חדושי הרא"ה על כתובות פח:

גרסינן במסכת נזיקין בפרק שנים אוחזין אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. פירו' מעשה בית דין היינו כתובה והיינו דקרי לי' מעשה בית דין משום דאף על פי שלא כתב כמי שכתב דמי ורבי יוחנן סתמא קאמר ולא משוי היפרישא במילתא כלל. ומדקאמר הכי שמע מינה דלעולם איתיה להאי דינא בין במקום שאין כותבין בין במקום שכותבי' במקום שאין כותבין דינא הוא דנפרע' בגט דכיון דבמקום שאין כותבין הוא גט היינו כתובה וחשבינן לי' כשטר כתובה ממש ובמקום שטר כתובה קאי ולא פרעי' לה בעידי גירושין בלחוד אלא בגט דווקא ולכי פרע לה קרעי' לי' לגיטא כי היכי דלא תיהדר תיגבי ביה. ולקמן לא אתינן למימר אלא דלא יכלי' למימר לי' האי טעמא דאי בעי לי' למיקרעיה אי נמי למיקרעיה ומיכתב אגביה כדאיתא לקמן ולעולם וודאי בין מעיקרא בין למסקנא קי"ל דבמקום שאין כותבין גט היינו כתובת' ואלו גביא ביה דינא לא מגבי' לה בדלא קרעי' לי' לגיטא ותו לא מציא למיגביא מיני' כדאמרן דבמקום שאין כותבין לא גביא לעולם אלא בגט. ובמקום שכותבין נאמנות לומר לא כתב לי ואין לי כתובה והויא לי' כמקום שאין כותבין לגמרי מכיון דמהימנא לומ' לא כתב לי ועליו להביא ראיה. אבל אם הביא הוא ראיה שכתב לה וודאי אינה גובה שלא בכתובה שכיון שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה היינו ראיה דנפרעת כדאמרי' לעיל בכלתיה דשבתאי בריה דרב מרינוס דאירכסא כתובתה ואמר לה פרעתי ואמרי' דלא מהימן משו' דהוחזק כפרן. טעמ' דהוחזק כפרן הא לאו הכי מהימן ותוספ' נדוניא ככתובה. וכל שכן אם שטר כתובה יוציא מתחת ידו. והשתא דאתינן להכי דאמרי' דאפי' במקום שכותבין נאמנות לומר לא כתב לי ועליו להביא ראי'. אפי' אמרה כתב לי נאמנת לומר לא נפרעתי ואבד' כתובתי מיגו דאי בעיא אמרה לא כתב לי כל זמן שלא הביא הוא ראיה. ומיהו אי אמרה הכי לא גביא נמי אלא בגיטא דדיו לבא מן הדין להיות כנידון. וכל עיקר אינ' נאמנת אלא משום טעמא דיכלה למימר לא כתב לי. ואלו אמר' הכי לא גביא אלא בגיטא במקום שאין כותבין דגט היינו כתובה. ותו דאלו מהימנא משום האי מיגו לומר כתב לי ואבדתי לגבות בעידי גירושין. איכא למיחש דילמא מעיקרא אמרה לא כתב לי דהא מהימנא וגביא בגיטא וקרעי' לי' וכתבי' אגבי' כו'. ובתר הכי כבשא לי' לגיטא ואמרה כתב לי ואבדתי ואגביא בעידי גירושין והוי מילתא דלית לי' תקנתא. אלא וודאי דאלו אמרי הכי כלומר כתב לי ואבדתי לא גביא אלא בגיטא כדאמר' דמשום מיגו דלא כתב לי הוא. ואלו אמרה הכי לא גביא אלא בגיטא השתא נמי לא גביא אלא בגיטא:

אמר לי' ר' חייא בר אבא לר' יוחנן רבי לא משנתנו היא זו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה והא הכא דגוב' בגט שלא בכתובה אלמא וודאי טעמא הוא משום דהטוען אחר מעשה ב"ד ומתני' סתמא קתני בין במקום שאין כותבין בין במקום שכותבין בין באומרת לא כתב לי בין באומרת כתב לי ואבדתי כתובתי והיינו כר' יוחנן. אמר ליה אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה אודי לי' דוודאי ממתני' שמעינן לה. אמר אביי מאי מרגניתא דילמא במקום שאין כותבין כתובה עסיקינן דגט היינו כתובה. כלומר דגט קאי במקום שטר כתובה וחשבינן לי' כשטרי כתובה ומתני' דווקא בגט קתני וקס"ד דקרעינן לי' לגיטא כשטר כתובה ממש במקום שכותבין ותו לא בעינ' טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד. דכי היכי דבמקום שכותבין גובה בכתובת' הכי נמי במקום שאין כותבין בגט דבמקום שאין כותבין גט היינו שטר כתובה גופ' לגמרי. אבל במקום שכותבין כתוב' אי נקיטי כתובה גביא ואי לא לא דכיון דמקום שכותבין הוא אינה נאמנת לומר לא כתב לי. וכל דכן דלא מהימנא לומר כתב לי ואבדה כתובתי דבמקום שכותבין לעול' כל היכ' דלא מפק' שטר כתובה היינו ראיה דאיפרעא לה דלית לן הטוען אחר מעשה בית דין כלל אלא הרי הוא כשאר שטרי חוב דעלמא. ובמקום שאין כותבין דגבי' לאו מהאי טעמא הוא דגביא אלא משום דגט היינו כתובה כדאמרן. הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי כלומר דלית לן הטוען אחר מעשה ב"ד. דאי ס"ד דההיא מתני' דאתי' למיפשט' מינה במקום שאין כותבין היא וטעמ' דגביא משום דגט היינו כתובה. אבל במקום שכותבין אי נקיטא כתוב' גביא מאלמנה מן האירוסין במאי גביא בעידי מיתה ליטעון ולומ' פרעתי. קשיא לן מאי קאמר אילימא אלמנה מן האירוסין במקום שכותבין. אם כן מאי קשיא לי' במאי גביא הא איכא שטר כתובה. אלא וודאי אלמנה מן האירוסין במקום שאין כותבין קאמר. וכיון דכן מאי טעמא לא קאמר לה בהדיא. ותו מאי שנא אלמנה מן האירוסין דווקא אלמנה מן הנשואין נמי במקום שאין כותבין הוה יכיל למימר. ותו מאי האי דמקשינן מינה דאמרינן דאמר לי' מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי אלמנה מן האירוסין דאית לה כתובה מנא לן וקיימא בקושיא. ומינה הדרינן למימר דאביי לאו מהא הדר ביה אלא מגופ' דמתניתא. ומאי קושיא אפי' תימא דאלמנה מן האירוסין לית לה. אכתי שמעי' לי' להאי דינא באלמנה מן הנישואין במקום שאין כותבין. ותו בר מהא תמיהא לן מילתא טובא דאפי' אי תניא נמי דאלמנה מן האירוסין אית לה כתובה מאי הוי. ואכתי מנא לן דלא יכיל למטען פרעתי. דילמא אמרי' דאית לה כתובה מדינא קאמר והיכא דלא טעין פרעתי. אלא וודאי מחוורתא דמילתא מסתברא למימר דאביי הכי קאמר אלמנה מן האירוסין היכא דלא כתב לה דקים לן דאית לה כתוב' היכי גביא לעולם ליטעון ולימא פרעתי. ולהכי נקט אלמנה מן האירוסין משום דגבי אלמנה מן האירוסין כולי עלמא הוו מקום שאין כותבין. דאפילו במקום שכותבין אין דרכן לכתוב לעולם אלא בשעת נישואין. ולהכי נקט לה סתמא ולא איצטריך לי' לפרושי במקום שאין כותבין וה"ה נמי דאיכא למפשט' מאלמנה מן הנשואין במקו' שאין כותבין. אלא דהך עדיפא לי' כדפרי'. ומר קשיש' לאו לאיפלוגי אעיקר דינא אתי דוודאי הא מילת' דקים להו לכולי עלמא היא דארוסה אית לה כתובה. ומהא ליכא למפשט' הא דאביי משום דאית לה מדינא. דאיכ' למימר דכי אית לה היינו במקום שכותבין דאיכא ראיה דאיפרעה. ובמקו' שאין כותבין בדלא קא טעין פרעתי באלמנה מן הנישואין דבכי האי גונא נמי הוא דאית לה כתובה. אלא מר קשישא הכי קא קשיא לי' היכא אשכחן לה דאיתניא בשום דוכתא דאלמנה אית לה כתובה במקום שאין כותבין. דבשלמא אי אשכחן דאיתניא בשום דוכתא וודאי היינו ראיה דלא יכול למימר פרעתי דאם כן לא הוה פסיק ותני סתמא דאית לה כתובה דמאי כתובה אית לה כיון דמילתא ברשותיה דלא למיפרעה ויכיל למטען פרעתי. אבל השתא דלא איתניא בשום דוכת' אלמנה מן האירוסין דאית לה כתובה מנא לן דלא יכיל למטעון פרעתי. והיינו דמייתי אביי ראי' מאלמנ' מן האירוסין ודחיא מר קשישא בהכי. וכי תימא אכתי שמעינן לה מאלמנה מן הנישואין במקום שאין כותבין. הא ליתא דהא נמי מדחיא כדדחי מר קשישא להא דאלמנה מן הנשואין נמי לא אשכחן בשום דוכתא דאיתניא לה דאית לה כתובה במקום שאין כותבין והני נמי איכא למימר דדילמא לית לה כתובה. והא דקתני אע"פ שלא כתב לה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד והא הכא דכיון דלא כתב לה כמקום שאין כותבין דמי וקתני דגביא כתובתה. מתני' בגט קאמר ועיקר משמעותא דקמ"ל דאע"פ שלא שיעבד עצמו לה חייב מאיליו בכתובתה ובתולה גובה מאתים ואלמנה גובה מנה בנתגרשה. אבל בנתאלמנה וודאי יכיל לטעון פרעתי וכיון דלא איתניי' בהדיא בין באלמנה מן האירוסין בין באלמנה מן הנשואין דאית לה כתובה במקו' שאין כותבין היכריחא דאביי דמוכח מינה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום לית'. דלעולם אימא לך דאין ה"נ דאלמנה במקום שאין כותביןואמר פרעתי נאמן. אי נמי איכא למימר דאלמנה מן הנישואין לאו פירכא היא דהוה יכול למימר לי' דלא גביא אלא ביושבת תחת בעלה. דוודאי לא פרעה אבל מאלמנ' מן האירוסין קשי'. וכי תימא אפי' איתניי' לה אכתי מאי ראי' איכא היינו במקום שאין כותבין ור' יוחנן הוה אמ' לי' אפי' במקום שכותבי' איכא למימר מ"מ כיון דשמעינן לי' לעיקר דינא יכיל ר"י למימר דכיון דאשכחן דאין אדם יכול לטעון אחר מעשה ב"ד הוא הדין אפי' במקו' שכותבין. ואביי השתא לאו לתרוצי לדר' חייא אתי. ור"י נמי דאמר מי משכחת מרגניתא תותה דאכתי איכא למימ' מאי מרגנית' דהא מתני' דהתם לעולם איכא לדחוי' כדדחי' במקו' שאין כותבין. ולא אתי אביי השתא למימר אלא דדינא מיפשיט מאלמנה מן האירוסין. ואמרי' אלא אביי מגופא דמתנית' הדר בי' למימר דוודאי מההיא מתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה שמעינן לי' דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמ' כלום דאי ס"ד הכי הוא כדדחינן דמתני' במקו' שאין כותבין והיינו דגביא בגט דהוא כשטר כתובה ולא משום טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד. אטו גט מנה מאתי' כתיב בי' כלו' והיכי אפשר דליקום במקום שטר כתובה. ואלו הוה מדינא יכיל למטען פרעתי אלא דמשום גט לא מהימן כאלו שטר כתובה יוצא מתחת ידה. אטו גט מנה מאתי' כתיב בי'. וכי תימ' כיון דתיקון רבנן דליקום במקו' שטר כתוב' כמאן דכתיב בי' מנה מאתים דמי מ"מ ליטעון ולימא פרעת' דאפי' איתה דלהוי כשטר כתוב' וכמאן דכתי' בי' דמי מ"ש משא' שטרי דעלמ' כדמפרש ואזיל. וכי תימא דאמרינן לי' אי פרעת איבעי לי' למיקרעי' כלומ' כיון דתקון רבנן בגט ליקום במקום שטר כתובה אי אית' דפרעתה אי בעי לך למיקרעי' כאלו הוא שט' כתובה עצמי. אמר לא שבקתה דאמרה בעינ' לאינסובו בי' שלא הניח תו לקרעו והדין עמה כדי שיהא לה לראי' ותינשא בו. וכי תימא אמרי' לי' איבעי לך למיקרעי ומכתב אגבי' גיטא דקרענוהו לאו משום דגיטא פסול' הוא אלא כי היכי דלא תיהדר תיגבי בי' זימנא אחריתי אמ' כל מאן דמגבי' בי דינ' מגבי כלומ' וכי כל הבא לגבות בב"ד הוא גובה דב"ד בקיאי וידעי למעבד הכי. אבל אנא כיון דחזית' דבדין היא מעכבי עלי שלא לקרעו הייתי סבור דגט לאו במקום כתובה קאי כלל ותיהוי כתובתה כמלוה על פה וכל היכא דקא תבעה לי מהימנא לומר פרעתי ולהכי פרעתי'. ובוודאי סגיא לי' בהאי טעמא אלו היה אדם יכול לומר כלום ולטעון אחר מעשה ב"ד. וכיון דלא מהימן בהא שמעת מינה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום. אע"ג דמהא ליכא למשמע מינה אלא במקום שאין כותבין. ור' יוחנן אפי' במקום שכותבין קאמר מכל מקום ממתני' שמעינן לי' לעיקר דינא וכיון דהכי הוא וודאי יכיל ר"י למימר דהאי דינא לעולם אית' ואפי' במקום שכותבין וכדפרי' לעיל. והשתא אתיא שפיר דר' חייא ור' יוחנן דהיינו מרגניתא דהא אמרי' דממתני' גופא איכא למשמע מינה. ואע"ג דממתני' לא שמעינן מינה אלא במקום שאין כותבין אפשר דר' חיי' לא אמר לי' דהיינו מתני' אלא אעיקר דינא. א"נ דכיון דסוף סוף לא סגיא לן בדלא שמעי' לה ממתני' ותיהוי כדבעית שמעינן לה כפשט' ואפי' במקום שכותבין והכי שמעינן לה ר' חייא ור' יוחנן. והאי פירוש' מרגנית' מפי מורי אחי נ"ר:

מתני' הוציאה גט ואין עמה כתוב' כו' עד ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. פי' מדקתני מתני' סתמ' דמשמע לן דבין במקום שאין כותבין קאמר. והכי מוכח מדמוקמינן לה במקום שאין כותבין. מכלל דהשת' קס"ד דבין במקום שאין כותבין בין במקום שכותבין עסיקינן. וכיון דכן וודאי טעמ' דגבי' ולא יכיל בעל למטען פרעתי משום טעמ' דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הוא. וכל היכא דשמעינן לה למתני' אפי' במקום שכותבין הוה לי' כמאן דאמר לי' בהדיא להאי דינא. ממאי מדאמר לי' ר' יוחנן הת' בבא מציעא בפרק ראשון הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלו'. ואמר לי' ר' חייא בר אבא ר' לא משנתנו היא זו הוציא' גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה א"ל אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה אודי לי' דוודאי היינו מתני' גופה לגמרי. ור' יוחנן לא אשמעינן מידי אלא דדלי לן חספא. ואביי מדחי לה התם דדלמא מתני' במקום שאין כותבין משו' דגט היינו כתובה והדר בי' בסוף ומ"מ מדלא משכח אביי טעמא אחרינא כי הוה אתי לדחוייא מעיקר' אלא דמתני' במקום שאין כותבין. אלמא דכל היכא דשמעינן לה למתני' במקום שכותבין היינו דר"י לגמרי הלכך מתני' בין במקום שאין כותבין בין במקום שכותבין קאמר דגביא בגט. במקו' שאין כותבין גביא בגט ודינא הוא דהא ליכא מידי אחרינא דתיגבי בי' אלא בגיטא. ודווקא בגיטא אבל בעידי גירושין לא משום דבמקום שאין כותבין גט היינו כתובה וכל היכא דמפקא לי' לגיטא בדלא קרוע היינו ראי' דלא איפרע'. ומיהו טעמא משום הטוען אחר מעשה ב"ד כדאית' התם. ובמקום שכותבין נמי היכא דאית לי' ראי' דכתב לה בהא ליכא למימר דבהא בעל מהימן לומר פרעתי כיון דלית לה שטר כתובה. ממאי מההיא דאמרי' מצא שטר כתוב' בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מוד' לא יחזיר לא לזה ולא לזה. וכל שכן אם שטר כתובה יוצא מתחת ידו וכיון דהכי הוא כי שמעינן לה למתני' אפי' במקו' שכותבין ליכא למימר אלא בדלית לי' ראי' לבעל דכתב לה. וכיון דכן נאמנת לומר לא כתב לי דקסבר ר' יוחנן דאפי' במקום שכותבין עליו להביא ראי' שכתב וכל היכא דלא מייתי ראי' איהי מהימנא לומר לא כתב לי והוי כמקום שאין כותבין וגביא בגיטא. ודווקא בגיטא אבל בעידי גירושין לא במקום שאין כותבין. והשתא דאתי להכי אלו אמר' נמי כתב לי ואבדתי מהימנא ולאו מדינא אלא מגו דאי בעי אמר' לא כתב לי. וכיון דמהאי מגו הוא דמהימנ' כי אמרה הכי נמי דווקא בגט הוא דגבי'. אבל בעידי גירושין לא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וכל עיק' אינה נאמנת אלא משו' טעמ' דיכלה למימר לא כתב לי ואלו אמר' הכי לא גביא אלא בגיטי במקום שאין כותבין דגט היינו כתובה. ותו דאלו מהימנא משום האי מגו לומר כתב לי ואבדתי לגבות בעידי גירושין איכא למיחש דלמא מעיקרא אמרה לי' לא כתב לי דהא מהימני' וגביא בגיטא וקרעי' לי' וכתבי' אגבי' גיטא דנן דקרענוהו כו'. ובתר הכי כביש לי' לגיטא ואמרה כתב לי ואבדתי וגביא בעידי גירושין והוי מלתא דלית לה תקנת' אלא וודאי דאלו אמרה הכי כלו' כתב לי ואבדתי לא גביא אלא בגיטא דווקא כדאמרי' דמשו' מגו דלא כתב לי הוא דמהימנ' ואלו אמרה הכי לא גביא אלא בגיטא השתא נמי לא גביא אלא בגיטא. הלכך מתני' דווקא בגט קתני והיינו דקתני סיפא כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי כלומר מכיון שאבד הגט אף שוברי אבד שכבר פרעתיך על הגט וקרעוהו ב"ד והוא בידך קרוע ולפיכך אין את מוציאתו שהוא שוברי הרי אלו לא יפרעו דלעול' לא פרעינן לה אלא בגיטא. ובגיטא פרעינן לה בין עיקר בין תוספ' ממאי מדמתרץ לה רב בגמ' ומפליג בין עיקר לתוספת מכלל דהשתא קס"ד דלא שני לן בהו כלל והיינו דר' יוחנן לגמרי דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום: