חדושי הרא"ה על כתובות סה.

אמרה לי' לך לחבוריך ולחברוריך. פירש"י ז"ל שלא אתבזה על הבריות וכן עיקר שאין לפרש להנשא דהא רב יוסף הוא דאמר לעיל בפרק נערה שנתפתתה כיחלה ופירכס' אין לה מזונות. וכל שכן ניפייסה להינש'. ומיהו הא אמרינן לעיל דלית הלכתא הכי ולא הפסידה מזונות אלא התובעת כתובתה הא דאמרינן כגון דאורחי' דידי' ולאו אורחא דידה כלומר שאין דרך בנות משפחתה לישן בכר וכסת ולא בנות משפחתו דאלו הוה אורח' דידי' הא קיימא לן עולה עמו ולא יורדת עמו. ונותן לה מעה כסף לצרכ'. ואם אינו ניתן לה מעה כסף מעשה ידי' שלה. לאו למימרא דכל כמיני' דלא יהיב לה מעה כסף דאם כן מאי אהנו רבנן בתקנתייהו דהא קיימ' לן כרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה. ואם כן דברשותי' נמי תליא מילתא דכל חד וחד מצי מעכב הא תו מאי תקנתא היא אלא אפשר דלא קאמר אלא דאלו שתקי מסתמא כל אחד ויתר לחבירו ולא יכלי בתר הכי חד מינייהו למתבע חברי' ולא נהיר. ואפשר דקמ"ל דאע"ג דקאמר לעיל דהיכא דלא יהיב לה מזוני שקנה להו לכולהו מעשה ידיה במזונות' בין עיקר מעשה ידי' בין מותר כדתנן המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. ה"מ במזונהא אבל לצרכ' אע"פ שאין מעלה לה כלום דהיינו מעה כסף אינה רשאה ליטול אלא מה שכנגדן דהיינו מותר. אי נמי עיקר מעשה ידי' אליבא דמאן דאמר מעה כסף תחת מעשה ידיה וצ"ת: