חדושי הרא"ה על כתובות פט.

גמ' שמעת מינה כותבין שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה. פירש מדקתני מתני' דמגבינן לה בגט שלא בכתובה שמע מינה דכותבין שובר. דאי אין כותבין שובר כי מהימנא נמי דכתב לה ואבדה כתובתה ולא נפרעת לה ומגבינן לה בגט שלא בכתובה. ליחוש דלמא הדר מפקא לה לכתובת' וגביא בה בעידי מיתה. וכי תימא וטעמא מאי סלקא דעתך דלא כתבינן שובר דלמ' מירכס תברא והדר תבע ליה בשטרא. אם כן כי אמרת דלא פרעינן לה בדלא מהדרא שטרא כתובתה מאי מהני. דהא אפילו כי מהדר' שטר כתובה נמי הרי הוא צריך לשמרה מן העכברים דאלו מירכסא נמי הרי היא יכולה לחזור ולתבעו בעידי מיתה דאמרה לא כתב לי דהא אמרי' דאלו אמרה הכי דמהימנ'. וכיון דכן הוה לי' היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר וודאי כותבין שובר. י"ל אפי' הכי שמעת מינה. דאלו הוה סבירא לן אין כותבין שובר אע"ג דלא סגי' לי' באהדורי שטר כתובה דאכתי איכא למיחשכדאמרן. מ"מ לא הוה פרעינן לה בלאו הכי כלומר בדלא מהדרה שטר כתובה שיותר הדבר מזומן וקלה לתבעו כששטר כתוב' ביד' משאין לה שטר כתוב'. ותו דכי לא מהדרי' לי' שטר כתובה אלו אתיא למיגבי מיני' בעידי מית' ואית לה כתובה אפי' אי משכח בעל ההיא שעת' ראי' דכתב לה גביא מיני' כיון דשטר כתוב' בידה ולית לי' תברא דאירכס לי'. ואלו מהדרינן לי' שטר כתובה אפי' מירכסא לי'. אלו אתיא למהדר למיגבי מיני' בעידי מית' אלו משכח בעל השתא ראי' דכתב לה לא מציא למיגבי מיני' כיון דלא חיישינן להכי וודאי ש"מ כותבין שובר ואע"ג דלקמן מתרצינן לה ביושבת תחת בעלה. התם הוא בנשואה אבל אכתי קשי' מארוס' דבשלמא לקמן מתרצינן עלה דהוי היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפש' וודאי כותבין שובר. אבל השתא דקס"ד דאפי' במקום שכותבין איירינן כיון דאיכא כתוב' והוי היכא דאפשר קשי' לן היכי גביא בלא כתוב' ולא חיישי' להכי דילמא בתר הכי גביא בעידי מיתה ובכתובת' ומדלא חיישינן להכי וודאי שמעת מינה כותבין שובר. ואוקמה רב במקום שאין כותבין דליכא כתוב'. וכיון דכן איפרקא לה קשיין דתו ליתה לההיא חשש' דדלמא מפקא לכתוב' דהא ליכא כתובה וגט דמתני' דווק' כדמשמע לן נמי מעיקרא והכי נמי משמע לן לעולם. ומ"מ אפילו במקום שאין כותבין האי דגבי' כתובת' משום טעמא דהטועין אחר מעשה ב"ד הוא. דאי לאו הכי אע"ג דגט השתא במקו' שטר כתוב' גופ' קאי מדינא ודאי הוה יכיל למיטען פרעתי אי לאו משום טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כדאיתה התם. ומיהו לית לי' לרב דינא דהטוען אחר מעשה ב"ד אלא במקו' שאין כותבין. אבל במקו' שכותבין לא ובהא פליגא אדר' יוחנן. ושמואל אמר אף במקום שכותבין כתוב' פי' מתני' אפי' במקום שכותבין כתוב' היא שנוי':

ולשמואל כותבין שובר כלומר אם כן לשמואל הדרא לה קושיין לדוכתא דשמעת מינ' כותבין שובר. ואתא רב ענן לפרוש' משמי' דשמואל דהכי הוא דינא דבמקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראי'. כלומ' וכיון שהביא ראי' הוה לי' כמקום שכותבין. ובמקום שכותבין ואמר' לא כתב לי עלי' להביא ראי'. כלומר וכיון שהביאה ראי' שלא כתב לה הוה לי' כמקום שאין כותבין. וכיון דכן היינו דקא מוקים לה לשמואל אפי' במקום שכותבין כלו' והביא' היא ראי' שלא כתב לה. וכיון דכן הדר לי' מקום שאין כותבין ותו ליכא למיחש דדלמא מפקא לה לכתובת' דהא ליכ' כתובה. ומסתברא דהא דשמואל פליגא אדרב. דרב סביר' לי' דאלו במקום שכותבין אע"פ שהביא' ראי' שלא כתב לה בשעת נישואין אכתי לא הוה לי' כמקום שאין כותבין. אלא כמקום שכותבין. דכיון דמקום שכותבין הוא הרי היא עומדת ליכתב. ואע"פ שלא כתב לה בשעת נישואין חוששין שמא אח"כ כתב לה וכיון דאין כותבין שובר לא גביא בגיטא בלחוד אלא בכתוב'. ור' יוחנן פליג אתרווייהו וס"ל דאפילו במקום שכותבין עליו להביא ראי' שכתב לה. ואם לא הבי' ראי' גובה שלא בכתוב' בין בטוענת לא כתב לי בין בטענ' כת' לי ואבדתי'. דהיינו דאמר ר' יוחנן הטוען אחר מעש' ב"ד לא אמר כלום כדפרי' לה התם בב"ב בהדיא דכותבין שובר. אשתכח דג' מחלוק' בדבר רב ושמואל ור"י ומחלוקת' מפורש':

ואף רב הדר בי' כלומר ממאי דמוקי' לה למתני' במקום שאין כותבין דווקא. דאמר רב בין כותבין בין אין כותבין הוציאה גט גובה עקר דכתוב' גבי עקר לא מהני מידי דלגבי עקר לעולם הוי כמקום שאין כותבין וגט היינו שטר כתובה דעקר. וטעמי' דרב משום דכיון דקים לן דכל אתתא אית לה לעולם מנה מאתי' מתנאי ב"ד תו לא מיבעי לה ראי' אחריתי וכיון דכן כי אית לה נמי לא מהני מידי ולא מהני לן כתובה כלל אף במקום שכותבין אלא לענין תוספ'. במקום שכותבין כתוב' וודאי אינה גובה תוספת אלא א"כ שטר כתוב' יוצא מתחת ידה ומחזירתו לו דקיי"ל אין כותבין שובר אבל במקו' שאין כותבין וודאי גט היינו כתוב' בין לענין עקר בין לענין תוספ'. וכל הרוצה להשיב יבא וישיב. דהשתא וודאי אתיא לה מתני' שפיר דקתני הוציאה גט ואין עמה כתוב' גוב' כתובתה אפי' במקום שכותבין. ומאי כתובה עקר כתובה והיינו דמגבינן לה מיני' דלגבי עקר לעולם מקו' שאין כותבין הוא וגט היינו כתובה. והשתא קיי"ל גט דווקא אבל עידי גירושין לא כדאמרן. ותו ליכא למשמע מינה כותבין שובר דליתה לחששא דדלמא מפקא לה לכתובה וגביא בה. דהא עקר לא מיגבי לעולם בכתובה ולגבי דידי' כתובה לא מהני מידי אלא כמאן דליתה כלל. וגרושה גובה בגט ואלמנ' בעידי מיתה במקום שאין כותבין לגמרי. ואיכא דאמרי דאליבא דרב לא קאמרינן אלא בגרושה דגביא בגט תו ליכא למיחש למידי. אבל אלמנה כיון דאיכא למיחש לעידי מיתה דילמא גביא בהו והדרא וגביא. וקיי"ל אין כותבין שובר ודאי לא גביא לעולם אלא בכתובה. והא ליתה דא"כ מאי חזו רבנן למימר במקום שכותבין בגרושה לאפוק' מדינ' דלא תיגבי בכתובה כלל אלא בגיטא וגיטא תיקום במקום כתובה לגמרי ואי אית לה גביא ואי לא לא גביא ומאי אהנו לה רבנן בהכי כי משוו גיטא במקום כתובה. אדרבה עדיפ' לאוקמ' אדינא דתיגבי בכתובה ואי אית לה כתובה גביא ואי לא לא גביא דהא לא מהני לה האי טפי מהאי. ואיכא דמפרשי דאהני דאלו גביא בכתובה אי מירכסא תו לא מציא גביא. אבל גיטא בלאו הכי נמי אית לה למינטרי' שהיא צריכ' לו לראי' שתנשא בו והקילו עלי' שאינה צריכה אלא לשמירת אחד להם. ולא נהיר ומחוורתא דמלתא כדאמרן דלגבי עיקר אפי' במקום שכותבין הוה לי' כמקום שאין כותבין לגמרי. ואלמנה גביא בעידי מיתה שלא בכתובה במקום שאין כותבין לגמרי. והשתא אתיא שפיר דאיכ' למימר משום טעמא דפרישנא לעיל דרבנן שוויה לעיקר כאלו אין כאן כתובה כלל:

תנן כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל מוקי' לה במקום שאין כותבין. פי' או במקום שכותבין והביאה ראי' שלא כתב לה דהיינו מקום שאין כותבין כדפרי'. וכיון דכן דינא הוא דכיון דלית' גט בידה דניהמני' לדידי' דהא כבר פרעה בגיטא דאפיקתי' מעיקרא ותבעי בגיטא דהא קים לן דאלו טעין ואמר לה כתבתי לא מהימן ואמרי' לי' זיל אייתי ראי' ואי לא מייתי ראי' אמרי' לי' זיל כרע'. אלא לרב נהי דעקר לא גביא דליכ' גט כלומ' וגט גבי עקר לעולם היינו שטר כתובה ולא גביא עקר לעולם אלא בגט. תוספת מיהא תיגבי דהא מוקים לה רב אפי' במקום שכותבין ליכא למיחש לפרע' תוספת משום גיטא דבמקום שכותבין לעולם לא מגבי' לה תוספת אלא בשטר כתובה. וכיון דכן תוספת מיה' תיגבי דכיון דמפקא שטר כתובה ודאי היינו ראי' דלא פרעה:

אמר רב יוסף הכא במאי עסיקי' בשאין שם עידי גירושין. לאו למימרא דרב יוסף מפרש לגט דמתני' עידי גירושין. דהא פרישנא דאליבא דרב וודאי דווקא בגט כיון דקיימא לן דלגבי עקר לעולם הוי מקום שאין כותבין וגט במקום שאין כותבין היינו שטר כתוב' והוא הדין נמי אליבא דר' מעיקרא ואליבא דשמואל דמוקמי לה במקום שאין כותבין מתני' וודאי גט דווקא קאמר והכי נמי משמע לן לעולם כדפרי' במתני'. אלא הכי קאמר דהשתא אליבא דרב סיפא קתני הוציא' כתוב' בלא גט בדליכא ראי' אחריתי דגירושין נמי אלא גט וגט נמי ליתי' דאבד הימנה. אבל וודאי גט דרישא דווקא והוא הדין לסיפא אלא דסיפא מיצטריך לן לפירושה הכי דלית לה נמי ראי' אחריתי דגירושין כדפרי' והאי דתנא לה הכי סיפא ולא תנא בהדיא ליכא עידי גירושין כלל משום דאורחא דמלתא קאמר דמסתמא היינו ראי' דגירושין דאית לה לאתתא גיטא ותו לית לה ונקט נמי לישנא דרישא דגט דרישא וודאי דווקא וכיון דהכי היא דליכא עידי גירושין מיגו דיכול למימר לא גירשתו' יכול למימר גרשתי' ונתתי לה כתובת'. ואיכא דקשיא לי' כיון דקיי"ל דגט דמתני' דווקא ובלאו גט לאו גבי' למה לי' למיתני במתני' והוא אומ' אבד שוברי בלאו הכי נמי מהימן למימר פרעתי בגיט' ולהכי לא מפיק לי'. ולית' כדפרי' במתני' דהכי נמי קאמר דכיון שאבד גיטא אף שוברו אבד. אי נמי דהא קמ"ל דאפי' מוד' לה דלא קרעי' לגיט' מהימן למימר פרעתי' שלא בב"ד בשובר מהאי מיגו דאמרן דאיבעי אמר פרעתיך בב"ד וקרעוהו לגיטי כיון דליתי' לגיט' וה"ה נמי בלא שוב' ולא אמרינן לי' אחוי תבריך דקסבר היינו תברא דתו לא יכלה למתבעיה דאלו טען ואמר לה פרעתי מהימן כדפרשי' התם בבבא בתרא בטעמא דאמרי' אטו כל מאן דמגבי בי דינא מיגבי אלא אורחא דמילתא דנקט. ולרב א"ש דמוק' לה במקום שכותבין ובדין הוא דכיון דאית לה כתובה לא מהימן אלא משום מיגו והיינו דבעי למטען הכי דאי לא אע"ג דאיכ' מגו ריע טענותיה דאמרי' לי' אמאי פרעת ובדלא אהדרה כתוב' ניהלך אי לכתוב לך תבר'. וכיון דכן הוה לי' כמיגו במקום עדים ולא מהימן ולהכי בעי' דקא טעין הכי דאבד שוברו. והשתא וודאי אתיא שפיר אליבא דכולהו: