חדושי הרא"ה על כתובות ז

תנו רבנן מברכין ברכת חתנים כל שבעה. אמר ר' יהודא והוא שבאו פנים חדשות נראה דפנים חדשות הוא שלא היה שם כלל וכן כתב במקצת נוסחאות לפנינו משכחת לה בפנים חדשות דלא הוו תמן מעיקרא. ובמועד קטן אמרו ואם באו פנים חדשות חולץ ופירושו שלא היה שם כלל ויש אומר שאין מברכין בפני' חדשות אלא בשעת סעודה כדאמרינן לקמן. כי תניא ההיא בברכת המזון. ולא אשכחן לה בשעתא אחריתי. ולית' דהא במסכת' סופרים אמרינן בהדיא ונהגו רבותינו לומר ברכת חתנים בבוקר על הכוס בעשרה ופנים חדשות כל שבעה. וכן בערב קודם סעודה. והיינו טעמא לפי שבאותה שעה היה דרכן לבא לשמח' עמה ובשעה שהיו באין לשמחה היו מברכין. וכדאמרינן בירושלמי מברכין ברכת חתנים כל שבעה ר' ירמיה סבר מימר מפקין כלתה כל שבעה. א' ליה ר' יוסי והא תני ר' חייא מברכין ברכת אבלים כל שבעה אית לך מימר מפקין מתא כל שבע' מאי כדין מה כאן מנחמין עמו. אף כאן משמחין עמו. מה כאן משכרין אף כאן משכרין. נראה דכשבאין לשמח' זו היא שעת ברכה ועכשו נהגו לברך בשעת סעודה. לפי שבאותה שעה הם מתכנסין לשמח עמה ומברכין ביום ראשון בבקר שהוא עיקר שמחה שמוציאין החתן והכלה וכולן באין עמהם ובשבת בבקר אע"פ שברכו ביו' ראשון שסומכין להן שאי אפשר שלא יהא שם פני' חדשות שלא היו שם בחופה. ויש אומרי' ששבת גופה הויא פנים חדשות כדקאמרינן באגדה אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן אמרו שירה. ונראה שאין מברכין ברכת חתנים אלא בחופה כדאמרינן התם בסוכה וניתבו בסוכה וליחדי בסוכה. אין שמחה אלא בחופה. וכתבו בתוספת שאם באו פנים חדשות כל אותו היום חשוב כיום ראשון וכל היום מברכין ברכת חתנים. ונראין דבריהם והוא שיהיו בשעת ברכה בבקר ובערב אבל הלכו להם אין מברכין אלא בזמן שהם שם. וכההי' דאמרי' התם במ"ק אם באו פ"ח חול ומניח אפי' ק' פעמי'. אלמא דפ"ח לא מהני מידי אלא דאיתנהו התם ובמס' סופרי' אמרו שאין מברכין ברכ' חתני' ובה"מ על כוס א' לפי שאין אומרין ב' קדושו' על כוס א' וכן אמרו שם בברכ' החוד' שהיו מברכין ומיהו בגמ' דילן לא איתמ' אלא בברכ' המזון וקידו' כדאי' התם בפסחי'. וכת' הרב בעל העיטו' ז"ל דאי מהא לא איריא דהת' הוא בב"המ שהו' אח' סעוד' וקדוש' מקמי סעוד' היא והא לא דמיא אלא להא דאמרי' הת' דקדוש' אבדלת' אחדא כסא שפי' דמי וכל וכל דכן הא דהיינו ברכ' חתני' שאינ' טעונ' כוס וטע' של ברכו' הללו בברכ' אשר בר' ויוצר האד' ואשר יצר שהן פותחו' בברוך אע"פ שהן סמוכו' משו' דאשר ברא פעמי' שאינה סמוכ' לחברת' כגון דליכ' פ"ח דקי"ל דמבר' א' ב'. ויוצ' האד' נמי ה"ט דפותח בברו' משו' דהוי מטב' קצר' וכיון דליכ' חתימ' לא סגיא בלא פתיח'. וא"י נמי ה"ט שפותח' בברוך. לחל' בין יציר' ליצירה שלא יראה כברכה א' ואלו הן ב"ח שאין מברכין אותן אלא בי' ולאפוקי שהשמח' במעונו דלא מקרי' ב"ח וא"צ אלא ג' תדע שהרי ברכת חתני' אין מברכין אותן אלא כל שבעה והא כל דמחמת הלולא בין קודם נשואין ובין לאחר נשואין עד תליסר ירחי שתא. אפי' בבי מהולא סבר לברוכי אי לאו טרדא דינוקא ומיהו בעינן דאיכא אינשי אחריני דלאו בני ביתא לאפושי שמחה הוא. והכי דיק לישנא דאמרינן בין אמר להו מחמת הילולא. בין לא אמר להו מחמת הילולא ומברכין אותה משעת אירוסין. והוא דטריח ליה שהוא סמוך לנשואין. דה"ל מחמת הילולא. ואירוסין דקאמרינן בקידושין ודבי מהולא כקידושין דמי דאיכ' מעשה דמצוה דשמחה. והיינו דרבינא דבריך משעת אירוסיך שהי' קרוב זמן הנישואין וסמך אנפשי'. ואע"ג דלא טריח ליה לאינסובי להאי זימנא. ולא אסתייע מילתא והדרי בהו שלא לישא באותו זמן שהי' סבור. אבל ודאי אין מברכין אלא בקידושין: