי סברא אפי' בסומה. אי נמי איפשר דהא דפרקינן התם כולהו רואות ומראות כלמר כולהו רואות ולא שכיחא לה חבטא נפיש' כלי האי וכי אתי להו מראות לאמן ותרתי קאמר זו אינה רואה ושכיחא לה וכן אינה מראה לאמה. ומיהו אכתי קשיא דהא תרי ספקי הוא שמא קודם שתגדיל. ואם תמצא לומר אחר שהגדיל שמא באונס שמא ברצון' אבל מקמי הכי בין באונס בין ברצון שריא דקיימא לן פיתוי קטנה אונס הוא ואיכא דאמר דכלהו חדא ספק הוא ספק אונס ספק רצון. ואפשר דלא חשיב ספק ספיקא אלא בגדול' שנתקדשה דאיכ' למימ' שמא לא זנתה באיסור כלל אם זנתה בשאין תחתיו. ואם זנתה לאיסור בעצמה שמא לא זנתה באיסור לבעלה שמא לא היה אלא באונס אבל זו ודאי זנתה באיסו' לעצמ'. ליכא כלל אלא חדא ספקא אם זנתה באיסו' לבעלה אם לאו:

מי אמ' ר' אלעזר הכי והאמר ר' אלעזר אין האשה נאסר' על בעל' אלא על עסקי קינוי וסתירה וכמעשה שהיה ותיסברא מעש' שהיה קינוי וסתיר' מי הואי ועוד מי אסרוה על דוד דאלו היה ראוי שתאסר על אוריה על דוד נמי היתה אסורה דקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. הא לא קשיא הכי קאמר אין האשה נאסרת על בעלה כלומר על הספק אלא על עסקי קנוי וסתירה שאע"פ שהוא ספק אסורה לפי שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ממעשה שהיה דלא הוה קינוי וסתירה אבל עדי סתירה היו שם דהכי סתמא דמילתא שהיו שם מבני הבי' שראו כשנסתרה ואף על פי כן לא נאסרה על דוד ומינ' דלא איתסרה על אוריה דאלו איתסרה עלי' הוא הדין דאיתסרה לדוד כדאמרן. אבל ליכא לפרושי ולא איתסר על אוריה. דהא אורי' לא הספיק כדי לאסרה עליו וכי תימא ולדוד אמאי לא איתסר דהא קים ליה במילתא דאלו קים ליה לאוריה כי האי גונא הוא מיתסר'. זו ודאי שאלה היא והיינו דמקשינן לקמן ואם תאמר מעש' שהיה מפני מה לא אסרוה ובדין היא דהכי נמי מצי מקשי לה אלא דעדיפא ליה מקשי מ"מ קאמר קינוי וסתירה אין פתח פתוח לא כלומר דקאמר דלא מיתסרה מספיק' לעול' אי לאו בספיק' דקינוי וסתיר' ובכללא דידיה פתח פתוח דספק נמי הוא. ולטעמך קינוי וסתיר' אין עדים לא כלומ' ספק דקינוי וסתיר' הוא דאסר להו ולאו ספק דעדים כגון ראוה עדים שנבעלה ואינו יודע אם באונס אם ברצון אינה נאסר' על הספק כשאינה טענת כי האי אלא ה"ק אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים בר מקינא לה ונסתרה שאם יש עד אחד שנטמאת אסורה דרגלים לדבר שהרי קינה לה ונסתר' ופתח פתוח כשני עדים דמי שהרי בידוע שנבעלה ואם תאמר מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה על דוד כיון דמשום טענת פתח פתוח דקים ליה אסרינן לי' כל' דכן הכא דהא הוי קים ליה במילתא. ואלו קים ליה לאורי' כוותי' וודאי מיתסרא עליה התם אונס הוי. ואע"ג דהוא מזיד. כל זמן שאינה אסורה לבעל אינה אסורה לבועל דבדידי' תליא מילתא, והאי דאמרינן וא"ת לאו לישנא דר"א הוא. דאם כן משמע דתהוי פירכא לפום מאי דקאמרי והא ליתא. דלא אתי' שפיר לפום לישנא דר"א דקאמר והא ליתא. דלא אתי' שפיר לפום לישנא דר"א דאמר וכמעשה שהי'. אלא לפום האי אוקימתא דאמרן. ר"א ה"ק אין האש' נאסרת על בעל' אלא על עיסקי קנוי וסתירה ולא כמעש:' שהיה ואמאי דקאמ' וכמעש' שהיה אאין האשה נאסר' קאי. והשתא מפרשי' אמאי לא איתסר' במעש' שהיה ומהדרי' משום דאונס הוי:

ואיבעית אימא כי הא דאמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו פי' על תנאי מעכשיו אם לא ישוב מן המלחמה בשוב שאר עם הצבא ולא היו אומר אם מתי כדי שלא תהא צריכה לעידי מיתה ובודאי כיון דהאי לישנא קאמרי אם לא ישוב ולא קאמרי' אם מתי תו לא בעי מעכשיו דהא מיפטרין ממה נפשך דאי לא מאית גט מחיי' הוא ואי מאית הא מיפטרא ממיתת הבעל ולא היו צריכין ליכתב מעכשיו אלא משום יבם דאי לאו מעכשיו א"ע גב דמיפטר' מבעל במיתתו נפלה קמי יבם. ואע"ג דהא הדר אורי' לא שמי' מתי' דלא הוה קאמרי אלא אסוף המלחמ' מיהו קשיא לן דהא קיימא לן מה היא באותן הימים הרי היא כאשתו לכל דבר. י"ל דהא אליבא דרבנן דאמרי מגורשת לכל דבר ובלבד שימות ור' יהודה סבר לה כהאי לישנא קמא דאמרינן אונס הוה. אי נמי אפשר דלא פליגי אלא במתנ' מהיום אם מתי או במתנה מחיים והא דאמרינן התם שהיו אומרי' לו דוד הבא על אשת איש מיתתו במה מלביני' היו פניו דהא לא סגיא בלאו הכי דלא אתא אספק אשת איש דמי יימר דמיית דהא לא קים ליה: