חדושי הרא"ה על כתובות סט.

ואם איתה נימא לי' מי אמרה כלו' ואם איתה דלא שמיע' לי' דאי הוה שמיע לי' הוה מקבל לה כי אתי ר' חנינא למפשטא מהא נימא לי' מי אמרה אלא וודאי שמיע לי' ולא סביר' לי'. ומהדרינן שאני התם דאיכא רווח בית' כלומ' לעולם לא שמיעא לי' דאי הוה שמיעא הוה מקבל לה. ודקא קשיא לך אם כן נימא לי' מי אמרה. היינו טעמא משום דלא אכפת לי' דלא שייכא בהדי דידי' כלל דשניא הא דר' יוחנן דאיכא רווח בית' הילכך לא אכפת לי' לאהדורי עלה כלל. והלכתא כר' באחין ששיעבדו בין מכרו בין משכנו דמוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות כדאמרי' לעיל והא מעשים בכל יום מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות. ובאידך דמי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה לגבות שני' עד שמת הבן קיי"ל כר' יוחנן דאמר שני' ויתרה כיון דאיכא רווח ביתא מהני נכסי'. ולאפוקי מציאה וכדמוכחא סוגיין כוותי' ותרווייהו איתנהו דלא שייכן להו אהדדי כדפ':

ואף אמימר הדר בי' כו' עד וחזיתי' לדעתי' דאי בעו לסלוקי בזוזי הוו מסלקי לה דשמעי דהוו קא אמרי לה אלו הוו לן זוזי סליקנך בזוזי. הא מלתא לא אתי' כפשטא דמאי ראי' יש מהא דקא אמרי אלא מסתברא דאינהו הוו בעי לסלוקא בחדא ארעא ואמרי הא כטעמייהו דדינא גבייהו כיון דאלו הוו בעי לסלוקי בזוזי הוו מסלקי לה ואשתיק ולא אמר להו ולא מידי והיינו ראי' אמר רב אשי כי הוינן בי' רב כהנ' הוה מגבינן ואפי' מעלמא כל דבתי. איכא דמפרש שהיה מגב' לה עישור משכירו' הבתים מלבד עישור שמגבה לה מגוף הקרקעות דשכירות מכירה ליומי' הוא. וכי היכי דאלו מכרו קרקע אחד נוטלת עישור דמיי. הכי נמי הכא נוטלת עישור של שכירות עצמה. ולא נהיר דאלו מכרו קרקע לפירות לזמן מכיון דלית לה מפירי מי אית לה מדמי פירי הא וודאי לית לה. אלא וודאי עיקר פירוש' משכירות הבתים ששכר האב ולא הספיקו לפרוע השכר עד שמת האב קודם שהגיע זמן הפרעון דכיון דקיימא לן דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף הוה לי' כפירות המחוברין וצריכין לקרקע שהן כקרקע ומשום הכי אית לה מינייהו וזה נכון: