חדושי הרא"ה על כתובות פג.

מתני' הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחיי' ואם מתה יורשה וא"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים. לדידן השתא דק"ל דאית' לתקנת אושא איכא לפרושי שאם מכרה ונתנה קיים בין לגופה של קרקע בין לפירות. אבל הוא אוכל פירות כל ימי חיי' כל זמן שלא מכר' והכי מוכח בגמ' במאי דמקשי' ואימא מירוש'. מיהו ממתני' ליכא למשמע מינה דאית' לתקנת אושא דאיכא למימר דלפירות קאמר שאם מכרה ונתנה קיים מעכשיו ואפי' לפירות ושוב אין הבעל אוכל פירות. אבל השתא דק"ל דאיתא לתקנת אושא. ליכא לפרושי הכי שאם מכר' ונתנה קיים לפירות ולא לגופ' של קרקע. דהא לא אפשר דכיון דלאו ברשותה למזבן גופ' של קרקע פירות נמי הוו דבעל ולאו כל כמינ' לזבונינהו דאם לא כן מאי ניהו זכותי' דבעל דאית לי' בהו. אבל אלו לית' לתקנת אושא איכא למימר הכי דכי זבנ' גופ' של קרקע שיהא מכור לגמרי ואפי' לפירות. ובגמ' מקשי ואימא מפירי. כלומר ואימא דכי סליק נפשי' מפירי. אבל אם מכרה ונתנה בטל. וקושיין השתא דקיימא לן דאית' לתקנת אושא. ומתני' נמי' וודאי אחר תקנת אושא דהא ר' דסדר לה בתרא הוא מן הולכי אושא מן כמה שני'. אלא אנן לא בעינן לעיל ולא בשום דוכת' בתלמוד' אלא אי תנינא במתני' ובוודאי דלא תנינא וממתני' נמי ליכא למפשט' כדפרי' ושמעי' ממתני' דהאי לישנא מהני אפי' בנכסים שיפלו לה אחר מכאן כלומר לאחר שנישאת דאי לאו הכי למה לי מהאי לישנא דכתב לי' תיפוק לי' בלאו הכי נמי דהא מוקמינן לה במתני' בכותב לה בעודה ארוסה והא קיימא לן בפרק האש' שנפלו מקמי תקנת רבותינו בנפלו לה עד שלא נישאת ונישא' שאם מכר' ונתנה קיים. ואליבא דר"ג ואפי' לכתחילה. דאע"ג דאמרי' אמרו לו הואיל וזכה באש' לא יזכה בנכסי' בעי' הוא דקא בעו לה ולא חש לה רבן גמליאל כדקא מהדרינן על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. תדע דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין שנפלו לה נכסים לאחר שנתארסה ונישאת הבעל מוציא מיד הלקוחות. ומתמהי' כמאן לא כר' יהודה ולא כר' חנני' בן עקבי'. ומהדרי' אינהו דאמור כרבותינו ולא אמרי' אינהו דאמר כאמרו לו אלא וודאי דלא חיישינן להו כדפרי' וכיון דכן מאי מהני לי' כי כתב לה דין ודברי' אלא וודאי אפי' לנכסים שיפלו לאחר מיכן:

אבל בירושלמי אמרי' ר' ירמי' בעא קמי רבי זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה אחר מכאן מהו. ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. ואיכא למימר דבנשואה קא מיבעיא לי' אי מצי לסלוקי זכות' מנכסיה דאתו לה בתר הכי כיון דאכתי לא זכה בהו כדאמרי' בארוסה. ומהדרינן דלא דכיון דנשואה ידו כידה אפי' בנכסים העתידין ליפול לה אינו יכול להסתלק מהם. ומיהו בין דקאמר הכי בין דלא קאמר הכי אנן כגמרא דילן נקיטינן והכי דינא כדפרשי' רבינו נ"ר:

גמ' תאני ר' חייא האומ' לאשתו פיר"שי ז"ל למימרא דאפי' באמירה בעלמא מהני ומקשי' וכי כתב מאי הוי כלומר ואפי' כתב לה היכי מהני והתניא האומר לחבירו דין ודברים כו'. וכיון דהתם לא מהני הוא הדין לכתיבה דבהאי דוכתא לא שנא בין אמירה לכתיבה דהא וודאי ליכא לאפרושי בינייהו אלא בשטר קנין. וליתי' להאי פירושא דכיון דמתניתא דקא מותיב מינה קתני האומר ולא אתי עלה אלא מסברא למימרא מאי הפרישא איכא בין אמירה לכתיבה והיינו עיקר תיובתיה כל כי האי גוונא הוה להו וודאי לפרושי לה בגמרא בהדיא. אבל מסתבר לפרושי דהא דר' חייא מייתי לאלומי לקושיין דמקשי' בתר הכי. דאי לאו דר' חייא הוה אפשר לפרושי מתני' בשקנו מידו כדאשכחן בדוכתי אחריני דקרי לקניה כתיבה כדאמרינן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה כו' ואמרינן לעיל הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן. ואלו הוה מפרשי' לה הכי תו לא קשיא ולא מידי דבקנין אליבא דכולי עלמא מהני והיינו כל היכא דליכא ערער. אבל השתא דתני ר' חייא האומר לאשתו שמעינן מינה דתו ליכא לפרושי מתני' בקנין אלא בלא קנין וכל היכא דבלא קנין וודאי לא שני לן בין דברים שבעל פה לדברים שבכתב אלא בשטר קנין והיינו דמקשינן היכי מהני האי לישנא והא תנא האומר לחבירו. והאי דנקט וכי כתב לה מאי הוי לישנא דמתני' הוא דנקט. אבל כיון דקים לן דמתני' בלא קנין פשיטא דלא שני לן בהו והיינו כתובה היינו אמירה:

והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה. לא יהא לי קאמר וכל לשון חכמים כך הוא כדאמרינן הרי את מקודשת לי הרי את תהא מקודשת קאמר. ולאו לישנא דהודא' הוא דאלו הוה הכי אפשר דאפילו בהאי לישנא מהני דהא אודי לי' דלית לי' בי' מידי ואפי' דין ודברים. אלא לא יהא לי קאמר ובהאי קאמרינן דלא אמר כלום ומפרשי' טעמא דמילתא במסכת ערכין משום דמדין ודברים הוא דסליק נפשי' מגופא של קרקע לא סליק נפשי'. כלומר משום דלאו לישנא מעליא הוא דהא לא יהיב לי' ניהלי' ואפקורי נמי לא מפקיר לי' ולא סליק נפשי' אלא מדין ודברים הלכך אכתי דידי' הוא. אבל אלו קאמר לישנא מעליא ולימא בהדיא דמגופ' של קרקע סליק נפשי' וודאי מהני. כדאמרינן התם בנותן מתנה לחברו ואמר הלה לאחר שבאת מתנה לידו אי איפשי בה כל הקודם בה זכה בה משום דאי איפשי בה לישנא מעליא הוא. ומיהו במסכת גיטין קא אמרינן גבי עבד דמהני לי' האי לישנא דאמרינן מאי אונו אמר רב ששת דכתב לי' לכשתברח ממני אין לי עסק בך. מיהו שאני עבד שכיון שיפה כחו שהוא זוכה בעצמי אפי' בהאי לישנא נמי מהני ליה דכיון דמסתלק מיני' כלל זכין בו שמים. ומוקמינן לה בכותב לה ועודה ארוסה כדרב כהנא דאמר רב כהנא נחל' הבאה לו לאדם ממקום אחר. כלומר שלא זכה בהו עדאין ואיפשר שלא יזכה בה לעולם אלו לא יבא לידי נישואין אדם מתנה עלי' שלא יירשנה. לאפוקי ירושת אביו שהרי הוא זוכה בה עכשיו וראוי' לו וכל זמן שימות אביו הרי הוא זוכה בה ובכי הא נמי מהני אפי' האי לישנא אע"ג דלאו לשנא מעליא הוא כיון דלא הויא תנאה דמסתלק מינה. וכדרבא דאמר רבא האומר אי איפשי כו'. כלומר וכי תימא הא תינח מירוש'. אבל מפירות היכי מסתלק מינייהו והא תקנת' דרבנן הוא והיכי עקר לה. היינו כדרבא דאמר רבא האומר אי איפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו מאי כגון זו. כלומר אהייא אתמר הא דרבא כדרב הונא דאמר רב הונא יכולה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה:

אי הכי אפי' נשואה נמי כלומר אי הכי דאפשר למעקר לתקנתא דרבנן בהכי אפי' נשואה נמי בהאי דאיכא תקנתא דרבנן. ומהדרינן נשואה ידו כידה. אי נמי עדיפ' מידה. ונפקא מינה לשומרת יבם כדאיתה ביבמות. איבעיא להו קנו מידו מהו אמתניתא קאי דתני' האומר לחבירו דין ודברים כו' בשקנו מידו מהו והוא הדין לנשואה. ואפליג בה רב נחמן ורב יוסף ואמר אביי מסתבר' מילת' דרב יוסף בעורר כלומר דרב יוסף גופיה לא קאמר לה אלא בעורר והכי מוכח התם בבבא קמא ובשא' דוכתי ומאי דקאמר בעורר היכ' דאיכ' ערער בין דנותן בין דמקבל מתנה כל היכא דאיכא ערער לא קנו מיני' אלא מדין ודברים. אבל בעומד דליכא ערער דחד מינייהו מגופה של קרקע קנו מידו. ומסקנא פסקינן הלכתא דמגופ. של קרקע קנו מידו לעולם. והיינו דלקמןבפ' מי שהיה נשוי שתי נשי' אמתני' דמי שהיה נשוי שתי נשי' וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי על שדה זו מקשי' בגמר' וכי כתב לה מאי הוי. ומוקמינן לה בשקנו מידו ואליבא דכולי עלמא דהתם בעומד: