חדושי הרא"ה על כתובות צח.
Chiddushei HaRa'ah on Kesubos 98a (Chiddushei HaRa'ah on Ketubot 98a) · חדושי הרא"ה על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →שלח לי' רבא ברי' דרב יוסף מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה או אינה צריכה שבועה. יש שפירשו צריכה שבועה שלא מכרה בפחות ואע"ג דקיי"ל דב"ד הדיוטות מיהת צריכה דהא קיי"ל אין מקבלי' עדים שלא בפני בעל דין וכיון דכן לית לן לקבולי סהדותייהו. וליתי' דליכא למימ' אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אלא שלא לחייב בעל דין שלא בפניו. אבל אם היו תובעין ראובן והוא מביא ראי' להפטר וודאי מקבלין ראיתו שלא בפני בעל דינו שלא לחייבו. ועוד הרי מקבלין שבועה ובהא נמי איכא למימר דלא ניקבצה שלא בפני בעל דין. ועוד דבכל מילי דאלמנה ליתן לן דינא דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין דאי לא אלמנה היכי גביא. והנכון כדברי רש"י ז"ל שפי' מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה שלא גבת' יותר. דאע"ג דקיי"ל היא צריכה ב"ד הדיוטות ה"מ למעבד לה שומ' אבל בתר הכי איהי מזבנה מנפשה ואמרי' ותיבעי לן הכרזה כלו' ותיבעי לך אי בעיא הכרזה דהא בהא תליא דאי בעיא הכרזה כיון דאכריזה שבועה לא תיבעי. ואי לא בעיא הכרזה מסתברה דשבועה תיבעי. ואסיקנא צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה הילכך מעיקרא מקמי דתיזבין כלל צריכה שבועה שלא נהנית מכתובתה כלום כדקיי"ל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה ולבתר הכי איבעיא מזבנה ולא בבי דינא ואפי' בדלית לה מזוני אפי' בגרושה דקיי"ל כעולא דאמר משום חינה כדמוכח במסכת ערכין וצריכה שבועה שלא גבתה יותר ואי בעיא ליפטירי נפשה מהאי שבועה בתרייתא דלא גבתה יותר תזבן בב"ד המומחין והן מכריזין ומוכרין לה והיינו דתנן שום היתומים שלושים יום כו' למכור לאשה בכתובתה. והיכא דגבי' לאו בבי דינא ומכרה מקמי דתשתבע שלא נהנית מכתובתה כלום ונראין דברים שמכרה בטל והרב אלפסי ז"ל כתב שמכרה קיים והביא ראי' לדבריו מהא דאמ' לעיל בשלמא מן הנישואין משום מזוני וכיון דאמרי' הכי משום מזוני אלמא דבת מתזנ' עסיקינן ואי בשנשבעת הרי הפסידה מזונותיה משעה שתבעה כתובתה בב"ד ונשבעת כדקיי"ל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות אלא וודאי בשלא נשבעת ואמרינן שהיא מוכרת ואפי' לכתחלה ובלבד שתשבע בסוף. וליתה להאי ראי' דהא אפשר שנשבעת בב"ד בלא שתבעה כתובתה כדי שיהא הדבר מזומן בידה כל שעה שתרצה לגבות ולא תצטרך לשבועה. ועוד בשביל שאם מתה לא יפסידו יורשי' כדקיימא לן אדם מוריש שבועה לבניו. אי נמי משכחת לה דליכא שבועה וכגון שחייב מודה. ותו דאפי' אית' דאשתבע' ותבעה כתובתה ופסדא מזוני אפי' הכי איכא לפרושי דמן הנשואין אע"ג דהשתא לא מיתזנא משום תביעת כתובתה כיון שהיא בת מזונות וראוי' להן אקילו בה רבנן למכור לכתובתה שלא בב"ד כדי שתתרצה יותר מתחלה לתבוע כתובתה ותפסיד מזונות כעין ההוא דאמרינן התם במסכת ערכין בפר' שום היתומים במאי דאמרי' התם דמכרזינן ליתן לה לאשה בכתובתה היכי שבקי' מזוני דוודאי מפסדי' ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרואינן אי לא מרוחינן ואמרינן הא ל"ק בתובעת כתובתה בב"ד דקיי"ל דאפסדה מזוני. ומקשי' אי אין לה מזוני איזדקוקי נמי לא מיזדקיקנא לה דהא לעיל עלה פרישנ' התם דלא מיזדקיקנא לה אלא משום מזוני וכיון דאפסדה מזוני אמאי מיזדקיקנא לה ואמרי' אלא כיון דאיזדקק לה מעיקרא מיזדקיקנא לה בסוף כלו' שאלו לא היו ניזקקין לה בסוף אף היא לא תבוא מתחלה לתבוע כתובתה בב"ד. אע"פ שאינן דומות דשניא ההיא דהתם דלא מיזדקיקנא לה כל עיקר ובהא וודאי איכא למימר דילמא אתיא לאימניעי. ותו דאיכא לפרושי ההיא דהתם דלאו מהאי טעמא הוא אלא כפשט' לומר שכיון שהוזקקנו לתביעתה שהפסידה בשבילו מזונות ניזקקין לה לגמור כל תביעתה וכיון דראי' דרבינו ז"ל לא מוכיחא הכי בהדיא וודאי נראין דברים שמה שעשתה קודם שתשבע לא עשתה ולא כלום. וכן הדין בבעל חוב כל מקום שהוא צריך שבועה וזה נראה מבואר: