חדושי הרא"ה על כתובות צט.

איכא דאמרי' הא וודאי כו' עד דליפשו שטרא עלאי פי' רבינו אחי נ"ר מי אמרינן דכי אמר לי' כורא לאו דווקא קאמר לי' אלא מראה מקום הוא לו ועד כורא קאמר לי' למימרא דאי לא משכח לזבוני בציר מהכי ליזבון עד הכי או דילמא דכי א"ל כורא קפידא הוא ודווק' כורא קאמר ולא בציר מהכי וטעמא מאי דאיכ' למיקפד עלה משום דיכיל למימר לא ניחא לי דלפשי שטרי עלאי. ואתי' למפשט מדתנן נתן לו דינר של זהב ואמר לו הבא לי חלוק כלומ' בדינר של זהב בין דקאמר לי' הכי בהדי' בין דמשמעות' הכי מסתמא והלך והביא לו בג' סלעים חלוק ובג' טלית שניה' מעלו. אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי לאו דווקא לישנא דמוסיף על דבריו אלא לאפוקי ממעביר על דבריו דלא הוי נקט נמי לישנא דלעיל. כלומר אי אמרת בשלמא דכל כי האי גונא לאו מעביר על דבריו הוי ולאו קפידא הוא הילכך כי יהיב לי' דינר זהב וא"ל הבא לי חלוק כלומר הבא לי חלוק עד דינר של זהב שאם אינו מוצא ליקח בפחות שיתן בו ע"כ. וה"ה שאם מצא ליקח בפחות משום הכי בעל הבית מעל כשהלך זה והביא חלוק בשלש עשה שליחתו. אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי כלומר דכל כי האי גונא מעביר על דבריו הוי וקפידא הוא ודווקא בדינר זהב קאמר. בעל הבית אמאי מעל והלא לא עשה שליח שליחתו. וקיי"ל לא עשה שליחתו השליח מעל ומפרקינן הכא במאי עסקינ' דאייתי לי' שוה שש בשלש כלומר דבהא וודאי לא הוי מעביר על דבריו דהא אייתי לי' חלוק יפה דינר זהב. ומקשי' אי הכי שליח אמאי מעל כלומר אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי ומתני' בדאייתי לי' שוה שלש בשלש אתיא שפיר. דקס"ד דשניהם מעלו אחלוק קאי והיינו דבעל הבית מעל דכיון דמוסיף הוא הרי עשה שליחותו. ושליח נמי מעל דאע"ג דלא הוי מעביר על דבריו ולא חשבינן ליה משנה מדעתו של בעל הבית:

מ"מ מדעת עצמו עשה בשליחותו שהוא אמר לו ליקח בדינר זהב והוא לקח בג' סלעי' וכיון דכן דינא הוא דלימעול איהו נמי ולימעלו תרווייהו אבל השתא דאמרת דאייתי לי' שוה שש בשלש הרי נעשה שליחותו לגמרי וכיון דכן שליח אמאי מעל כלל בעה"ב הוא דלימעול ולא שליח ומשני אטלית ומקשי' אי הכי אימא סיפא בעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר לו חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע וכיון דאייתי לי' שוה שש בשלש היכי קרי לי' חלוק קטן ורע דהא אייתי לי' חלוק בדינר זהב כדבעא מיניה. ומפרקיני' מאי רע בדמים דא"ל אי אייתית לי בשית הוי שוה תריסר כלומר כיון שמצאת שהוזל השער כל כך היה לך ליקח גם בשית והוה שוה תריסר שאני חלוק טוב ויפה הייתי מבקש אלא שלא הייתי רוצה ליתן בו יותר מדינר זהב ולעולם היה לו ליקח בדינר זהב דיקא נמי דקתני מודה ר"י בקטנית שקטנית בסלע וקטנית בפרוטה. פיר"ש ז"ל דאי בדאייתי לי' שוה שלש בשלש מאי שנא קיטנית מחלוק בחלוק נמי יכול לומר לו לדינר קטנית הייתי צריך ומה שהבאת לי אינו מספיק אלא וודאי בדאייתי לי' שוה שש בשלש ובחילק איכ' טעמא דאי איתית לי בשית הוה שוה תרי סרי אבל לא בקטנית שאלו בקטנית יחזור ויקח מהן והשתא מיהת הא אית לי' מיני' כדי צורכיה. ולא נהיר' דאפי' תימא דאייתי לי' שוה שלש בשלש איכא למימר הודאה דר"י דלא דמי קטנית לחלוק דבחלוק כיון שלקח לו חלוק קטן דלא חזי לא מצי לתקוני דאפי' זבין אחרינא נמי לא אהני מידי דהא תרווייהו לא חזי. אבל בקטנית כשלקח לו חצי מה שהוא צריך הרי הוא יכול לחזור וליקח לו פעם אחר' וראוי לו כאלו לקח לו מתחילה כולה בבת אחת. אבל הפי' הנכון דהיינו דיקא דר"י מדלא אשכח מידי אחריתי דקא מוד' אלא בקטנית וא"כ דלא פליג רי" אלא בדאויתי לי' שוה שלש בשלש הוה לי' לאודויי בחלוק גופיה ובדאייתי לי' שוה שש בשלש. ותו מדקתנא טעמא שקיטני' בסלע וקיטני' בפרוט' משמע דבחלוק דפליג משום ריעות' דדמי' קאמר והיינו דמוד' בקיטני' דלית' להאי ריעותא דדמי' שקטני' בסלע וקיטנית בפרוטה ובאתרא דמזבני כבא כבא בפרוטה וליכא למימר בסלע הוה מוזלי גבך טפי: