חדושי הרא"ה על כתובות פט:

והא מדקתני סיפא רשב"ג אומר מן הסכנ' ואילך אשה גובה שלא בגט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבל מכלל בדאיכא עידי גירושין עסיקי' דאי ליכא עידי גירושין היכי קאמר רשב"ג דגביא ובמאי גביא אלא כולה רשב"ג היא וחסורי מיחסרא והכי קתני הרי אלו לא יפרעו בד"א בשאין שם עידי גירושין אבל יש שם עידי גירושין גביא תוספת בשטר כתובה דאית לה ונפיק מתות' ידה ועקר אי מפקא גיטא גביא ואי לא לא גביא כדפרי' דלגבי עקר לעולם כמקום שאין כותבין הו' וגט הרי הוא כשטר כתובה גופ' ומן הסכנה ואילך אע"ג דלא מפקא גיטא גביא כיון שאין אדם רשאי לשהות הגט גוב' הכל בכתובה ועידי גירושין דתוספת גובה משום כתובה ועיקר גובה בעידי גירושין כאלמנה שהיא גובה בעידי מיתה עיקר כתובה אפי' במקום שכותבין דלענין עקר לעולם כמקום שאין כותבין היא וליכא בהוא היפרישא כלל. וכיון דכן אע"ג דלא מפקא גיטא גביא הכל בשטר כתובה ועידי גירושין שרשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט אלא בכתובה ועידי גירושין ובעל חוב גובה שלא בפרוזבל. והא דאמרי' חסורי מיחסרא והכי קתני. לא דמיצטריכינן למימר הכי משום פירוקא דקושיין. דהא בלאו הכי איכא לפרוקי כדפרקינן דהכי קתני הרי אלו לא יפרעי בד"א בשאין שם עידי גירושין אבל יש שם עידי גירושין גביא עקר אי מפקא גיטא גביא ואי לא לא גביא רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה דאע"ג דלא מפקא גיטא גביא הכל עקר בעידי גירושין ותוספת בכתובה. אלא איידי דמיזדקקי' לפרושה פרישנא לה כולה כדאית' דוודאי לעולם משמע לן דהא רשב"ג לא פליגא את"ק דמודה ת"ק בשעת הסכנה. וכולה וודאי רשב"ג היא כדפרי'. א"נ איכא למימר דהא דמתרצינן הכי משום דאלו אמר' דרשב"ג פליג את"ק אם כן עיקר מילתא דאתי לאיפלוגי עלה רשב"ג מיחסרא. ולפום הכי ניחא לי' לאוקומה כולה כרשב"ג. אמרי לי' רב כהנא ורב אסי לרב כו' דלאו משום דקשי' לי' לרב בלחו' דהא אליבא דכולי עלמא נמי דאית להו אין כותבין שובר קשיא. אלא רב כהנא ורב אסי תלמידי דרב נינהו והיינו דבעו לה מיניה. ותו דלרב קשיא אפי' במקום שכותבין ולענין עקר דלעיק' הרי הו' לעול' כמקו' שאין כותבין וק"ל בין למאי דקסבר מעיקרא בין למאי דקסבר השתא. למאי דקסבר מעיקרא קשיא לי' מאלמנה מן הנישואין במקו' שאין כותבין ולמאי דקסבר השתא אפי' במקום שכותבין ולענין עקר דהוי לעולם כמקום שאין כותבין והיינו דקאמר לה סתמא ולא פריש בהדיא במקום שאין כותבין. וה"ה נמי דקשיא לי' לשמואל במקום שאין כותבין והיינו דמקשי' כיון דאין כותבין שובר אלמנה מן הנישואין במאי גביא בעידי מיתה ליחוש כו' ומהדרי' ביושבת תחת בעלה ומשמשתו דכיון דכן תו ליכא למיחש לגירושין. ומקשי' דילמא סמוך למית' גרש' ומפקא לי' לגיטא וגביא ביה ולבתר הכי גביא זימנ' אחריתי בעידי מיתה. ומהדרי' התם איהו הוא דאפסי' אנפשי'. תו קשיא לן אלמנה מן האירוסין במאי גביא בעידי מית' ליחוש דילמא גרשה ומפקא לי' לגיטא וגביא ביה זימנא אחריתי דבהא ליכא לפרוקי ביושבת תחת בעלה כיון דארוסה היא. ומהדרי' במקום דלא אפשר וודאי כותבין שובר כלומר אלא קאמרי' אלא כל היכא דלא אפשר כותבין שובר והשת' דאתי' להכי אלמנה מן הנישואין נמי מפרק' לה בהכי ולית לן הני שינויי דחיקי דאמרי' מעיקרא. אלא היכא דלא אפשר חשבינן לי' וכל היכא דלא אפשר כותבין שובר:

אמר לי' מר קשישא כו' עד מנא לן כלומר היכא תניא לה. אבל וודאי עיקר דינא לא מספקא לן ביה מידי דוודאי קים לן דהכי הוא כדאמ' לי' אביי בבבא מציעא בהדיא וכדפרי' התם ולא מיפשט' ואיבר' דלא אשכחן לה דתניא בשו' דוכתא אבל וודאי דינא הכי הוא וכן הילכתא:

והא דאמ' לי' רב נחמן לרב הונא לרב כו' ה"ה נמי דקשיא לשמואל במקו' שאין כותבין דקי"ל וודאי דגביא בגיטא אמאי לא חיישי' להכי כיון דקי"ל אין כותבין שובר דהשתא אכתי לא קים לן דקרעי' לי' לגיטא. אלא לרב מקשי' משו' דקשיא לי' אפי' במקו' שכותבין ולענין עקר דקיימא לן דאפי' במקום שכותבין גביא בגט כיון דקיימא לן אין כותבין שובר אמאי לא חיישי' דילמ' גביא והדר גביא. ומהדרי' דקרעי' לי' וכתבי' אגבי' גיטא דין דקרענוהו לאו משום דגיטא פסולה הוא אלא כי היכי דלא תיהדר תיגבי ביה זמנא אחרינא. וה"ה נמי דאי לא הוה לן האי תקנת' דמהדרי' דהוה לי' היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר כותבין שובר כיון דדינא הכי הו' דעקר לעולם ליהוי במקום שאין כותבין דדינא ליכא לבטוליה כדמתרצינן לעיל באלמנ' מן האירוסין אלא דכיון דהוה לה תקנתא וכדמשני תריץ לי' הכי. ומיהו לפום ההי' סבר' דלעיל דפרישנא לעיל דלא אמ' רב דלגבי עקר כתוב' לא כלו' הוא אלא בגרושה ומשום דאיכא גט דהוי במקום כתובה אבל באלמנה לא. איכא לפרושי דהכא אליבא דרב הוא דמקשי' דאליבא דשמואל במקו' שאין כותבין ליכא למיקשי הכי דלדידי' הוה להו היכא דלא אפש' כותבין שובר אבל אליבא דרב דקאמר דאפי' במקום שכותבין גביא עקר בגט קשיא לן כיון דאין כותבין שובר היכי תקון רבנן כי הא מילתא דתיגבי בגיטא דלא אפשר לאהדורי' ניהליה ואיכא למימר' תיהדר תיגבי ביה. אדרבה כיון דאין כותבין שובר הוה לן למימ' דכיון דאיכא כתובה והוי היכא דאפשר לא תיגבי כלל בין תוספת בין עיקר אלא בשטר כתובתה כי היכי דלא תיפוק מינה חורבא ואלו אמרי' הכי תו ליכא למיחש למידי דהשתא דאית לן דאין כותבין שובר כל מאי אפשר לן למיתקן ולמימ' כי היכי דלא ליצטריך לי' לשמירת שוברו אמרי'. ומהדרי' דקרעי לי' וכתבי' אגבי' גיטא דין דקרענוהו לאו משו' דגיט' פסולה הוא אלא כי היכי דלא תהדר תיגבי ביה זימנא אחרינ' ואיבר' דאי הוה מקשי לי' מאלמנה מן האירוסין ה"נ דקשי' ולית לה פירוקא דהא ליכא למימר ביה האי תקנתא אלא דבאלמנה ליכא למיקשי דהא אית לן להאי לישנא דבמקום שכותבין לא גביא אלא בכתובה. ובמקום שאין כותבין נמי הוה לי' היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר כותבין שובר ולשון ראשון מחוור מזה. ואיכא דקשיא לי' היכי אסקי' לה הכא הכי והא התם בבבא מציעא דחינן לה ואמרי' עלה אטו כל מאן דמגבי בי דינא מגבי. יש לומר דלא דמיאן דהתם הוא גבי דידי' דאמרי' דאי לאו משום טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר ולא כלום וודאי הוה יכול למיטען פרעתי דליכא למימר לי' אם אית' אמאי לא קרעוה לגיטא וליכתוב אגביה הכי כדאמרן משום טעמא דכל דמגבי לאו בי דינא מגבי. אבל השתא מקשינן לדידן היכי תקון רבנן כי האי גונא דתיפוק מינה חורבא כיון דקי"ל אין כותבין שובר והיכי מגבינן לה מיניה:

ומהדרי' דרבנן כי מגבי לה מיניה היינו בבי דינא תקון נמי מילתא כי היכי דתו ליכא למיחש למידי דניקרעוה וניכתוב אגביה:

ולית לן למיחש נמי דילמא פרע לה ולאו בבי דינא ופרע לה בשובר דתיכתוב לי' ונפיק מינה חורבא דהתם איהו הוא דאפסיד אנפשיה כדאמרן. ולענין הילכת' קי"ל כר"י דכותבין שובר. והטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואפי' במקום שכותבין וכדפרי' לה דהא קי"ל רב ושמואל ורבי יוחנן הלכה כר"י. ובזה הפי' מתפרש' שמועתנו יפה ועולה כהוגן וכל הרוצה להשיב יבא וישיב:

כתב רבינו נ"ר מגו דיכול למימר לא גרשתי יכול למימר גרשתיה ונתתי לה כתובתה. איכא דקשיא לי' והא אמר רב המנונא האשה שאמר' לבעלה גרשתני נאמנת ונראה שאף ליטול כתובת' וכדכתיבי' בפרק האשה שנתארמלה. וניחא לי' דכיון דאדעת' דכתובה אתיא לא מהימנ' וכדאמרי' ביבמות גבי האשה שאמר' מת בעלי דאמרי' תנשא ותטול כתוב' ואמרי' התם דאי אמר'תנו לי כתובתי אף להינשא אינה נאמנת וכדאית' בפרק האשה שלום והכא נמי כיון דאדעת' דכתובה אתיא אי אמרה גרשתני לא מהימנא. ולדידי לא ניחא לי חדא דהכא כיון דאיהי מודה לה דגרשה מאי אית לה למתבע אלא כתוב' וכ"ת רב יוסף מוקים לה דמקמ' דלודי בעל תבעה כתובה והוה לה כי ההיא דיבמות. אכתי לא דמי דהתם מאי טעמא שרו לה רבנן משום חומר שהחמרת עליה בסופ' והך איתתא כיון דתבעה כתיבתה דילמא לא מת בעלה. ואיהי לא מנסבא אלא דמצטריכי לה זוזי ותבע' כתובת' ולפיכך אף להינשא אין מתירין אותה דחיישי' דילמא בעלה קיים וכיון דשרית לה אתיא לאינסובי. אבל הכא כיון דקי"ל אינה מעיזה פניה בפני בעלה מה לי תבעה כתובה מה לי לא תבעה. ואפשר דכי אמרי' נמי אינה מעיזה פניה היינו לומר התירוני לינשא אבל לגבות כתובת' אימ' אמרה הכי כיון שאינה תובעת להתירה לינשא. ויש מי שאומר נאמנת היא ליטול כתובתה ואינה נאמנת ליטול תוספת. וכן כתב הרב ר' משה הספרדי ז"ל ובהכי מפרקא קושיין ולא ידענא טעמא אטו האשה שאמרה מת בעלי אינ' נאמנ' היא ליטול תוספת. ואפש' לומר דמדר' כתוב' לית' אלא בעיקר כתובה אבל לא בתוספת:

והרב ר' אברהם ז"ל אוקמה באומרת עכשיו גרשתני ואבד גיטי דאיכא לברורה ובכי האי גונא לא הימנוה רבנן. אי נמי רב יוסף לית לי' דרב המנונא ורבא נמי פליג עליה בפ"ב דנדרים עד כאן ולא נהיר דהא רב המנונ' תלמיד דרב הוא ורב יוסף אליבא דרב קאמר כדפרכי' נמי הכי בבבא קמא בפ' הגוזל בתרא ולרב המנונ' נמי אליבא דרב רביה מתני' היכי מתרץ לה. ומחוורתא דמילתא דמדרב המנונא אינה נאמנת ליטול כתובתה. וכן נרא' לפי אות' שיטה שכתבנו למעל' ותו לא מידי.