חדושי הרא"ה על כתובות עג:

תנן כנסה סתם ונמצאו כו' עד הכי נמי קאמ' המקדש כו' עד תצא שלא בכתובה לאו למימרא דחסורי מחסר' והכי קתני. אלא לישנא דמתני' איכ' לפרושי הכי המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים אינה מקודשת. ואף על פי שכנסה סתם אלא דבמתני' לא תנן אלא מעשה דאתני ביה דהיינו קידושין והדר קתני כנסה סתם כלומר הכונס את האשה סתם והכל במשמע בין קידושין בין נישואין תצא שלא בכתובה:

כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא. לשמואל קא פריך דלית לי' סברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דאלו אליבא דרב ליכא למיקשי הכי דכיון דאית לי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות למיהוי קידושיו קידושין גמורין הוא דאיכא למימר הכי אבל כתובה לית לה. אבל לשמואל קשיא לן מאי שנא כתובה מגט. ומתרצי רבה ורב חסדא גט מדבריהם. ורבא אמר ספוקי מספקא ליה. ליכא לפרושי ספוקי מספקא לי' אי יכול למימר אי איפשי באשה נדרנית. דהא ליכא מאן דפליג עלה אלא משום טעמא דהוא נותן אצבע בין שיניה. והכא ליתי' להאי טעמא דהא מקמי הכי נדרה. וליכא לפרושי נמי ספוקי מספק' לי' אי אדם עושה בעילתו בעילת זנות או לא דהא חזינא לי' לשמואל דלית לי' האי סברא. ותו דאם כן לא הוה לי' למימר כהאי לישנא גבי ממונא לקולא דאפי' אית לי' לשמואל האי סברא בוודאי דינא הוא דלית לה כתובה ולא הוה לי' למימר אלא ספוקי מספקא לי' הילכך בעיא גט. אלא הכי קאמר ספוקי מספקא לי' אי אחולי אחליה לתנאיה או לא וגבי ממונא לקולא וגבי איסורא לחומרא וכיון דמהאי טעמא הוא קדשה סתם וכנסה סתם אע"ג דלא בעל הוא דקאמרינן דצריכ' הימנו גט. דהא לאו משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות קאמרינן אלא משום אחולי אחליה לתנאיה ובהא מודה רב לשמואל וכל דכן הוא דאפילו באידך דאית לי' לשמואל דאינה צריכה גט סבר רב דצריכה גט כל דכן בהא דאפילו שמואל אית ליה דצריכה גט דרב נמי סבירא לי' הכי. אבל קדשה על תנאי וכנסה סתם ולא בעל אינה צריכה גט לכולי עלמא:

ואליבא דשמואל אתי' מתני' שפיר דהכי נמי קאמר כדפרי'. ואליבא דרב נמי הכי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ואפי' כנסה סתם והוא שלא בעל כנסה על מנת או סתם ובעל תצא בלא כתובה. והאי דלא תנא הכי בהדיא משום דאורחא דמילתא קתני דסתם כניסה הוי בעל. אבל קדשה סתם ועדיין לא כנסה ונמצאו עליה נדרים או מומין אינה צריכה גט כלל והלכתא כרבא. ונפקא לן מינה בינייהו לענין בא אחר וקדשה דאליבא דרבה ורב חסדא קידושי שני קדושי תורה ואליבא דרבא שניהם קדושי ספק:

אמר רבא מחלוקת בטעות שתי נשים פירש"י ז"ל כגון שקידש לאה על תנאי וחזר וקידש רחל סתם וכנ' סתם ובעל דרב דאמ' צריכה גט כדינ' דבהא דינא הוא כיון דקדשה סתם וכנסה סתם. ושמואל דאמר אינה צריכה הימנו גט משום דקסבר אע"ג דבעלמא קדשה סתם וכנסה סתם צריכה גט. אבל הכא כיון דאיכא אחריתי דקידש על תנאי הוה לי' כאלו קדשה להא נמי על תנאי ואינה צריכה גט:

וליתיה להאי פירוש' חדא דא"כ לאו היינו קדשה על תנאי וכנסה סתם דקאמרי' לעיל דבהא פליגי. ותו דאנן מאי טעמא מוקמינן לה הכי משום דשמואל דלרב כיון דקדשה סתם וכנסה סתם דינא קאמר אלא לשמואל. וא"כ הודאה נמי דקאמרינן אבל בטעו' אשה אחת דברי הכל לשמואל הוא דקאמרינן. וכיון דשמואל קאמר אינה צריכה הימנו גט ליכא למימר דבטעות אשה אחת מודה דאינה צריכה הימנו גט דהא בכולהו ה"נ קאמר. ויש שפירשו כגון שקידש שתי נשים על תנאי וכנס אחת מהן סתם:

והרב אלפסי ז"ל פירש כגון שקידש לאה על תנאי וחז' וקידש רחל סתם וחז' יכנס הראשונ' סתם. ולהני תרי פירושי שמואל דאמר אינה צריכה גט כדינ'. ורב דאמר צריכה גט משום דכיון דבתרתי אתני בקידושין ובתר הכי כנס סתם. אי נמי כיון דבתר דקידש לאה על תנאי והדר וקידש אחריתי סתם הדר וכנס לאה סתם בהא אמרינן דוודאי אחלי לתנאיה ומשו' טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. והשתא אתיא שפיר מאי דקאמרי' אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט דלרב הוא דאמרי'. דאע"ג דקאמר באידך צריכה גט בהא קא מודה דאינה צריכה הימנו גט. ומיהו לכולהו קשיא דהאי לאו טעות שתי נשים הוא אלא טעו' אשה אחת:

והנכון כמו שפירש הרב ר' יוסף הלוי אבאן מגאש ז"ל דטעות שתי נשים היינו כגון שקידש שתי נשים על תנאי וכנסן סתם ופלוגתייהו בבתרייתא. והכי מוכח מדנק' לעיל לישנא דחדא קדשה סתמה וכנסה סתם דלא נקט אלא ההיא דפליגי בה. דשמואל דאמר אינה צריכה הימנו גט משום דהויא לה קדשה על תנאי וכנסה סתם. ורב סבר כיון דהא כנס אחריתי נמי סתם והדר כנס לה להאי נמי בסתם אחלי' לתנאיה משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט ואפי' רב דאמר באידך צריכה הימנו גט בהא מודה. ואקשי לי' אביי והא מתני' דבטעות אשה אחת היא וקא מותבינן מינה תיובתא. ואי קשיא לך ומאי קושיא היינו טעמא דמאן דקא מותיב משום דאלו לרב איכא לאוקומ' בטעות שתי נשים מיהת אבל לשמואל קשיא. וליתה דאלו לפרש"י ז"ל מתני' לרב אלו מוקמת לה בטעו' שתי נשים היכי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרי' אינה מקודשת קדש אחרת אחר כך סתם וכנסה סתם תצאשלא בכתובה. וכיון דכן לשמואל אתיא שפיר דלדידיה לא מיבעי דסיפא תיקו ארישא אלא מימרא באפי נפשה. ולפי' רב אלפסי ז"ל נמי הא וודאי ליכא לתירוצ' בהכי לדרב למימרא דהכי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודש' כנסה סתם וכבר קידש אחרת סתם בין קדושין לכניסה תצא שלא בכתובה. הא וודאי כל כי האי גונא בהדי' הוה לי' לתנא למיתני. ואוקמת' דשמואל עדיפ' והיינו דאמרי' דבטעות אשה אחת היא למימרא דפשט' בטעו' אשה אחת אתיא. ואפי' אית' דרב מצי לתרוצ' לה הכי. מ"מ פשט' דמתני' בטעות אשה אחת אתיא. ואע"ג דרב יכול לפרוק' בטעות שתי נשים שמואל נמי יכול לפרוקי. אטו משום דלרב אית לי' בה תרי פירוק' ולשמואל לית בה אלא חד פירוקי מותבי' לי' מינה תיובתא:

אלא אמר רבא מחלוקת בטעו' אשה אחת כעין שתי נשים. לפום פירש"י ז"ל איכא לפרושי כגון שקדש אשה אחת על תנאי וגרשה וחזר וקדשה סתם וכנסה סתם וקשי' לי' כדמקשי' נמי לעיל מהא דפליגי ביה. ולפום אידך פירוש' איכא לפרושי כגון שקדשה על תנאי וגרשה וחזר וקדשה על תנאי וכנסה סתם. אי נמי כגון שקדשה על תנאי וכנסה סתם וגרשה וחזר וקדש' על תנאי וכנסה סתם ולכולהו פרוש' קשיא דאכתי איכא למיקשי אהא כדמקשינן לעיל והא מתני' דבטעות אשה אחת היא ומותבינן מינה תיובתא דוודאי כי היכי דלא מיתוקמ' מתני' בטעו' ב' נשי' ה"נ לא מתוקמי בטעו' אשה אח' כעין ב' נשים לפום הני פירושי:

ופירש הרב אדוני זקני ר' זרחי' הלוי בעל המאו' ז"ל הוא הנכון דטעו' אשה אחת כעין ב' נשי' הוא כגון שקד' אש' אח' על תנאי וכנס סתם ואח"כ בעל סתם דאיכ' תרי סתמי וטעות אשה אחת גרידתא כגון שקידש אשה אחת על תנאי. וכנס ובעל סתם שכניסת' ובעילת' באו כאחת דליכ' אלא חד סתמא. ואותבי' אביי מדתני' קדש' בטעות ובפחו' משו' פרוט' כו'. והא הכא דבטעו' אשה אחת היא דכול' טעמא תלי בבעילה ופליגי מאי לאו טעו' נדרים. ומהדרי' לא טעו' בפחו' משו' פרוט' ופירוש' קא מפר' קדשה בטעו' כיצד כגון שקדש' בפחו' משוה פרוטה. ומיהו תמיהא לן מלת' בפחות משו' פרוטה נמי איכ' למיקשי הכי והא הכא דבטעות אשה אחת היא ופליגי. ואפשר דהכי נמי קאמר במאי דקא אמרינן במאי קא מיפלגי כלומר מאי שנא קידושי פחות משו' פרוטה מטעות נדרים. ומהדרי' מר סבר אדם יודע שאין קידושין תופשין בפחות משוה פרוטה. לאו דווקא דאם כן אמאי קדשה בהכי מעיקרא ולא קדשה בפרוטה. ותו מאי קא מהדר למאי דקשיא לן מאי שנא האי מהאי בטעות נדרים נמי איכא למימר שאלו יש בה נדרים אינה מקודשת. אלא וודאי דהיינו כדאמרי' לעיל דלא דמו קידושי תנאי לקידושין דעלמא. דקידושי תנאי דאיהו טעי בגופ' כיון דחזינן לי' דאתני איכ' למיחש דמקפי'. אבל בקדושי דעלמ' דלאו איהו קא טעי בה כלל אלא קידושי הוא דלא מעלו בוודאי כל אד' רוצ' שיגמרו נישואין בכל מאי דאפש' לי' הלכך גמר ובעל לשם קידושין: