חדושי הרא"ה על כתובות עג.

אתמר קדשה על תנאי כו' עד לא תימא טעמיה דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאי'. דוודאי כל תנאי דלהנאתו אף על גב דלאו ממון מצי מחיל כיון דלהנאתו הוא. ואפי' הכי לאו מהאי טעמא הוא אלא טעמיה דרב אין אדם עוש' בעילתו בעילת זנות. פירו' וכיון דכן דלא מחיל לי' לתנאי מנפשיה אלא מהאי טעמא דווקא לענין קידושין הוא דגמר בדעתי דמיקדשא לי' אבל אין לה כתובה. ואף על גב דבלא כתובה נמי שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות אנן לא אמרינן שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. וכיון דכן טעמא הוא דווקא בשבעל דאיתיה לטעמא:

והא אפליגו בה חדא זימנא דאתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני. ושמואל אמר צריכה גט משני ואע"ג דקיימא לן כרב המנונא דאמר האשה שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת. איכא לפרושי בשעה שקבלה אותן על מנת כן שאין קידושין הראשונים קידושין. אי נמי איכא למימר דהתם טעמא מאי משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. הני מילי בעלמא אבל הכא דסבר' דקידושי קמא לא כלום הוא דקידושי קטנה הוי וודאי מעיז' פניה ומעיזה וכדאמרינן דכוות' בעלמא. ואי קשיא לך ואמאי לא מתרצינן דהכא לאו בהא פליגי אלא בקידושי קטנה אי גדלי בהדה. דרב סבר קידושי קטנה מתלא תלו וקיימי וכי גדלה גדלי בהד' והיינו דאינה צריכה גט משני בין בעל בין שלא בעל ושמואל סבר דלא אמרי' דכי גדלה גדלי בהדה וצריכ' גט משני בין לא בעל בין בעל. הא לית' דהא התם ביבמות בפרק ב"ש אמרי' בהדיא לית לי' לרב האי סברא דקידושי קטנה מיתלא תלו וקיימי אלא פלוגתייהו דווקא בשבעל וטעמיה דרב משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומהדרי' דלא דמיא הא דנדרים לקידושי קטנה. דאלו הכא דבגופא הוא דקא טעי איכא למיחש כיון דחזיני' דמקפיד דלא מחיל לי' לתנאי' לעולם. אבל בקטנה דאלו בגופה לא קא טעי כלל אלא קידושי נינהו דלא מעלו בהא איכא למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכיון דקא חזינן דקא ניחא לי' בה מסתמא אית לן למימר שכל אדם רוצה שיגמרו נישואיו. ואע"פ שהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו הכא כיון דהויא מילתא דכ"ע ידעי בה כול' עלמא סהדי. וכן המקדש בביאה אינו צריך אלא עידי יחוד וכן דעת רבינו נ"ר: