חדושי הרא"ה על כתובות סו:

ובגמ' אמרינן אמתני' תנא שומ' רבה וקתני שומא זוטא. ופירש"י ז"ל שומ' רבה היינו כנגד השום דקאי אאלף דינרין. ושומא זוטא שום במנה נותנ' שלשים ואחד ודינר. וליתי' להאי פירושא דאם כן אכתי איכא שומ' רבה אחריתי דהיינו ובארבע מאות נותנת לו חמש מאות. אבל מחוורתא כדגריס רבינו חננאל ז"ל איפכא תנא שומא זוטא וקתני שומא רבה. ופי' שומא זוטא שום במנה נותנת שלשים ואחד ודינר. ושומ' רבה ובארבע מאות נותנת לו חמש מאות. אבל כנגד השום הוא פוסק פחות מחומש. האי כללא הוא:

תנא שומא דידה וקתני שומא דידיה פיר' שומא דידה שום ברנה ובארבע מאות וקתני שומא דידי' מה שחתן פוסק והא אתי' שפיר לפום פר"ח ז"ל:

פסקה להכניס לו כספים כו' עד רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה פי' אכול' מתני' קאי. והכי תניא בתוספתא ר' יוסי אומר מקום שנהגו שלא לפחות מן השום ושלא להוסיף על הכספים הכל כמנהג המדינה. ואפשר דרשב"ג פליגא את"ק. ואם אית' ליכא לפרושי הכל כמנהג המדינה מנהג קבוע שהתנו כן בני העיר ביניהם דבהא ליכא מאן דפליג דכיון דהכי הוא וודאי במנהג תלי' מלתא. וליכא לפרושי נמי בעיר חדש' ובהכי פליגי מדקאמ' הכל כמנהג המדינה אלמא לא קאמר אלא דאיכא מנהג. וליכא לאוקמי אלא בעיר ישנה שאין בה מנהג קבוע שהתנו כן ביניהם. אלא שנהגו כן בעצמם ובהא פליגי דת"ק סבר אזלינן בתר דינא. ורשב"ג סבר אזלינן בתר מנהגא. אי נמי אפשר דלא פליגי כדאשכחן דכוות' בתלמודא דלא פליגי במסכת' שבת בפרק אלו קשרים ר' אליעזר אומ' קושרין לפני הבהמה ולאו דפליג את"ק כדאיתא התם. ובמסכת' יום טוב רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין ואם איתה רשב"ג מנהג קבוע קאמר ואשמעינן בכי הא מנהג מבטל הלכה. ומיהו לישנא דמתניתן מכרע כלישנא קמא למימרא דלאו מנהג קבוע קאמר מדקתני מקום שנהגו שלא לפחות מן השום. דבכל דוכתא דקתני כי האי לישנא מקום שנהגו לאו מנהג קבוע קאמר אלא שנהגו כן בעצמן. כדאמרי' בבבא בתרא מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסים לבני' כו'. ואפי' הכי אפשר דהא דרשב"ג לא פליגא ות"ק עיקר דינא קמ"ל ובעיר חדשה דליכא מנהג כלל. והכי סברא דרבואתא ז"ל דפסקי הילכת' כרשב"ג:

פסקה להכניס לו כו' היינו פוסק כנגדן כו' עד וצריכ' דאי אשמעינן עיסק' רבה כו'. אבל אשומא רבה ושומא זוטא ושומא דידיה ושומא דיד' לא קאמר אצרכת' דהא פשיט' מילתא דלא אתיא חדא מאידך. והחתן מקבל עליו כו' מאי קופ' כו' עד בירושלים. איכא נוסחי דכתיב בהו בעא רב אשי שבת ראשון או כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש. ואפשר לפרש דה"ק אם יש לה להסתפק מאלו עשר' דינרין שנותנין לה לכל מנה ומנה שבת ראשון ולא יותר ונפקא לן מינ' לענין מעה כסף שהו' נותן לה לכל שבת לצרכ' דלהשבת ראשון לא יהיב לה דהא אית לה הני. והיינו דמספק' לן אי אית לה לשבת אחת ומכאן ואילך חוזרת לדינ' וחייב ליתן מעה כסף או אם יש לה להסתפק בהן יותר ותו איבעיא לן חדש ראשון כלומר אם יש לה להסתפק בהן חדש ראשון או כל חדש וחדש. אבל אם תמצא לומר כל חדש וחדש תו לא איבעיא לי' עד אימת דהא פשיט' לי' דכיון דאמרת טפי מהכי דוודאי אית לה לאיסתפוקי מיניהו לפי חשבון מעה כסף לכל שבת ולא אמרו עשרה דינרין לכל מנה אלא להקדים לה הא בעלמ' אינו נותן לה אלא של אותה שבת בשבת: