חדושי הרא"ה על כתובות צד.

גמ' במאי קא מיפלגי אמר שמואל בנמצאת שדה כו' עד מה שגבה גבה. פי' דכ"ע טעמא דראשונה ושניה דנשבעת היינו משום חששא דנמצאת שדה שאינה שלו והשלשית אינה יכולה לחזור עליהן שהרי הן קודמות לה. אלא שלשית קשיא לן אמאי נשבעת כי נמצאת שדה אחת מן הראשונות שאינה שלו מאי הוי הא הדרי עלה דשלשי' ולהכי מיצטריך טעמ' דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ואשתכח דלא מצו הדרי עלה. אמר רב נחמן אמ' רבה בר אבוה דכ"ע מה שגבה לא גבה והכא בחיישי' שמא תכסיף כלו' ולפיכך לא תטול בלא שבוע' שמא תכסיפנו ואם נמצאת שדה אחת מהן שאינו שלו אינ' יכול' לחזור עליו ורש"י ז"ל פי' בע"א וזה עיקר:

אביי אמר דאביי קשישא איכא בינייהו כו' ולית לי' לאביי שמא תכסיף. ואע"ג דאביי הוא דאית לי' האי סברא לעיל בפר' האשה שנפלו. התם במוכר פירות קרקע שדרך לוקחי פירות שאין חוששין לשבח הקרקע אלא להוציא ממנה כל פירות שיוכלו. אבל כאן הרי רביעית זו כסבורה שקרקע זה יהא שלו והיא משביחתו כאדם המשבוח את שלו. ועוד דהתם הוא שקרקע שלה ויכולה לעכב על בעלה שלא למוכרו לפירות משום האי חששא. אבל כאן שהיא ראויה לגבות ליכא לאימנועי מהאי טעמא:

והרב אלפסי ז"ל לא כתב מכל זה כלום והדין עמו דהא דאביי קשישא כבר פסק' בגיטין בפרק הניזקין. ולשמא תכסיף פשיטא דלא חיישינן דהא אפי' בההיא דלעיל קיי"ל כרבא וכל דכן בהא דמודה אביי ואידך נמי כבר פסק רבינו ז"ל כמ"ד מה שגבה לא גבה:

אמר רב הונא הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו לדינא לא מצי אידך למימר לי' את לאו בעל דברים דידי את. כלו' אין בעל דינו יכיל לומר לו את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותי' עבד ויש לו לקבל עליו מה שדנו לזה וכיון שכן הרי זה כאלו בא בהרשאה דשליחותי' עבד. ודווקא דאיתי' במתא דכיון דכן ולא אתא מסתמא ניחא לי' וקביל עלי'. אבל ליתי' במתא לא מצי אמ' אי הוה אנא הוה טענינא טפי ולא למתני' דנשבעת ראשונ' לשני' ולא לשלישית דמיא דהתם שבועה לאחד שבועה למאה:

אתמר שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני לימ' רב דאמר כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי. פי' ועדים בחתומיו זכין לו וכיון שכן אפי' נמסר לו השטר אחר כמה ימים הוא קונה מאותו יום שנכתב. ואם כתב לשניהם בו ביום ומסר להם למחר אפי' בזה אחר זה שניהם שוין ששניהם קונין משעת חתימה וכיון שכן ראוי הוא שיהו חולקין. ואע"פ שאלו כתב לאחד בו ביום ומסר לו ואח"כ כתב לחברו שזה שמסר לו ראשון קנה מידי דהוה אגט אשה שכיון שהגיע גט לידה מגורשת גמורה ואפי' לבו ביום ואפי' כתוב בו חדש שנה שבוע או שכתב לשניהם בו ביום קודם שמסר לאחד מהם ואח"כ מסר לאחד תחלה בו ביום וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה כיון שנמסר לו ביום שאינן שוין אלא כשנמסר להם למחר לפי שהשטר אינו קונה אלא משעה שמוכיח מתוכו והרי שניהם כתובים באחד בניסן וכשנמסר להם לאחר זמן הרי הן קונין מאחד בניסן נמצא ששניהם שוין. אבל כשנמסר לאחד בו ביום הרי זה קנה לאלתר מידי דהוה אגט אשה כדפרי' ותו לא קני אידך וכיון שכן כל שנמסר לאחד מהם תחלה בו ביום הוא קנה. ואלו נמסרו שטרות חלו בו ביום שודא איכא למימר דהאי וודאי אי דמר לאו דמר אפי' הכי חלוקה עדיפא דהא כל היכא דנמסר למחר איכא למימר חלוקה ואפי' בו ביום נמי וכגון שזכה לשניהם כאחד: