חדושי הרא"ה על כתובות פב:

ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון מאי טעמ' אש' הקנו לו מן השמים. פי' מאי טעמא אין לה שתי כתובות אחת מן הראשון ואחת מן השני. ומשני דאשה הקנו לו מן השמים ואינו חייב ליתן לה הוא כלום משלו:

ואי לית לה מראשון תקון לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. צ"ת כיון דמיניה נמי אית לה מאי האי דשני לן בה מאיתתא אחריתי דעלמא. ואיכא דאמרי דאי לית לה מראשון לית לה משני אלא מנה. ולא נהיר. ואיכא למימר דנפקא לן מינה היכא דזבן נכסי מקמי דכלו נכסי קמא ובתר הכי אישתדוף להו נכסי דקמ' דלא הדרא עלייהו שלא היה שיטבוד' אלא על נכסי הראשון. אי נמי דאלו אתי האי וזבין נכסי קמא אתיא ומפק' מינייהו כדקיימא לן בין יבם ואחר כך חלק בין חלק ואחר כך יבם לא עשה ולא כלום:

מאי וכן מהו דתימא התם הוא דלא כתב לה ודקנינא. פי' דאלו במתני' תנן גבי יבמה דכתובתה על כל נכסי בעלה הראשון. ולדברי ר' מאיר דקסברי מטלטלי משתעבדי לכתובה הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. ולכולי עלמא בפירות המחוברי' לקרקע שהן כקרקע ולקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ואלו בא ליטול מטלטלין או פירות אלו כדי כתובתה ואינו רוצה ליקח בהן קרקע ולאכול הפירות וליקח דמיהן ומניח על השלחן קאמר במתני' דלא ליעבד הכי. ותנא דבאשתו נמי לא ליעבד הכי:

ומהדרינן השתא דתרווייהו איצטריכו דאי תנא יבמה הוה אמינא התם הוא דלא כתב לה דקנאי ודקנינא. כלומר שהרי הוא לא כתב לה כתובה ולא שיעבד לה נכסיו ובהא לא סמכ' דעת' דמסתפיא דילמא מובדי להו ותו לית לה כתובה. ואף ע"ג דכי לית לה מראשון תקון לה רבנן משני. אפשר דכיון דעיקר שיעבוד' על נכסי קמא לא סמכ:' דעת'. אי נמי אפשר דזבין להו או שיעבד להו ביני ביני ופסדה לה לכתובתה לגמרי. אבל אשתו דכתב לה דקנאי ודקנינ' וכולהו נכסי מישתעבד לכתובתה אימא סמכא דעת' דמאי איכפת לה אי מובדי להו הני הא כולהו שאר נכסיה אחראין לכתובתה. קמ"ל דאפ"ה כיון דמיחד להו על השלחן לשמה לא סמכ' דעתה והיינו עצה טובה דאמרינן לעיל דקמ"ל. וכי תימא ולמה לי למיתי עלה מהאי טעמא תיפוק ליה משום תקנתא דשמעון בן שטח. יש לומר דשמעון בן שטח לא תיקון שלא ליחד לה לכתובתה דהא לא אשכחן אלא שיהא כותב לה שיהו כל נכסיו אחראין לכתובת' ומשום דנהוג קמאי דלא כתבי לה הכי. וכיון שלא היו כותבין לה שיעבוד נכסים היו צריכין כולן ליחד כתובתה משום דלא תפסוד ונפקא מינה חורב' דכי קא מינצי בהדה אמר לה טלי כתובתיך וצאי. ואתא שמעון בן שטח ותקן שיהא כותב לה שיעבוד נכסיו ובתר הכי לא איצטריכו ליחודי לה כתובה ולא נהגו בכך. אבל וודאי אם בא אחר ורצה לעשות כן רשאי ומתני' אחר תקנה לפום הכי קאמרי' דדווקא מהאי טעמא הוא דלא לעביד הא לאו הכי רשאי. והיינו דאמרינן לעיל בפרק אע"פ דאיכא מאן דאמר דעושין כתובת אשה מטלטלין בשקיבל עליו אחריות. ובכולי תלמודא אמרי' דרשאי לייחד לה קרקע בכתובתה דמשום שמעון בן שטח ליכא כדפרי'. ומשום מתני' ליכא דהכא ליכא למיחש משום אובודי בקרקע. וכן במטלטלין כשקיבל עליו אחריות אותן מטלטלין בפי' דהא וודאי סמכ' דעת' וזהו הנכון:

גרשה אין לה אלא כתובת' גירשה אין לא גירשה לא קמ"ל כדרב אבא דאמר לעיל שאלתי את סומכו' הרוצ' שימכו' בנכסי אחיו כיצד יעשה אם כהן הוא יעשה סעודה ויפייס אם ישראל מגרשה בגט ומחזירה לומר שאין אדם יכול למכור בנכסי אחיו בלא רשו' יבמתו:

תניא בראשונה היו כותבין לבתול' מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים. פיר' שלא היו מתחייבין להן סתם אלא מתנין היו עמה בפירוש שאם תתאלמן או תתגרש יתנו לה מאתים או מנה ולא היו אומרין לה מעכשיו. וכיון שכן לא היתה זוכה בה אלא באותה שעה ולא היתה יכולה לגבות מן המשועבדין. ומשום אסמכתא ליכא דכל מידי דהוי בידו לגמריכגירושין. או לאו בידו כלל כאלמנות ליכא משו' אסמכתא כדפרי' בדוכת'. לפיכך מסקינן ולא הי' נושאין נשים שלא היו יכולות לגבות כתובתן אלא מבני חורין ופעמים שלא היה שם בני חורין התקינו שיהו מניחי' אותה בבית אביה או קלתות של כסף ושל זהב בבית חמי' והרי הן מיוחדין לכך וגובה מהן ותו לא אפשר לה דפסד' ועדאין כשכועס עלי' אומר לה טלי כתובתיך כו' עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך והרי היא בעלת חוב כשאר בעלי חובות דעלמא ותו לא היו צריכין ליחד כדפרישנא לעיל ותו לא מידי: