חדושי הרא"ה על כתובות פו:

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים מהו. איכא דפריש לה במעכשיו מדקא אתינן לפשטה מדרב נחמן ורב נחמן וודאי במעכשו היא דהכי אוקימנא לה לדר' יוחנן נמי לעיל בפרק האשה דאמר האי לישנא נמי דרב נחמן. ותמה אי במעכשו היכי קאמר אינ' מגורשת והלא אפי' באומר מהיום ולאחר מיתה אמרו בגיטין מגורשת ואינה מגורשת וקאמר אפי' נתקרע הגט או שאבד. ואם כן איכא למימר לפום האי שיטת' דהכי קאמר אי אמרי' דצידי רשות הרבים כרשות הרבים ותיהוי מגורשת ואינה מגורשת או דילמא כרשות' ומגורשת גמורה. והאי פירוש' ליתי' דכיון דאמרן דמעכשו לא מהני לה כרשות הרבים אלא לשווי' ספק מגורשת. בסימטא נמי אלו אמרינן דמגורש' גמור' לאו משום מעכשיו הוא דהא מעכשיו לא מהני לשווי' גירושין גמורי' אלא משום דחשבינן לי' כאלו הוא בידה ובהא אפי' בלא מעכשיו נמי וכיון דכן היכי מייתי' לה מדר' נחמן דמיירי במעכשיו. ותו כיון דשמעינן לה לדרב נחמן דבמעכשיו היא היכי דחינן לא אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד למימרא דבצידי רשות הרבים לא קנה וכל שכן ברשו' הרבים והא אמאי כיון דאמר לי' מעכשיו במילתא דממון דהא מיקני לי' גופא מעכשיו ופיר' לההוא זימנא. ותו דהכא ודאי לא מהני לן מעכשיו אלא בממון משום דאיכא למימר גופא קני מהיום ופירא אחר מיתה. אי נמי בגיטין באומר מעכשיו ולאחר מיתה דאיכא למימר תנאה הוא ואם מתי קאמר. אבל הכא באומר מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים תנאה ליכא למימר. ודאי או חזרה הוי או שיורא הוי ובחדא מהני דתיהוי בטיל גיטא לגמרי ואינה מגורש' כלל אלא ודאי בעי' בלא מעכשיו ואי אמר נמי מעכשיו הרי הוא כאלו ליתי' כלל כדאמרן. וקא מיבעיא לן אם צידי רשות הרבים כר"ה ואינה מגורש' כלל או אם הן כסימט' והרי היא מגורשת משום דקסבר רמי בר חמא כיון שהגיע הגט לידה מתחלה ובשעת גירושין אינו במקום המוציא מרשותו לגמרי כגון סימטא הרי מתגרשת באותה נתינה מתחלה כשהגיע גט לידה. אבל אם היה ברשות הרבים הרי יצא מרשותו לגמרי. אבל אם לא הגיע גט לידה מתחלה כלל אלא שמתחלה הניחתו בסימטא דבר פשוט הוא שאינ' מתגרשת בכך. וקא מיבעיא ליה השת' צידי רשות הרבים אם הם כרשות הרבי' או כסימטא. ואהדר לי' רב חסדא דהן כרשות הרבים הילכך אינה מגורש'. ואהדר לי' רמי בר חמא אדרבה איכא למימר דהוו להו כסימטא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום קנה ואפי' בעומדת באגם וס"ד דהא דרב נחמן דלא אמר לי' מעכשיו וקא מקנה מהאי טעמא דכיון דמתחל' זכה בה בקני' ראוי' דהיינו במשיכה והשתא בזמן גמר הקני' הוא במקום שאינו מוציא מרשותו קנה משום משיכ' דמעיקרא מאי לאו היינו אגם היינו צידי רשות הרבים. ומהדרי' לא אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד דאגם הוי סימט' גמורה אלא צידי רשות הרבים מספקא לן. ומיהו אנן לא קיימא לן הכי אלאכסוגיין דלעיל דבפ' האשה דמותבינן דר' יוחנן אדר' יוחנן. ומתרצינן הא דאמר לי' מעכשו הא דלא אמר לי' מעכשיו היכא דלא א"ל מעכשיו לא קנה אפי' בסמטא אלא א"כ הוא בזמן הקני' במקום שראוי לקנות לו עכשיו כחצרו שזוכ' לו עכשיו. וההיא דאמרי' קנה במעכשיו. וכיון שכן אגם לאו דווקא אלא הוא הדין אפי' לרשות הרבים. והשת' נמי דקים לן האי פירוקא דר' יוחנן אדר' יוחנן רב נחמן נמי הכי קאמר במעכשיו. אלא הכא רמי בר חמא לפום סברי' הוא דמשמע לי' דבלא מעכשיו היא וליתה. אלא כההיא דלעיל ובגט נמי בין מעכשיו בין בלא מעכשיו אינה מגורש' כדאמרן דהכא כי אמר מעכשיו לא מהני לן מידי אלא הרי הוא כאלו לא אמר מעכשיו. וכיון דבפרה כיוצא בו לא קנאה כל שכן בגט שאינה מגורשת אלא אם כן הוא בידה בשעת גמר הגירושין. ולענין צידי רשות הרבים אם הן כרשות הרבים אם לא מצינו לענין ארבע אמות של אדם שהן קונות לו בצידי רשו' הרבים כסימטא כדאית' בשנים אוחזין והכי נמי אמרינן לעיל במכילתין בהדיא בפרק אלו נערות שיש להן קנס דבין לר' אליעזר בין לרבנן צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמי וקונה בו במסירה כסימטא. וזהו הנכון. וכן פירש' רבינו נ"ר:

מתני' המושיב את אשתו חנונית או שמינ' אפוטרופי' הרי זה משביע כל זמן שירצה ר' אליעזר אומר אפי' על פלכה ועל עיסתה כתב לה נדר ושבוע' אין לי עליך אינו יכול להשביעה איכא דדאיק מהכא מדקאמר נדר ושבועה דאלו בעלמא הפוטר לחבירו שנתחייב לו שבועה משבועתו אעפ"י כן יכול לומר לו שידור לו. ולא נהיר אלא נדר ושבועה דנקט. למאן דאמר התם מדירין אותה בבית דין ומשביעין אותה חוץ לב"ד אתיא שפיר. ואפי' לאידך נמי הא אמרינן התם לא שאנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה. ואם כן היינו פטורה דפטר לה בין אם תבא לידי אלמנות בין אם תבא לידי גירושי'. אבל משביע הוא את יורשי' ואת הבאין ברשותה. פירש"י ז"ל את יורשיה שבועת היורשים שלא פקדנו ושלא אמר לנו וכן באין ברשותה כיוצא בה. וכגון שמכרה כתובתה ונתגרשה ומתה. נראה מדבריו דטעמא דמתה הא לא מתה אין הבאין ברשותה נפרעין אלא אם כן היא נשבעת שלא נפטרה ולא כשהיא באה ליפרע ממנו. ודווקא דבעיא לאישתבועי אבל אי לא בעיא לא כפינן לה מדינא ומפסדי הנך. ודווקא בעלמא דאי אמר' נפרעתי מהימנא מגו דאי בעיא מחלה. אבל במכנסת שטר חוב לבעלה ודכוות' דלא מציא מחל' אינה נשבעת שהרי אם אמר' נפרעתי אינה נאמנת. וכיון דכן שבועה מאי עבידת' ולא נהיר אלא דכיון דפטרה איהו לעולם היא אינה נשבע' אבל נראין הדברים שאע"פ שהי' בחייה נשבעין באין ברשות' כשבוע' היורשין ואע"ג דקי"ל לן אין אדם מוריש שבועה לבניו הכא כיון דאיפטר' לה איהי לאו אורתי שבועה. אלא השתא הוא דחיילה עלייהו דיורשין והוה לי' כמת מלוה תחיל' ואחר כך לוה שגובין בני מלוה לשבועת היורשין. ובאידך בבא נמי דתני נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך אינו יכול להשביע לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאין ברשותה. אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה. מקשינן מינה התם בשבועות למאן דאמר אין אדם מוריש שבועה לבניו שהרי היא נתחייבה ליורשין שבועה והיאך מורישה ליורשי'. ומוקמינן לה בשמתה בחייו לאחר שנתגרשה דהוה ליה מת מלוה בחיי לוה. נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאין ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותה. דתנא דמתני' סבר דנאמנות מהני בין ליורשי' בין ללקוחיה. וליכא למימר טעמא דחב לאחרים כיון דמקמי הכי כלומר מקמי דזבנה הוא דהימנ' עלייהו. הלכ' מקבר בעלה לבית אביה או שחזר' לבית חמיה ולא עשאה אפטרופי' אין היורשין משביעין אותה ואם עשאה אפטרופיא היורשין משביעין אות' על העתי' לבא ואין משביעין אותה לשעבר. ה"ג בנוסח' דוקנא ולא עשאה אפטרופיא ואם עשאה אפטרופיא. ופי' שעשאה הבעל. ממאי מדקא אתי' לאוקומי' בגמרא אליבא דרבנן דפליגי עלי' דאבא שאול דסברי מינהו אבי יתומים ישבע ולא אדחיה לה אלא מדר' שמעון דאתי' לאוקומיה כאבא שאול ולא קאי. אבל רבנן דהכא לעולם כרבנן דהתם. ופירש"י ז"ל דאסיפא קיימינן דפטר' הבעל מכל שבועה ואהא קאמרי' שאין היורשין משביעין אותה לעולם אלא אם כן עשאה אפטרופיא ועל העתיד. והכי נמי מוכח בתוספתא דתני כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. בד"א בזמן שהלכה מקבר בעל' לבית אביה אבל אם הלכה מקבר בעלה לבית חמי' היורשין יכולין להשביע בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. וקשיא לן הא מתניתא דהא פליגא אמתני' דבמתני' תנן כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך הוא אינו יכול להשביע' אבל יורשי' משביעין אותה. ומתניתא תניא אין היורשין יכולין להשביעה. במתני' תנן היורשין יכולין להשביע' על העתיד ואין משביעין אותה לשעבר. ואלו במתנית' תנן שאם הלכה מקבר בעלה לבית חמיה היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה:

ובירושלמי אשכחן דפליגי בה אמוראי ואשכחן אמור' דקאי כי הא מתנית'. דאמרי' בירושלמי אהא דתנינן אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותה. ר' יונה ור' יוסה תרווייהון אמרין לא סוף דבר נכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה אלא אפי' בנכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתת בעלה. תו אמרי' אסיפא הלכה מקבר בעלה אמר ר' יונה והוא שעשת אפוטרופיא בחיי בעלה אבל עשת אפוטרופיא לאחר מיתת בעלה היורשין משביעין אותה. דהיא מתניתא ואם עשת אפוטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר. איזהו לשעבר משעת מיתה ועד שעת קבורה. ור' יוסי אמר אפי' עשת אפוטרופיא לאחר מיתת בעלה אין היורשין יכולין להשביעה. והתנן עשתה אפוטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא. פתר לה ארישא כלומר ארישא דקתני נדר ושבועה אין לי עליך שלא פטרה מיורשיו אלא ממנו. ואהא הוא דקאמר אין היורשין משביעין אותה לשעבר אלא לעתיד לבא. דהכי משתמע לן פטורו דידי' שתהא פטורה על כל מה שעשתה בחייו בין ממנו בין מיורשיו. אבל אם פטרה מיורשיו הרי היא פטור' אפי' על האפוטרופי' שעשת לאחר מיתת בעל':

ונראה דווקא כגון שנמשך אפוטרופי' שלה לאחר מיתת בעלה אי נמי כגון שהוא מינ' אותה אפוטרופיא. אבל אם הם מינו אותה אפוטרופיא. נראה שהן משביעין אותה דאהא היכי מהני פטור' דידי' למה שהן עושין אחר כך מדעתם. אף ע"ג דבפוגמת מהני למאן דאמר על הפוגמת כתובת' דאיכ' למימר דלא דמיאן. ותמיהא מילתא אליבא דר' יוסי דאמר דכי פטר לה מיורשיו פטורה אפילו אחר מיתת בעלה למאן דפריש בגמרא שבועה דמתני' דאפוטרופוא מאי יורשי' ובאין ברשותה אטו ליורשי' ולבאין ברשות' ממני' אפטרופסים מי איכא אפוטרופיא לאחר מיתה. ולאי קושיא היא דאיכא למימר דפטור' דתני מתני' לדידה הוי אפילו לאחר מיתה. ודיורשי' ובאין ברשות' כיון דליכא למימר לאחר מיתה איכ' למימר דהיינו דפטרי שאין משביעין אותן שבועת היורשין על אפוטרופיא שעשת בחיי בעלה או אם היא עשת אפוטרופיא אחר מיתת הבעל שהיא פטורה לעולם. ואפי' אחר מית' יורשין או באין ברשות' שאין נשבעין שבועת היורשי' על אפוטרופיא. אבל הם וודאי אינן עושין אפוטרופי' לעולם. ואיכא דמתרץ כגון שעשה אפוטרופיא שתתעסק בנכסים למחצה לשליש ולרביע ויהא זכות זה בנכסיו לה וליורשי' ולבאין ברשותה. וקמא עיקר ומקשינן בירושלמי אהא דאמרינן פתר לה ארישא ואין על רישא כחדא ר' יונה ור' יוסה חרוויהון אמרין לא סוף דבר בנכסים שנשתמש' בהן בחיי בעלה אלא אפי' בנכסי' שנשתמשה בהן אחר מיתת בעל' אינן יכולין להשביעה. פתר לה משעת מיתה עד קבורה. פי' ואין על רישא כחדא הוו כלומר והיכי איפליגו בהא ר' יונה ור' יוס' ולא אמרנו כבר שהשוו שניהם ואמרו ארישא שאפי' בנכסים שנשתמשה בהן לאחר מית' אינן יכולי' להשביע תפתר משעת מית' ועד שעת קבורה. כלומר דכי אמרן דשוו להו תרווייהו דאפילו בנכסים שנשתמש' בהן לאחרמיתה אין יכולין להשביעה היינו לאחר מיתה דקאמר משעת מית' ועד שעת קבורה. הלכך לר' יוסי הכי דינא דכי פטר לה מיני' פטורה על כל מה שעשתה בחייו בין ממנו בין מיורשיו. וכי פטר לה מיורשיו פטורה אפ' לאחר מיתה. והיינ' כתוספתא דתני כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. והוא הדין לר' יוסי באמר לה בלא נדר ונקי נדר כדאמרינן בגמר' בהדיא דהיכא דאמר לה בלא נדר ונקי נדר הרי הוא כפוטר' בפירוש בין ממנו בין מיורשיו. ואנן לית לן דר' יוסי אלא כר' יונה נקטינן. והכי קיימא לן הלכתא כוותיה וכפשטה דמתני'. דאלו איתה לדר' יוסה הוה מקשינן לעיל אמתניתין ופרקינן לה כדפרקינן בירושלמי. ומדלא עבדינן הכי ש"מ דהכי איתה כר' יונה והכי דאיק בגמרא דילן מדאמרינן אמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופיא שעשת בחיי בעלה. ומיהו אכתי קשיא לן סיפא דמתניתא דקאמר דאם הלכה לבית חמיה היורשין יכולין להשביעה אפי' בנכסי' ששלטה בהן בחיי בעלה. ואיכא דמתרץ דמתניתא על ידי גלגול קאמר דאף על גב דנפטרה שלא תשבע לשעבר מכיון שהיא צריכה לישבע על העתיד מגלגלין עליה לשעבר. ומיהו לא אתיא אליבא דגאונים ז"ל דפרשו שהפוטר לחבירו משבוע' אף על פי שנתחייב לו שבועה ממקום אחר אינו מגלגלה עליו. ומיהו מתני' נמי דיקא דקתני סיפא ואין משביעין אותה לשעבר מה קמ"ל הא תנא ליה רישא אין היורשין משביעין אותה הא תו למה לי שמע מינה דהא קמשמע לן דאפילו על ידי גלגול אינו יכול להשביעה. ואע"ג דאסיקנא בגמרא דבין מית' לקבור' לא משביעין לה כנהרדעי. וא"כ א"ל היינו לשעבר מ"מ שמעינן מינ' דהכי דינא דאל"כ תיקשי לי' לר"י דאפי' בין מית' לקבורה משביעין לה משנה יתירא למה לי אלא ודאי הכי דינא. והכי נמי מכרע' סברא:

וכן דעת הרב אדוני ר' שמואל דנרבונה ז"ל. ואי משום תוספתא ההיא משבשתא מדלא מייתינן לה בגמ'. ואשכחן בירושל' דפליג עלה ר' יונה ולא מותבינן מינה:

כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך כו' שבוע' מאי עיבידתה כלומר כשפטר' משבוע' בסת' מאיזו שבועה משמע. ואמר רב יהוד' על אפוטרופי' שנעשית בחיי בעלה. כלומר דוקא אפוטרופיא דאיהו גרי' לה אבל פוגמת דאיהי נמי גרמה לנפש' לא. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה על הפוגמת כלומר אף על הפוגמת וכל שכן אפטרופיא. אבל משבועת עד אח' מעידה שהיא פרועה נראין דברים שלא פוטרה במקום עדים ואפי' במקום עד אחד. וכן כתב הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל: