חדושי הרא"ה על כתובות ז.

ר' אמי שרא למבעל בתחלה בשבת אמרו לי' רבנן והא לא איכתיבא כתובה אמר להו אתפשוה מטלטלי. וכי תימא והא הוה ליה כקונ' קנין בשבת איכא למימר כיון דהא כבר מחויב הוא בכתובת' ואינו אלא משכון כדי שתהא דעת' סומכת. במקו' מצוה מית' ואפש' דכל במקום מצוה מותר כדמוכח התם בגיטין בפרק הזורק דאמרינן ותיזיל איהי ותיחוד וכו'. והתם איכא מצוה כגון שהיה יבם שאינו הגון לה. ואע"ג דאמרינן התם בירוש' הני דכנסין לארמלין צריכין למכנס יתהון מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת. אפשר דשאני התם דהוי מילתא בפרהסיא. אי נמי אפשר דהכא מבעוד יום היה ולא היה שהות ביום לכתוב כתובה. ואמ' להו לאתפוסי מטלטלי. וקמאי עיקר:

והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת הא דאמרינן הותרה שלא לצורך פי' שלא לצורך אוכל נפש והוא שיהא צורך היום או שאר הנאות שבגוף והוא שיהא כעין אוכל נפש בכל דבר כמו שאמרו שיהא שוה. וכל ענין אכיל' דבר השוה הוא לכל נפש כדמוכח הכא ובמקומו אבא' עוד בעה"י: ותו לא מידי:

אמר רב חלבו אמר רב הונא אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה ומי אמר רב הונא הכי והאמר רב הונא אלמנ' אינה טעונה ברכה ואסיקנא מאי אינה טעונה ברכ' דקאמר בר הונא כל שבעה אבל יום אחד טעונה אלא הא דקתני' שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים במאי אי בבחור הא אמרת שבעה אי באלמנה הא אמרת יום אחד. איבעית אימא בבחור שבעה לברכ' ושלש לשמח' איבעית אימא באלמון יום אחד לברכה ושלשה לשמחה. מדקאמרינן איבעית אימא ואי בעית אימא שמעינן מינה דהני לישני לא פליגי אהדדי הלכך בחור שנשא אלמנ' שבע' לברכה ושלשה לשמחה ואלמון ואלמנה יום אחד לברכ' ושלשה לשמחה והני מילי אלמנה אבל בתול' לעולם יש לה שבע' לברכ' כדאמרינן הכא בהדיא ליכא בתולה דבצירא משבעה והוא הדין לשמחה שעיקר תקנת שמחה משום בנות ישראל היא כדאמרינן שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים ואין מוסיפין לה כשנישאת לבחור. ואין פותחין לה באלמון. וכן בתולה יש לה לעולם שבעה לשמחה ולברכה. וכ"כ הרב ר' יוסף הלוי ז"ל. ושמחה זו דאמרינן מסתברא דהיינו שיהא בטל ממלאכתו. והא דאמרינן לעיל למחר משכים לאומנותו והולך שקדו חכמי' על תקנות בנות ישראל כו' דמשמע דמן הדין הוא מות' במלאכה איכא למימר דמשום דתקון רבנן שיהא בטל ממלאכתו תקנו לו בימים שאינן בני מלאכה. ובתוספתא אמרו התקינו שיהא בטל שלשה ימים חמישי וערב שבת ושבת שלשה ימי בטלה. נמצא שיהא שמח עמה שלשה ימים. ובאגדה איתא החתן דומה למלך. מה מלך אינו יוצא מפתח ביתו אף תתן אינו יוצא מפתח ביתו. מה מלך הכל מקלסין לפניו. אף תתן הכל מקלסין לפניו מה מלך לובש בגדי כבוד אף חתן לובש בגדי כבוד מה מלך שמחה ומשתה לפניו אף חתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימי המשתה:

ברכת אירוסין מאי מבר' רבנן ורבה בני רב אדא תרוייהו משמי' דר' יהוד' אמרי ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריו' ואסר לנו הארוסו' והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידשין. רב אויא בר' דרבא מסיים בה הכי משום רב יהודה ברוך מקדש ישראל כו'. ק"ל היכא אשכחן ברכ' כגון הא דמברך אמאי דאיתסר. אטו מברכין שאסר לנו אבר מן החי. והתיר לנו את השחוט. ומה ענין עריות לכאן. ותו אמאי לא מברכין בקידושין במטבע קצרה כשאר המצות. ומסתברא דהיינו דלא מברכין אמצו' בשביל שאין זו המצוה אלא הנישואין ואין מברכין על מצוה אלא א"כ גומר אותה וכשהוא בא לידי חופה אי אפשר לו לברך על המצוה שיברך אק"בו על קידושין וחופה שכבר נתן קדושין מזמן מרובה. ואינו מברך עליהן למפרע. וכשבא לקדש ולכנס כאח' לא תקנו לו מטבע בפני עצמו. ולפיכך תקנו לו ברכה על קדושתן של ישראל שקדש אותנו ופירשנו מן העריות ואסר לנו את הארוסות וכיון שהזכיר איסורן ראוי לומר התירן. ולפיכך הוא אומ' והתיר לנו את הנשואות כלומר הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין פי' וקדושין שקדמו לה. ויש אומר על ידי חופ' בקדושין וכיון שכן אין לחתום בה מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין דכיון דקידושין של ישראל הוא בא לומר הא איכא עריות נמי כדמברכי' וצונו על העריות אלא מקדש ישראל ותו לא. וכן השיב רבינו האיי גאון ז"ל שכן מנהג בשתי ישיבות. תדע לך שהוא כן שאין זו ברכת המצו' שהרי לא מצינו בשום מקום בברכת המצות שזה מקיים מצוה וזה מברך עליה. ולפיכך נהגו לברך אחר עשייתה והכי מוכח לישנא דאמרי' מידי דהוה אקידושי בעלמא וכתב הנגיד רב שמואל הלוי זצ"ל דבברכ' לא בעי י' דלא איתמ' אלא בברכ' חתני' ונראין דבריו: