חדושי הרא"ה על כתובות ע:
Chiddushei HaRa'ah on Kesubos 70b (Chiddushei HaRa'ah on Ketubot 70b) · חדושי הרא"ה על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →ומדקאמרי' לא תימא נעשה אלא אימא באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך מסתברא דהאי תקנתא לא מיבטל' מסתמא לעולם אלא אם כן בפירוש וכן נראין דברים:
בדלא ספקה הדרא לה קושיין לדוכתה אמר רב אשי במספקת לדברים כו' עד שלשים יום לא שמעו אינשי לא זילא בי מילתא טפי שמעו בי אינשי וזילא בי מלתא. פי' להתפרנס מאחר שלא על ידי בעלי ואפי' שלא על ידי הדרה וכן אמרו בירושלמי דאמרי' אמתני' דקתני יתר מיכן יוציא ויתן כתובה ויעמיד פרנס. ומהדרי' רשות ביד אשה לומר אי איפשי להתפרנס מאחר אלא מבעלי. והתנן המשרה את אשתו על ידי שליש. כאן שקבלה עליה. כאן שלא קבלה עליה. נראה שאין רשאי לפרנסה על ידי אחר אלא ברשותה:
ואי בעית אימא בשהדירה כשהיא ארוסה ארוסה מי אית לה מזוני כו' עד כדשנין מעיקרא פירש"י ז"ל בשהדירה כשהיא ארוסה דמזוני דידה דרבנן ואיכא דקשיא לי' אכתי היכי מצי מדיר לה כל כמיניה דמפיק לי' לשיעבוד' וי"ל שאני הכא דאפשר בפרנס וכיון דכן הא דמקשינן לעיל וכיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה בדין הוא דיכלינן לתרוצי דקסבר מזונות דרבנן דקיי"ל הכי. והכי נמי סוגיין בכל דוכתא אלא דשני לי' לרווח' דמלתא ואליבא דכ"ע. ובירושלמי נמי אמרי' וכי אדם נודר שלא לפרוע את חובו ואמרי' תפתר כמאן דאמר אין מזונות לאשה דבר תורה:
אבל הרב ר' יוסף הלוי אבן מגאש ז"ל פי' שהדירה כשהיא ארוסה קודם שהגיע זמן ואחר כך הגיע זמן וכדמוקמינן לה נמי בשהגיע זמן. ואתיא כאידך נמי דאמרינן שהדירה כשהיא ארוסה ונישאת למימרא דכיון דמקמי דחל שיעבוד' דידה עלי' אדרה תו לא חייל עלי' שעבוד' דהוה לי' כמי שהדיר את חבירו מנכסיו ואח"כ הלוהו מנה שאין ספק שאסור להפרע ממנו:
ומאי שנא עד שלשים יום השתא הוא דקשיא לן כיון דמוקמינן לה בארוסה מ"ש עד שלשים דליכא למימר טעמא דזילותא כשהיא מתפרנסת על ידי אחר דארוסה בלאו הכי נמי הרי היא מתפרנסת על ידי אחר. ואמרינן עד שלשים יום עביד שליח שליחותי' טפי לא עביד שליח שליחותי' לאו למימרא דבתר הכי לא אשכחן מאן דבעי לפרנסה אלא אפי' אשכחן נמי תנן דבתר הכי יוצא ויתן כתובה דסתמא קתני למימרא דעד שלשים יום עביד שליח שליחותי' כראויעד שלושים יום יעמיד פרנס ופרנס לאו שליחותי' קא עביד דקס"ד שהוא ממנה אותו שליח בפירוש:
אמר רב הונא באומר כל הזן אינו מפסיד דלא עביד לי' שליח. ומקשי' וכי אמר הכי לאו שליחותי' קא עביד לומר שיהא כאלו ממנה אותו בפירוש ויהא חייב לשלם לו. והתנן מי שהיה מושלך בבור כו'. ומפרקינן דלא דמיאן דהכא לא קאמר אלא כל הזן וכיון דכן אינו חייב לשלם לו מן הדין ואינו יכול להוציא ממנו מן הדין אלא מדעתו: