חדושי הרא"ה על כתובות פד.

לעולם קסבר ירושת הבעל דאוריית' וכגון שהורישתו כו'. איכא דקשי' לי' ולימא לי' לעולם קסבר ירוש' הבעל דרבנן וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה אמרו רבנן לישקול דמי וליהדר מקמי יובל ומאי ינכה להם מן הדמים דמי קבר אשתו. איכא למימר דלישנא לא דאיק לי' דינכה להן מן הדמים משמע דאית ליה לשלומי דמי כל השדה. ואי דרבנן לית ליה לשלומי אלא כמה דשוי מהשתא ועד היובל:

ולענין הלכתא כתב הרב אלפסי ז"ל דהלכת' כרבנן ולא כרשב"ג דהא קיימא לן בדבר שבממון תנאו קיים:

ורבינו חננאל ז"ל כתב דהלכתא כרשב"ג ולאו מטעמיה דוודאי קיימא לן בעלמא בדב' שבממון תנאו קיים. אלא הכא היינו טעמא דאם מתה יירשנה מפני שהוא מתנה. על דבר שלא בא לעולם והוה לי' כאומר מה שאירש מאבא מכור לך. ומייתי ראי' מדאמרינן בירושלמי הלכה כרשב"ג ולא לענין דבריו הלכה כרשב"ג דאמ' אם מתה יירשנה אבל לא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה על מה שכתוב בתור' וכל המתנה על מה שכתוב בתור' תנאו בטל. דהתם בתנאי גוף והכא בתנאי ממון אנן קיימין. ולמה אמרו שתנאי בטל מפני שבסוף זוכה בהן. והא דאמרינן התם בירושלמי אילין דכתבין אין מיתת בלא בני' כל מה דילה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים בתנאי האב לבתו קאמרי' מפרש הוא כמתנה על מנת להחזיר. אי נמי אפי' תימא בכתובת הבעל לאשתו ומתניתא אחריתי הוא שהוא במתנה על עצמו שאם תמות היא בלא בנים יתן לו לאבי' מנכסיו וכדי כתובתה. ודבריו תמהי' דהא אוקימנ' לה למתני' בכותב לה ועודה ארוסה וכיון דכן ליכא למימר בה שיהא כאומר מה שאירש מאבא כדרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה. ותו אם כן הוה לי' למימר לה בגמר' אליבא דרב דהיינו הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה אלא משום דהוה לי' מתנה על דבר שלא בא לעולם. ואיכא מאן דאמר דהיינו טעמא דרב חננאל ז"ל משום דקסבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו לדבריהם חיזוק יותר משל תורה ואע"ג דבדאוריית' תנאו קיי' הכא תנאו בטל כדאמרינן נעיל נמי בפרק אע"פ אליבא דרב יהודה. ולית' דלעיל נמי אמרינן אפילו אליבא דר' יהודה דלא אמרינן האי טעמא אלא בכתובה משום דלכל יש כתובה ולא בפירות וירושה וודאי כפירות דכל היכא דאיכא ירושה איכא פירו'. ואיכא דמייתי לה מטעמא אחריתי דקשיא להו בהא דמקשינן לעיל וסבר רב תנאו קיים. והא אתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונא' רב אמר יש לו עליו אונא' ושמואל אמר אין לו עליו אונאה. ולימא לי' ומאי קושיא דהא אמרינן התם בבבא מציעא בפרק הזהב דאתינן לאוקמי לפלוגתייהו כתנאי דרב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כר' יהודה ואמרינן דרב דאמר אפי' כר' יהודה עד כאן לא אמר ר' יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים אלא משום דידע וקא מחיל אבל הכא מי ידע דניחול. וכיון דכן רב וודאי תנאו קיים אית לי'. וניחא להו דשמעינן מינה דהכא נמי לא ידע דניחול הוא שאינו יודע אם תמות בחייו אם לא. ובפלוגת' דרב ושמואל קיימ' לן כרב דהא איתותב שמואל התם דאלו שמואל לא אתיא אלא כרבי יהודה דהא התם אתינן לאוקמה כר' מאיר דלא אמר ר' מאיר אלא היכא דוודאי עקר אבל הכא מי יימר דקא עקר. ולא קיימא דרב ענן דפריש טעמיה דשמואל משמיה משום דקאמר על מנת שאין לך עלי אונאה אבל אי אמר על מנת שאין בו אונאה. ואם איתיה להאי טעמא וודאי שמואל דלא כר' מאיר דאלו הוה משום טעמא דקאמר מי יימר דקא עקר על מנת שאין בו אונא' נמי הא לאו וודאי קא עקר הלכך שמואל וודאי כר' יהודה ואליבי' קא' אין לו עליו אונאה ובתר הכי מייתינן בריית' דקאמר במפרש אין לו עליו אונא' ובסתם דקאמר על מנת שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונא' והא מתנית' וודאי ר' יהוד' היא דאלו ר"מ וודאי במפר' יש לו עליו אונאה. וכל דכן הוא דהא וודאי קא עקר. וכיון דכן תיובת' דשמואל דאמ' בעל מנת שאין לך עלי אונא' דהא במתנית' תניא אליבא דר' יהודה דיש לו עליו אונאה. והשתא דאתינן להכי איכא למימר דהלכת' כוותי' דרשב"ג ולאו מטעמיה אלא היינו טעמא דאם מתה יירשנה משו' דלא ידע דנוחול ובכי האי גוונ' וודאי אית לן תנאו בטל ואפי' אליבא דר' יהודה. ולית' כדאמרן לעיל דא"כ הוה להו למימר בגמ' אליבא דרב האי טעמא דהינו דקאמר הלכתה כוותיה דרשב"ג ולאו מטעמיה. ותו דכל כי האי גוונא לא מיקרי לא ידע דניחול דליכא למימר הכי אלא גבי אונאה דאפשר דקסבר דשווי כמה דיהיב לי' ולא מחיל מדעתי' אלא מחילה בטעות הוא. אבל הכא הא ידע מאי דמחיל דהא אית לי' זכות' דאלו מתה יורשה ומחיל לי' ולטעמייהו מוחלת כתובתה נמי לא ידע דמחלה. ודקא קשיא לן א"כ אמאי לא שני לי' הכא הכי דלעולם אית לי' לרב תנאו קיים והתם היינו טעמא משום דלא ידע דניחול כדמוקמי התם נמי מהאי טעמא כר' יהודה. איכא למימר דוודאי הכי הוא דמעיקרא קס"ד דפלוגתייהו דרב ושמואל בסתם ומוקמינן לי' לרב אפי' כרבי יהודה ומקשינן מדתניא הנושא ונותן באמונה והאומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה לרב דאמר אנא דאמרי' אפי' לר' יהודה הא מני. ואמר אביי דמחוורת' רב דאמר כר"מ ושמואל דאמר כר' יהודה ורבא אמ' לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש. כלומר לפום מאי דקס"ד דפלוגתייהו דרב ושמואל בסתם האי מיהו לא הויא, תיובתי' דרב דאשכחן דאפי' לר"י שני לי' בין סתם למפרש דמפרש אין לו אונא' ובסתם יש לו אונאה. אבל אנן כיון דאשכחן להא מתניתא ואם איתה דפליגי בסת' כדקס"ד הויא תיובתא דשמואל מוקמינן לפלוגתייהו במפרש כי היכי דלא יתוקם דשמואל בתיובתא והיינו סברא דגמ' מדלא אותבי' מינה לשמואל ושמואל בעלמא קיימא לן דהלכת' כוותי' ושבור מלכא הוא בדיני. ואלו איתותב וודאי לא הוה שתיק גמ' מינה דלא לפרושי לה בהדיא. אלא וודאי כדאמרן דבתר דשמיעא לן מתניתא אית לן למימר דפלוגתייהו במפרש. וכיון דכן וודאי אתיא דרב כרבי מאיר ושמואל כר' יהודה והיינו דמקשינן מינה הכא למימר' דלית לי' לרב תנאו קיים וקיימא לן כשמואל הילכך ליכא טעמא למפסק הילכתא כרבי שמעון בן גמליאל. ואי משום ההיא דירושלמי אפש' דבירושלמי משמע להו מתני' בנשואה ובהא קושט' דלאו כל כמיני' דהוה לי' כמתנה על ירושת אביו. ובלאו ה"נ דירושלמי לא איכפת לן ואנן כגמ' דילן נקטינן. וההיא דאמרינן התם בירושלמי אילין דכתבין אין מיתה בלא בני כל מה דילה תהד' לבי נשה תנאי ממון הוא וקיים. מוקמינן לה בכותב לה ועוד' ארוס' דאי בנשואה וודאי לא מהני. אלא בארוסה. וכן הנכון רבינו נ"ר:

מתני' מי שמת והניח אשה כו' מאי לכושל ר' יוסי בר' חנינא אמר לכושל שבראי' ר' יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינ'. פי' בירושלמי כושל שבראיה מלוה בעדים ומלוה בשטר ינתנו למלו' בעדי' שניהם בשטר ינתנו למאוחר ונראה לומר דווקא כשיש שם משועבדים שיכול מלוה בשטר או מוקד'לחזור עליהן לגבות מהם דאי לא איהו נמי כושל דהא קא מפסיד אלא כדאמרן. וה"ה לרבי יוחנן דאמר לכתובת אשה משום חינא דווקא בכי האי גונא דלא קא מפסידי אידך. והיינו דלית' להאי דינא אלא במטלטלין. אבל בקרקע ליכא למימ' דהשתא תרווייהו שוו להו דאי לא גבי מיניה מלוה בשטר או מוקדם לא גבו נמי ממשעבדי דאמרי לי' הנחנו לך מקום לגבות ממנו:

והלכתא כר"ע דאמר ינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה ואין היורשים צריכין שבועה:

ובירושלמי אמרינן עלה הגע עצמך שפטרן משבוע' ומהדרי' זו תורה וזו אינה תורה כלומר דלאו בשבועה תליא מילתא אלא לומר שהן ברשות היתומים מתחלה והוו להו מטלטלי דיתמי. ומיהו היכא דליכא יורשים כגון גר קיימא לן כרבי טרפון:

ופסק הרב אלפסי ז"ל כרבי יוסי בר' חנינא דאמר לכושל שבראיה ומטלטלי היכא דכתב לי' אגב נראה שהן כקרקע והא אמרן דבקרקע לית' להאי דינא: