חדושי הרא"ה על כתובות פז.
Chiddushei HaRa'ah on Kesubos 87a (Chiddushei HaRa'ah on Ketubot 87a) · חדושי הרא"ה על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →אזל רב מרדכי אמרה לשמעת' קמיה דרב אשי כו' עד מזבינן בלא אכרזת'. והא דאמרי' דבין מיתה לקבור' לא משבעינן לה מדנהרדעי לומר דכי היכי דאשכחן דאקילו רבנן בהני למימרא דמזבינן בלא אכרזת'. ה"נ איכא לאקולי דלא משבעינן לה כדי שלא תהא מעכבהו:
תניא אבא שאול אומר בין בלא נדר בין נקי נדר כו'. כלומ' מן הדין ראוי' שתיפטר ואין יכולין להשביעה בין אפוגמ' בין על אפוטרופי' אבל מה הועיל לה שהרי בסוף כשתבא לתבוע כתובת' ולגבות' אי אפשר לה שלא תשבע שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כלומר ואע"פ שמן הדין היה ראוי ליטול בלא שבועה שהרי אלו הי' אביהן קיים היה נוטל בלא שבועה. כשבא לגבות מן היתומים אינו גובה בלא שבועה דמה לי בין שפטרה בפירו' בין שהיא פטורה מן הדין כשם שתקנת חכמים בזו כך בזו ובכולן לעולם אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה:
ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול. ואפי' כשפטרה בפי' בין ממנו בין מיורשיו דהא בלא נדר ונקי נדר כאלו פטרה בפי' דמי דהא קאמר דמן הדין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה ואע"פ כן נשבעת ליתומים. ותו דהא חזינן לקמן דמוקמינן לפלוגתא כר"ש ורבנן בפלוגתא דאבא שאול ורבנן אלמא דאבא שאול כר' שמעון ורבי שמעון בפוטרה בהדיא קאמ' כדאמרי' דהוא פליג' דרבנן דמתני' דאמרי לה בהדיא. ואע"ג דפרכ' רב פפא לאו למימרא דדחי לה. אלא דקשיא לי' הא תינח כל זמן שתובעת כתובתה אינה תובע' כתובתה מאי איכא למימר. ותירצ' לאפוקי מדר' אליעזר ומחלקתו כלומר דאינה תובעת כתובת' אתא לאפוקי מדר"א ומחלקתו דרבנן סברי דמשביע' על אפוטרופיא. ור"א ס"ל אפי' על פלכה ועל עיסתה. ורבי שמעון סבר דאם אינה תובעת אין יכולין להשביע' ואכתי אית לי' וודאי לרב פפא אוקמת' דאביי נמי מדלא קשי' ליה הא תינח אינה תובעת כתובתה כל זמן שתובעת כתובתה מאי איכא למימר. אלא וודאי אכתי אית לי' לרב פפא אוקמת' דאביי נמי דר"ש כאבא שאול ופליגא אדרבנן והיינו דקאמר כל זמן שתובעת כתובתה היורשין יכולין להשביעה ואע"פ שפטרה. אבל אינה תובעת כתובה אין יכולין להשביעה אפוגמת ועל אפוטרופיא וכ"ש על פלכה ועל עיסתה ואיידי דתנא ברישא יורשין תנא סיפ' יורשין והוא הדין נמי לדידיה. וכיון דקיימא לן כאבא שאול דלא מהני נאמנות ליורשין ה"ה ללקוחות דה"נ קיימא לן הבא ליפרע מנכסים משועבדי' לא יפרע אלא בשבועה. והשתא דאתינן להכי השתא דקיימא לן אין אדם מוריש שבוע' לבניו שטר שיש בו נאמנות ומת לוה ואח"כ מת מלוה הפסידו בני מלוה. אבל בשם חכמי נרבונה ז"ל אמרו שתקנו דכיון דקיימא לן בההיא דדיינא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ה"נ לא עבדינן בי' תרתי ומהני ביה נאמנות. ואין משיבין את הארי. והרבה דעות נאמרו בהלכ' זו וזהו הנכון הלכה למעשה: