חדושי הרא"ה על כתובות צו

אמר רב שימי בר אשי כתנאי כו' עד וכן כחה יפה פי' הא קי"ל במתני' דכל אלמנה מוכרת שלא בב"ד בין מן האירוסין בין מן הנשואין בין למזונות בין לכתובה ואם מכרה קרקע אחד הרי הדבר ברשותה ואם רצתה נוטל' מקצת דמים למזונות ומקצת דמים לכתוב'. והיינו דקתני מוכר' שדה אחד ונוטל' מה שתרצ' מן הדמים למזונות ומה שתירצ' לכתובתה ומפרשת בשעת מכירה מה היא מוכרת למזונות ומה היא מוכרת לכתובת' וכותבת אלו למזונו' מכרתי ואלו לכתוב' מכרתי דברי ר"י ר' יוסי אומר מוכר' וכותב' סתם. כלומר מוכרת סתם ואינ' צריכה לפרש מה היא מוכרת למזונות ומה היא מוכרת לכתוב' אלא מוכרת סתם וכותבת סתם ואחר זמן הרשות בידה מה היא רוצה ליטול ממה שמכרה למזונותיה ולכתובתה. מאי לאו בהא קא מיפליגי דר"י סבר ניכסי בחזקת יתמי קיימי. פי' וכיון שכן שהנכסי' ברשו' היתומים אינה יכולה להוציא אותן מרשותם אא"כ תפרש למה. ואם לא פירשה המכר בטל. ואע"פ שהיא מוכרת שלא בב"ד צריכ' לפרש בשעת מכירה לעדים שאינה יכולה להוציא הנכסים מחזקתן אא"כ מפרשת למה. וכיון שכן אם לא כתבה בשטר מה שמכר' למזונות ומה שמכר' לכתובה נאמנין היתומין עליה לומר לכך מכרת ויכולין לומר לכתובה מכרת ונתקבלת כתובתיך והפסד' מזונותיך מאותה שעה ואילך אם לא הביא' ראי' למה מכרה שכיון שהנכסים בחזקת היתומים והיה לה לפרש בשעת מכירה והיא לא פירשה צריכה להביא ראי' על הפירוש. ור"י סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי וכיון שכן אינ' צריכ' לפרש בשעת מכיר' למה היא מוכרת אלא מוכרת סתם ואח"כ הרשות בידה לומר למה היא רוצה ליטלם אם למזונות אם לכתובה ואם באו היתומי' לערער לומר שבשעת מכירה פירש' למה מכרה יביאו ראי' לדבריהם וכן כחה יפה שהיא יכול' לימלך למה רוצה לנוטלן. ואם אין שם בני חורין אלא משועבדין אומרת שהיא רוצה ליטול מה שמכרה למזונות כדי שתגבה מן המשועבדין כתובת' ואם יש שם בני חורין אומרת שמה שנטלה לכתובתה נטלה כדי שתהא ניזונת בכל מה שנשאר שם מכתובת' דהא קי"ל דלית' לדר"ש דאמר לא אמרי' מקצת כסף ככל כסף. ואמרי' ממאי דילמא דכ"ע ניכסי בחזקת אלמנה ור"י עצה טובה קמ"ל. כלומר דכ"ע ניכסי בחזקת אלמנ' קיימי ואייתי דר"י שפיר דאמר מוכרת וכותבת סתם. טעמא דר"י דאמר דתמכור בפי' ותיכתוב בפירוש משום דעצה טובה קמ"ל דלא ליקרו לה רעבתניתא שהרואה מוכרת כסבור שהכל מוכרת למזנות לפיכך השיאה עצה ר' יהודה שתפרש מה שדעתה למכור למזונות ותכתוב בפירוש דאי לא תימא הכי הא דבעי ר"י תפשוט לי' ממתניתין מוכרת וכו' וכותבת למזונת מכרתי דהא נמי קתני הכי בלישנא דר"י בבריית' אלא ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל ה"נ עצה טובה קמ"ל. אי נמי דכ"ע ניכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר"י כדאביי קשיש'. כלומר דאפ"ה דניכסי בחזקת יתמי הרשו' בידה לנוטלן למה שתרצ' ומוכרת תחיל' סתם ואח"כ יכול' להימלך והדבר תלוי בדעתה למה תיטול אותן כדאמ' אביי קשיש' בשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה ליטלן בחובו נוטלין ואם רצה ליטלן במתנה נוטלין. ואף על פי דבכאן הרי הנכסין ברשות היתומים נוטלן תחילה בסתם ואח"כ נמלך בו ונוטלן למה שירצה אף אלמנה אע"פ שהנכסין ברשות היתומים ובחזקתן הרשות ביד האלמנה לנוטלין תחילה בסתם ואח"כ הדבר תלוי בדעתה ליטלן למה שתרצה. כך נראה לפרש וזהו הפירוש הנכון. והא דאמר ר"י מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה פירשו בירושלמי בא מלוה בשטר אומר' לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי. כלומ' אם בא מלוה בשטר לטרוף מן המשועבדין ולהוצי' מיד הלקוחות הדמים שהרי מוכרת לשנים עשר חדש ומפרנס אחד לשלשים יום אומר' לכתובת' מכרתי והיא קודמת ואם מוכרת למזונות הם מוציאין מידה הדמי'. ואם בא מלוה ע"פ אומרת למזונות מכרתי שאלו מכרה לכתובתה טורף בני חורין דאיתנהו ועכשיו שמכרה למזונות מה שמכרה מכרה דתרווייהו בעלי חוב ע"פ נינהו וכיון שכן מי שקדם מהן וגבה מה שגבה גבה ומוכרת שאר נכסים משום כתובה נמצא הסתם יפה לה. ומהכא משמע דכל שאינו גובה מן המשועבדין אף על פי שהוא קודם הגובה מן המשועבדים קודם לו לגבות כמה שאמרו בירושלמי שאם בא מלוה בשטר והיא אומר' שמכרה למזונות מוציאין הדמים מידה ואף על פי שהיא מקודמת במזונותיה שהרי שיעבוד מזונותיה משעת כתובה ואמרינן התם שאלו מכרה לכתובה אינן מוציאין מידה אלמא דבמלוה מאוחרת מכתובתה עסקינן ואפי' הכי למזונות מוציאין מידה. והכי מוכח מהא דמבעיא לן מוכר' למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובתה ואמרינן דלא משום טעמא דאחריותי' דנפשיה מיהת קיבל עליה. אבל בית דין שמכרו למזונות. וודאיפשיטא לן שהיא חוזרת וטורפת לכתובתה ואף על פי שהן שוין בחיובן משע' אחת כתובה ומזונות כתובה גובה מהן: