חדושי הרא"ה על כתובות עד.

משום ר"א אמרו חולצת ולא מתיבמ' פרש"י ז"ל דר"א מודה לי' לת"ק בעיקר דינא אלא דמשום גזירה דקאמר הכי דקסבר דגזרינן אטו גרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה. ור"א אכולה פליג ואפי' החזיר' לאחר שהיא גדולה והכי מוכח התם ביבמות דאמרינן המגר' את אשתו והחזיר' ומת או חולצ' או מתיבמ' ור"א אוס' וכול' משו' גזיר' ולא גרי' בפירוק' מר סבר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין. וליתה להאי פירושא חדא דהא נוסחא דכולהו ספרי הכי מר סבר אדם יודע ומר סבר אין אדם יודע ותו מדאמרינן והא הכא דבטעות אשה אחת היא ופליגי אלמא דבעיקר דינא פליגי:

ותו דאם כן לימא תהוי תיובתא דשמואל דאמר לעיל דצריכה גט משני דאדם עושה בעילתו בעילת זנות. והכא אמרי' דכולי עלמא אית להו דאלו מדינא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואיכא לדחוקי דשמואל ס"ל כר' שמעון בן יהודה משום ר' ישמעאל דאמר בעלו לא קנו. ומ"מ אכתי קשי' היכי איכא למימר דר' אליעזר משום גזירה והיכי גזר החזירה כשהיא גדולה אטו החזירה כשהיא קטנה דהא לא שייכן אהדדי. וכי תימא דאטו קטנה הגדילה אצלו הוא דגזר והא היא גופה גזירה. אלא וודאי עיקר פירושא דר' אליעזר בעיקר דינא פליגי ומדינא הוא דקאמר בהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו שחולצת. וקס"ד השתא דטעמי' משום דקסבר אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ובגדולה ממש דקאמר נמי חולצת משום גזירה דהחזירה כשהיא קטנה והגדילה. והיינו דמקשי' והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי דקס"ד דטעמי' דת"ק משו' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ור' אליעזר סבר אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומיהו קשיא לן דילמא לא פליגי בהא דאי אדם עושה בעילתו בעילת זנות או לא ודווקא בשבעל. אלא בקידושי קטנה אי אמרי' דכי גדלה גדלי בהד' ובין בעל ובין לא בעל דתנא קמא סבר קידושי קטנה מתלא תלוי וקיימי וכי גדלה גדלי בהדה והיינו דקאמר חולצת או מתיבמת בין בעל בין לא בעל דלא נפקא לן מינה מידי דהא טעמא לאו משום הכי. ור' אליעזר סבר דלא אמרי' דכי גדלה גדלי בהדה והיינו דקאמר חולצת או מתיבמת בין בעל בין לא בעל אבל דכ"ע אית להו בטעות אשה אחת גרידתא דאדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואיכא דמפרש משום דלישנא משמע לי' דווק' בשבעל מדקתני וגדלה אצלו והכי משמ' לישנ' כדאמרינן ביבמות הגדילו זה עם זה. אי נמי איכא לפרושי דלא ניחא לי' לתרוצי הכי דלא כרב ושמואל דהא תרווייהו אית להו האי סברא כדאמרי' ביבמות דכי קאמ' רב בקדשה כשהיא קטנה והגדילה ועמדה ונישאת דאינה צריכה גט משני דווקא כשבעל ומשום דאין אדם עושה בעילתו בעיל' זנות. הא לאו הכי אינה צריכה גט וכל דכן לשמואל דאפי' בשבעל אמר דצריכ' גט משני. ואכתי קשי' לן אדמותבינן לי' מעלמא אמאי לא מקשינן דידי' אדידי' דהא אמרינן לעיל קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת. רב אמר צריכה גט משני. ושמואל אמר אינה צריכ' גט משני והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי:

והרב ר' יהודה בר' יקר ז"ל תירץ דמהא עדיפא לי'. דאי מההיא וודאי פשיטא לי' דאיכא לשנויי כטעמא דאמרי' אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום. אבל מהא אותבי' שחזרתה בחיי אבי'. ואע"ג דמדינא כיון שנישאת שוב אין לאבי' רשות בה ויצאת מרשותו לגמרי כולי עלמא לאו דינא גמירי ואיפשר דטעי בהא ודמי לנדרים. ומתרצינן דאפי' בהא נמי איכא למימר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום. ולא נהיר ולפום מאי דפרישנא נמי אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום לאו משום דידע הוא דקאמרי'. אלא דכיון דלאו משום טעות דטעי בגופ' הוא אלא משום קידושי דלא מעלי כל אדם רוצה שיגמרו נשואיו תו ליתי' להאי פירוש' כלל:

והנכון כדפי' רב סבא בעל המאור ז"ל דאי אקשי' מההי' דלעיל מקמי דידעינן היפריש' בין קדושי טעות לקידושין דעלמא. איכא למימר דההיא נמי בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אתיא. והיכי דמי כגון שקדשה כשהיא קטנה ולאחר שהגדילה כנסה סתם ובעל סתם דאיכא תרי סתמי. אבל הכא ליכא למימר הכי דהא קתני החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו אלמא לאחר שהיתה אצלו הגדילה ותו ליכ' למימ' שהגדילה אלא חד סתמ' וזהו הנכון:

אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחלי' לתנאי' כלו' כיון דעב' מעש' סתם ובשעת מעש' לא הזכיר תנאו אחולי אחלי' לתנאי':

התם משום דאיתקוש הויו' אהדדי פיר' וכסף ושטר איפשר על ידי אחרים ואף ע"ג דאיכא ביאה הויא לה חדא והני תרתי וחדא מתרתי אתיא:

נוסחי דוקאני אמר רב עולא בר אבא אמ' עולא אמר ר"א המקדש במלו' ובעל על תנאי ובעל בפחו' משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט ואיכא נוסחי דכתיב בהו דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. וליתה דהא פלוגתאהיא דר' שמעון בן יהודה ות"ק. וליכא למימר דדברי הכל מדרב ושמואל קאמרינן. דהא לעיל קאמר רבא האי לישנא ומותבינן לי' משום דהויא פלוגתא דר' שמעון בן יהודה ורבנן. ולא גרסי' נמי אינה צריכה הימנו גט. ולא גרסי' דברי הכל. חדא דלא מסתבר דאמרי שמעתא אליבא דר' שמעון בן יהודה דהוי יחידאה ודלא כרבנן דפליגי עלי'. ותו דהא רב כהנא משמי' דעולא קאמר המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט ובטעות אשה אחת גרידתא קאמר ממאי מדאמרינן דשמעתי' מפקא מדרב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל דאמר יש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקידושי' קידושי טעות שאפילו בנה מירכב על כתפה ממאנת והולכת לה. ואם איתה דההיא בטעות אשה אחת כעין שתי נשים לא הוה מפקא מהך דאיכא לאוקומה להא דר' ישמעאל בטעות אשה אחת גרידתא. אלא וודאי אפי' בטעות אשה אחת הוא דאמרי' דצריכה גט ודמי' להא דר' אליעזר ודר' יוחנן לעיל דחד לישנא הוא. ואם כן קשיא דעולא אדעולא דהא עולא קאמ' הכא דאינה צריכה גט. ותו דלישנא דאידך דר' אמי לא שייך להאי גרסא דקאמר במקדש במלו' צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי אבל בהנך טעי ואם איתה דגרסינן אינה צריכה גט למה לי לפרושי בדרב אמי טעמא דהנהו דלעיל מסתגי דקאמר צריכה הימנו גט דבהא וודאי לא טעי. ולא גרסינן נמי דברי הכל צריכה הימנו גט דהא וודאי ליתה דהא אפילו בטעות אשה אחת כעין שתי נשים קאמר שמואל אינה צריכה הימנו גט. אלא וודאי לא גרסי' אלא כדכתיבנ'. ומיהו צריכה גט דקאמר אכולה לא דמיא אהדדי דבמלוה ופחות משוה פרוטה הוי גט גמור דאורייתא. ועל תנאי הוו קידושין דרבנן וגט דרבנן. וכדאמרי' נמי באידך ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט. והשתא אתיא שפיר הא דרב אמי דאתי לאיפלוגי ואמר המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט בהא הוא דטעי. כלומר בהא הוא דמודה לי' משום דטעי. אבל בהנך לא מודה לי' דבהנך לא טעי. ומסתברא דר' אמי כי נקט מקדש בפחות משוה פרוטה הוא הדין למקדש במלו'. תדע דלאו דווקא האי בלחוד דהא איכא קידושי קטנ' נמי דקתני לי' בההיא מתניתא בהדי פחות משוה פרוטה ואמרינן בתרווייהו בעלו קנו. ולא נקט האי אלא לאפוקי קידושין על תנאי וכדפרי' דקידושי תנאי דלא טעי מידי בגופה שאני. והאי דנקט אבל בהנך משום דקידושי תנאי טובא גוונא הוי. ואי גרסינן אבל בהך כל דכן דאתיא שפיר. ולענין הלכתא ופסק' דשמעתא קיימא לן דאמר בטעות אשה אחת כעין שתי נשים שהיא צריכה גט גמור מן התורה וא"צ לומר קדשה סתם וכנסה סתם ובעל סתם. אבל טעו' אשה אחת גרידת' אסיקנ' דצריכ' גט. ומסתברא דגט מדרבנן הוא. וה"מ בשבעל. אבל קדש על תנאי וכנס סתם ועדאין לא בעל לא עשה ולא כלום ואינה צריכה גט. אבל קדשה סתם וכנסה סתם צריכ' גט מן ספק תורה, אבל קדשה סתם ועדאין לא כנסה אינה צריכה גט דוודאי לא סגיא דלא הויא מקח טעות. ומיהו הני מילי בטעות נדרים אבל בקידושין דעלמא צריכה גט גמור מן התורה. וכדרב דאמר אינ' צריכ' גט משני וכגון קידושין בפחות משוה פרוטה וקטנה והמקדש במלוה לפום מאי דפרישנ' לר' אמי דלא פליג אמלוה בכולהו היו קדושין גמורים וצריכה גט מן התורה: