חדושי הרא"ה על כתובות עא:
Chiddushei HaRa'ah on Kesubos 71b (Chiddushei HaRa'ah on Ketubot 71b) · חדושי הרא"ה על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →ומשני הכא במאי עסקינן בדברים שבינו לבינה כלומר בקישוט המיוחד יותר בינו לבינה והיינו קישוט של מטה דקס"ד השתא דאף ע"ג דאית לי' לר' יוסי דהני לאו נדרי עינוי נפש. אבל בקישוט של מטה מיהת מיפר משום דברים שבינו לבינה. ונפקא לן מינה דאלו בנדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים. אבל כשמיפר משום דברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו:
ומקשינן הא ניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה הבעל מיפר. לאו דווקא דהא לכולי עלמא הוא דבדברים שבינו לבינה הבעל מיפר. אלא זהו אחד מן הלשונות שבתלמוד שנאמר לשון אחד בשני מקומות. ופירושן אינו שוה. דהתם במסכת נדרים אמרינן דברים שבינו לבינה כפשט. והכא אתינן למימר' דבמתני' לאו בכל קישוט איירינן אלא בדברים המיוחדין יותר בינו לבינ' ואיידי דאמרינן הכי נקטי' נמי האי לישנא בקושיין. והיינו דקאמר הניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה כלומר כי הא דהכא הבעל מיפר. אלא למאן דאמר אין הבעל מיפר דלא חשיבי הני דברים שבינו לבינה דאמרה תורה דהבעל מיפר מאי איכא למימר:
דאתמר דברים שבינו לבינה כו' והאי נמי לאו דווקא דפלוגתייהו לאו שמעת' באפי נפשה הוא. אלא דהתם איבעי לן לר"י מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה כלומר מי חשיבי ליה הני דברים שבינו לבינה. רב הונא אמר מיפר רב אדא אמר אינו מיפר. אלא דאיידי דהכי ליכא לאיתויי הכי נקיט ליה כאלו שמעת' באפי נפשה. ואף על גב דמוכח התם בהדיא דמאן דאית לי' מיפר והיינו רב הונא ה"ה לכל קישוט שבעולם ואפילו כיחול ופרכוס. ורב אדא נמי דאסר ה"ה לכל קישוט ונקט האי למימרא דאפילו האי לא חשיב דברים שבינו לבינה שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר. וכיון דכן מאי האי דמוקמינן מתני' בקישוט של מטה דהא לא שני לן בהו. יש לומר דהשתא לא ס"ד סוגיין דהתם ולא קים לן בה ומוקים לה לרווחא דמלתא בדברים המיוחד' יותר בינו לבינה דהיינו קישוט של מטה וקס"ד דבהאי מיהת מיפר וכ"ת ולרב אדא דאית לי' בהני דאין הבעל מיפר דברים שבינו לבינה דאמרה תורה דבעל מיפר מאי נינהו. איכ' למימר דאמרה הנאת תשמישו עלי קונם והכי מוכח נמי התם. תדע דהא לרבנן דאית להו דהני הוו נדרי עינוי נפש אם כן דברים שבינו לבינה מאי נינהו. אלא דאיכ' מילי אחריני לר' יוסי נמי אליבא דרב אדא איכ' מילי אחרינא:
מתני' ה"ג המדיר את אשתי שלא תלך לבית אביה בזמן שהן עמה בעיר חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהן בעיר אחרת רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה הדירה שלא תלך לבית האבל כו':