חדושי הרא"ה על כתובות פא.

ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר. פי' דלא תקון רבנן קבורתה תחת כתובת' אלא כשזכות כתובת' וחיוב קבורת' באין כא' שבשעה שהוא זוכה מחמת' בכתובת' מתחייב בקבורתה. אבל זה אינו זוכה מחמת' בכתובת' אלא מחמת אחיו הוא זוכה בכל הנכסי' ואחיו אל יתחייב בכתובת' ולא בקבורת':

אמ' לי' אביי משום דבאין עליו מב' צדדין אם אחיו יורש יקבו' את אשתו אם אינו יורש את אשתו יתן לה כתובת'. כלומר ממה נפשך חייב זה בקבורת' שאם אתה אומר שהוא עומד במקום אחיו ורואין כאלו הוא חי שנמצא שלא זכתה זו בכתובתה מעולם. א"כ יקבו' אות' כשם שאלו היה אחיו קיים היה קובר'. אם אינו קובר' הרי שאין רואין אותו כאלו אחיו קיי' ואם כן כיון שמת אחיו ורואין אותו כן הרי זכת' זו בכתובת' ונתחיי' כול' לפורע' ומיד' הו' זוכה עכשיו ונמצ' זכו' כתובת' וחיו' קבורת' באין כאחד והדרי' תקנת' דרבנן דתקון קבורתה תחת כתובת':

אמר לי' הכי קאמינא אח אני יורש אשתו אין אני קובר ולאו כדשמעת לה אלא משום דלא זכתה זו בכתובתה מעולם דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דיבם. הלכך כשאני זוכה בנדונית' מחמת אחיו הוא שהרי זו לא זכתה בה מעולם. ואשתו אין אני קובר שלא תקנו חכמים קבורתה תחת כתובת' אלא כשהבעל זוכה מידה לזכות בכתובתה וחיוב קבורת באו כאחת. מה שאין כן בזו שהוא אינו זוכ' מידה כדפרי':

מאן שמעת ליה דאית לי' מדרש כתובה ב"ש. פיר' מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דיבם ב"ש דאית להו מדרש כתובה דדרשי לישנא דלכשתנשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי כדאית' ביבמות. דאלו לב"ה שפיר אתיא דלב"ה כיון דמת הבעל הרי היא זוכה בכתובתה ואפי' מחיים דיבם והשת' אפי' לב"ש איכא לאוקומ' דהא שמעינן להו לב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והאי נמי כיון דחשבת לי' כגבוי וודאי מידה הוא זוכה. ופרכי' והא בעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וליכא. ואמר רב אשי יבם נמי כאחר דמי. ואלא קאמר דהשתא לא בעינן טעמא דשטר העומד לגבות דכיון דחשבינן ליה ליבם כאחר הרי היא זוכה בכתובתה וראוי ליטול אלא שאין לה לפי שכיון שהיא עתידה שתינשא לזה כתוב' למה לה. אבל מ"מ זוכה היא בה הילכך הרי זה זוכה מידה. ואיכא למימר תקנתא דרבנן דתיקון קבורתה תחת כתובתה. ואיכא דקשיא לי' הא דקאמרי' מאן שמעתלי' דאית לי' מדרש כתובה ב"ש. הא ב"ה נמי שמעינן דאית להו האי סברא דהא אמרינן התם וחזרו ב"ה להורות כב"ש. ואיכא מאן דאמ' דכי הדרו בה לאו משום מדרש כתובה אלא משום אידך טעמא דאמרינן התם אי התרתם ערוה חמורה לא תתירו ממון הקל ואף על גב דלא קבלוה דפרכו להו מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה הדרו בהו אבל ב"ה וודאי לית להו מדרש כתובה ואית להו דניתנה כתובה לגבות מחיים דיבם וסברי דארוסה יש לה כתובה. ורב הושעיא דאמר לעיל בפרק נער' דארוסה לית לה כתובה לפי שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. אליבא דאביי אתיא דלא כב"ה. אבל למסקנא כדרב אשי קיימ' לן. ולרב אשי אפשר דאית להו לב"ה מדרש כתובה. ומסתברא דליתא להאי סברא דהא אביי גופי' שמעי' לי' לעיל דאית לי' האי סברא דקאמר לעיל גבי דרבין זילו אמרו לי' שקילא טיבותיך ושדיא אחיזר' כבר תרגמ' רב הושעיא לשמעתי' בבבל כו' ואלו הוה סביר' לי' לאביי דלית להו לב"ה האי סברא וודאי הוה פליג עלה. אלא מחוורתא דמלתא דב"ה וודאי לית להו מדרש כתובה. אלא הא דכולי עלמא היא דכתובה לא ניתנה לגבות מחיי' דבעל דלא תקון רבנן כתובה אלא באלמנו' או בגירושין. ומתניתא דהתם דתניא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמא' לו מתה אינה יורשה מת הוא גובה כתובתה דוקא דקא מאית איהו דכולי עלמא הוא. ובההיא דיבמות דפליגי. ב"ש אתו עלה משום מדרש כתובה. וב"ה מעיקרא סברי דמהימנא לאינסובי. אבל אינה נוטלת כתובתה אלא בעדי גירושין או בעידי אלמנות. ולבסוף הדרו בהו למימר' דכיון דתקון רבנן דאית לה כתובה באלמנו' והימנוה לאינסובי כאלו יש כאן עידי אלמנות. אף לענין כתוב' מסתבר' דהיינו נמי תקנתא דרבנן דכל היכא דחזי' לאינסובי תישקול כתובה. אבל לאו משום מדרש כתובה. והא דאמרינן התם הם דרשו מדרש כתובה ואנו לא נדרוש מדרש תורה. אב"ש קאי דכיון דב"ש דרשי מדר' כתובה כל דכן לכולי עלמא למדרש תורה. הילכך כולהו אית להו דכתובה לא ניתנה לגבות מחיים דבעל. אבל מעיקרא קס"ד דב"ה דלית להו מדרש כתובה נותנ' כתובה לגבות מחיי' דיבם כדפרישנ' לעיל דלב"ה בגירושין או באלמנו' תליא מילתא ובהכי סגיא בכתובת' ולא לב"ש. ולבסוף אתא רב אשי למימר דאפילו לבית שמאי ניתנה כתובה לגבות מחיים דיבם דיבם נמי כאחר דמי וזה התירוץ נכון וברור: