חדושי הרא"ה על כתובות סג:

ורבותינו חזרו ונמנו מכריזין עלי' ארבע שבתות פי' חזרו ונמנו שלא ימתינו לה כל כך לפחות לה שבעה דינרין בכל שבת אלא ממתיני' לה ארבע שבתו' בלבד ומודיעין אותה שאם לא תחזור הפסידה כל כתובתה. ואם חזרה בה מוטב ולא הפסידה כלום והכי סבר' דרבוותא ז"ל ואם לא חזרה בה שובר' כתובת' לאלתר ויוצאה וכן היא בירושלמי. אבל נראה לומר דלרבותינו נמי בהנהו ד' שבתות פוחתין לה מכתובת' שבעה דינרין בכל שבת דמודו רבותינו בפחת מתני' אלא שהוסיפו דבתר ד' שבתות הפסידה כל כתובתה לאלתר דאל"כ אתיא לאיערומי דאזלה ומימרד' תלתא שבי וברביעי הדרה וא"כ מה הועילו חכמי' בתקנתן אלא לאו וודאי וודאי כדפריש'. ואפשר לומר לפי דבריהם שאם חזרה במרדה הפסידה לאלתר כל כתובתה שאין נותנין לה ארבע שבתות אלא פעם ראשונ' לפי שהתקינו להפסיד כל כתובתה לאחר ארבע שבתות אלו לאלתר תקנו להודיע אותה ולהכריז עליה ולהמלך בה אבל אם חזר' פעם אחרת לקלקול' שוברת כתובת' ויוצא' ולא נהיר. והא דאמר רבא דיקא נמי דקתני ארבע שבתות זו אחר זו כלו' דמדקא בעי שבתות אלמא דכינופי' בעינן לפרסומי מלתא והאי דמשמע לן דשבתות ממש קאמר ולאו שבועי מדקתני זו אחר זו דאי שבועי לא הוה בעי למיתני הכי דמסתמא הכי משמע רצופות. אי נמי הוה לי' למיתני שלשים יום אבל שבי איידי דאיכא שאר יומי דשבועו דקא מפסקי איצטריך לי' למיתני דדווקא זו אחר זו:

אמר לי' רב חייא בר יוסף לשמואל כו' עד דגבר' רבה אמרה ניהלי' ומנו רבי חנינא. גרס' דרבוותא ז"ל ואיהו כמאן סבר כי הא דאיתמר רבה אמר רב ששת הלכה נמלכין בה רב הונא בר יהודה אמר רב ששת הלכה ואין נמלכין בה:

הרב ר' יוסף הלוי ז"ל פי' נמלכין בה כתנא קמ' דפוחתין לה שבעה דינרין בכל שבת ושבת ויש לה זמן להמלך ולחזור בה. ורב הונא אמר רב יהודה דאמר אין נמלכין בה אתיא כרבותינו שהרי בארבע שבתות שוברת כתובת' ויוצאה. ולפום הכי סלקא להו הלכתא כרבותינו דהא כולהו הכי סברי לה לבר מדרבא. ולא נהיר האי פירושא דא"כ גנובי גנבי למה להו דקאמרי לה שמעתא באפי נפשה הוה להו למימר בהדי' רבא אמר רב ששת הלכה כמשנתינו ורב הונא בר"י אמר הלכה כרבותינו. ותו רב הונא בר יהודה כיון דלמפסק הלכתא אתי לא הוה לי' למימר האי לישנא הלכה אין נמלכין בה דהוה לי' כמ"ד אין הלכה כמשנתינו ואלא כמאן. ואין ספק שעיקר כוונת זה הלשון נראה דרבא ורב הונא בר יהודה תרווייהו שוו להו בעיקר פסק הלכתא כמאן או כמתני' או כרבותינו ובר מן דין נמי פליגי בהמלכ' אם נמלכין בה אם לאו:

והרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל פי' הלכה נמלכין בה והדבר תלוי ברשות' אם רצתה דנין לה כמשנתינו ופוחתין לה שבעה דינרין בכל שבת בין לא חזרה בה בין שחזרה בה הפסידה בשבתות שעמדה במרדה לפי חשבון זה ולא יותר ואם רצת' כרבותינו דנין לה כרבותינו ונותנין לה ד' שבתות ואם חזרה בה לא הפסידה כלום ואם לא חזרה בה שוברת כתובת' לאלתר ויוצאה ולפיכך נמלכין בה במה היא רוצה שתידון. ורב הונא בר' יהודה דקאמ' אין נמלכין בה לומ' שאין תלוי ברשותה כלום. ומיהו הא וודאי לא מכרעא מדרב הונא בר' יהודא דס"ל כמאן אי כתנא דמתני' או כרבותינו. ומסתברא מסתמא דמלתא דהכי סבר לה רב הונא כרבותינו דאתו בתר מתני' ותיקון לה הכי ואפי' רבא נמי מסתברא דסבר לה הכי כרבותינו אלא דקאמר דאפי' רבותינו מודו בהכי דברשותה תליא דאי לא אלא רבא דאמר כמאן לא כמתני' ולא כרבותינו אלא וודאי סביר' ליה לרבא דמודו רבותינו בהכי וברשותה תליא מילתא ולא קאמר לי' לרב נחמן דהא בורכא אלא איידי דקסבר רב נחמן דהכי הלכתא והכי הוא דדיינינן לה ולא תליא מלתא ברשותה כלל אמר לי' רבא דהא בורכא דאפי' רבותינו מודו דברשת' תליא מילתא. והיינו הא דאמרינן עלה ואיהו כמאן סבר כלומר דקאמר דההיא דרב נחמן משבשתא והא מנא לי' הא אדרב' הא לרבותינו לפום פשטא דווקא משמע דדינינן לה הכי ולאו דתליא ברשותה כלל ומייתי לה מדרב ששת דקאמ' לה רבא משמי' ואין נמלכין בה וליכא מאן דאמר לה אלא רבא בלחוד וכולהו פליגי עליה והאי פירושא אתי לפום ההיא סברא דרבוואתא ז"ל דקסברי דאליבא דרבותינו אי הדרה בהני ד' שבתות לא הפסידה כלום והיינו דאיכא למימר דנמלכין בה כמאן ניחא לה דדיינינן לה אבל לפום אידך פירושא דפרישנא לעיל ליכא למימר הכי דהא אמרן דאפילו לרבותינו בהני ד' שבתות נמי הפסידה שבעה דינרין בכל שבת ושבת אע"פ שחזרה בה וכיון דכן ליכא למימר תו לאימלוכי בה דמה מהני לה דהא מכל מקו' הא פסדהשבעה דינרין בכל שבת ושבת. אבל לפי שטה זו אפשר לפרש דבין רבא בין רב הונא בר יהודה משמי' דרב ששת כלהו אית להו דוודאי הלכה כמשנתינו. אלא דרבא סבר דהלכתא בהא מיהת כרבותינו דנמלכין בה לומר שולחין לה מבית דין בתי הוי יודעת שאם תעמדי במרדך פוחתין לך מכתובתיך שבעה דינרין. אם חזרה בה לאלתר מוטב ולא הפסידה כלום ואם לא חזרה פוחתין לה מכתובת' שבעה דינרין בכל שבת וכל זמן שלא נמלכו בה ב"ד לא הפסידה כלום. ורב הונא בר יהודה פליג עלי' למימרא דאפילו בהא לית הלכתא כרבותינו אלא הלכה כמשנתינו ותרווייהו שוו להו דהלכתא כמתני' אלא דפליג אם נמלכין בה. ולפום האי פירושא לא מכרעא מלתא שפיר הלכתא כמאן דהא רב' ורב הונא בר יהודה ורב ששת אית להו דהלכתא כתנא קמא דמתני'. ורב נחמן בר רב חסדא ורב נחמן בר יצחק ור' חנינא גברא רבה אית להו הלכתא כרבותינו. ורמי בר חמא נמי משמע דסבר לה כרבותינו דמפרש לה למילתייהו ותו משמע נמי פשט' דמלתא דההיא דרבא דחוי' היא דאהדרי' רב נחמן בר יצחק ואמר לי' מאי בורכא ובגמ' נמי מתמיהין עלה ובעינן מיני' מאי טעמא אמר הכי אלא דקאמ' מיתלי באשלי רברבי ומנו רב ששת למימרא דמיני' שמיע לי' ומיהו פשט' דסוגיין משמע דהלכתא כרבותי' כדבעינן נמי למימר קמן ומיהו איכא נוסחי אחריני דכתיב בהו איפכא בדרבא אין נמלכין בה ובדרב הונא נמלכין בה ואיכא נסחי אחריני דכתי' בתרווייהו נמלכין בה. ואיכא נמי דכתיב בהו בתרווייהו אמר רב הונא אמר רב יהודה אמר רב ששת הלכה נמלכין בה דמשמע דלא פליג כלל אדרבא ומיהו נוסחא דרבוותא ז"ל כדכתיבנ':

היכי דמי מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' אבל מאיס עלי לא כפינן לה מר זוטרא אמר כפינן לה פירשו רבוואתא לא כפינן לה לפחות לה אפי' בעודה תחתיו שבעה דינרין בכל שבת ושבת. אלא כל זמן שהיא תחתיו לא הפסידה כלום והרשות בידה לחזור בה:

וכן אם נתאלמנה לא הפסידה כלום. אבל וודאי אי בעי לגרשה קודם שחזרה בה יוצאה בלא כתובה דלאו כל כמינה דמפקעא לי' לשיעבוד' מינה. אבל כל זמן שלא נתגרשה לא הפסידה כלל:

מה שאין כן במורד' שהיא לעול' כנגד ימי מרד' הפסיד' שבעה דינרין בכל שבת ושבת בין שלא חזרה בה בין שחזרה בה. ומיהו לישנא וודאי לא נהיר לפום האי פירושא דמאי רבותא דאמרת לא כפינן לה. והרי הפסדה כנגד שכרי שהרי הבעל רשאי לפוטר' בלא כתובה כלל. מה שאין כן במורדת שלא הפסידה לעולם אלא לפי חשבון שבעה דינרין בכל שבת ושבת. ותו כיון שהוא רשאי לפוטר' בולא כלום נתאלמנה אמאי אית לה יוצאה בגירושין לית לה יוצאה באלמנו' אית לה הא מנא לן. ומיהו לפום נוסחי דכתי' בהו אבל אמר' מאיס עלאי לא כפינן לי'. איכא לפרושי הכי למימרא דודאי בין במורדת בין באומרת מאיס עלאי שורת הדין היתה בשתיהן להפסיד כתובתן לאלתר. וכל דכן הוא מהא דמנינן לקמן דיוצאות בלא כתובה. אלא דבמורדת דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' כלומר רוצה אני בו אלא שרצוני לצערו שלא לשמש עמו כל זמן שהוא רוצה מכיון שהיא רוצה בו חסו חכמים עלי' שלא להפסיד' כל כתובתה לאלתר ולפוטר' בולא כלום. ולהטיל שלום ביניהן קנסוה לפחות מכתובתה שבעה דינרין לכל שבת ושבת שמא תחזור בה. והיינו כפי' דידי' שיותר משהיא רוצ' הוא רוצ' לגרש' אי לאו משום כתובת' וכפינן לי' דלאו כל כמיני' לפוטר' לאלתר בולא כלו' אלא אינ' מפסדת בשבת אלא שבעה דינרין. אבל מאיס עלאי שהיא אומרת שאינ' רוצ' בו כלל שהוא מאוס עלי' ואין דעת' סובלתו לא כפינן לי' דכיון דאמר' מאיס עלאי תקנתא למאיסותא ליכא. ומסתמא תו לא הדר' בה ומוקמינן לה אדינא והרשות בידו לפוטר' בולא כלום והפסיד לאלתר כל כתובתה בין בגירושין בין באלמנות ואע"פ שחזר' בה בעוד' תחתיו הפסיד' הכל לאלתר ותו לי' לה תקנתא. ומר זוטרא אמר אפי' אמר' מאיס עלאי כפינן לה במורדת למימרא דבהאי נמי לאו כל כמיני' לגרש' ולפוטר' בולא כלום אלא פוחתין לה שבעה דינרין לכל שבת. ומיהו תמיהא לן מילתא טוב' ראיה דמייתינן בגמרא מדהו' עובדא ואכפי' מר זוטרא ונפק מינ' רב חנינא מסורא ודיחוי' דדחינן ההיא סייעתא דשמיא הויא מאי קאמר. ולפום ההוא נוסחי דכתיב בהו לא כפינן לה נרא' לפרש כפשוטן של דברים דבמאיס עלאי לא כפינן לה למקנס לה משום מרד תשמיש כלל. דכיון דמאיס עלה ביאת' אסור ובני' פגומין שהרי הן בני תשע מדות דכתי' בהו וברותי מכם המורדי' והפושעי' בי ואלו הן בני אנוס' בני שנוא' בני נדוי בני תמור' בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופ' קא חשיב חד מינייהו מיהת מורדת. ודקאמרי בעינא לי' ומצערנא לי' ליכא לפרושי דהיכי דמי אי דבעיא לי' בהאי שעתא הרי היא כאש' דעלמ'. ואי דלא הוה בעיא לי' בההיא שעתא אלא דאנס לי' היינו בני אנוסה. אלא וודאי היינו דקאמר' מאיס עלאי. ואיכא נוסחי דכתיב בהו בני מריב' ולא נפקא לן מינה מידי דהא קא חשיב בני שנוא והוא הדין לבני שנואי. והיינו דלא כפינן לה כלל ואלו הוה קים לן וודאי דקושטא קאמר' ראוי היה לכופו ולהוציא. וליתן לה כתובת' אלא מן הדין אינה נאמנת וכיון שכן שורת הדין הית' להפסידה כמורדת אלא דמשום איסורא חיישינן שמא קושטא קאמר' הילכך לא כפינן לה ואין נזקקין להם כלל שאנו מסלקין עצמנו מן הדין מפני חשש איסור שבו. מר זוטרא אמ' אפי' אמרה מאיס עלאי כפינן לה כמורדת להפסידה מכתובתה דמוקמינן לה אדינא דלא מהימנא ופסד' לה מדינ' כמורדת ואלו לאיסור' לא חיישינן דילמא אזלה מינה מאיסותא דאי לא לא הות הדרה בה משום האי כפי' דפחת כתובתה. הוה עובד' ואכפי' מר זוטרא ונפק מינה רב חנינא מסורא ש"מ דאזל מינה מאיסותא. ולא היא ההיא סייעתא דשמיא הואי. אבל בעלמא חיישינן עלה דמסתמא תקנתא למאיסותא ליכא דילמא לא הדרה בה מדעתה ולא כפינן לה כלל וזה נראה נכון:

כלתיה דרב זביד אימרד' הות תפיסה חד שירא הוה יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמד' קמייהו ויתבי וקא אמרי מרד' הפסוד' בלאותי' קיימין כו' עד מבעיא בעי לי' רבא ולא פשיט פירש"י ז"ל דמאיס עלאי הוה קאמר' דאי במורדת הא פרישנ' במתני' דבכל מאי דאית לה פחתינן מינה אלא התם מורדת דאיידי דפחתינן לה שבעה דינרין בכל שבת הוה לי' כשכר שבת ותשלומין דמצערו ויהבינן לי' מכל מאי דאית לה. אבל אמר' מאיס עלאי איידי דפסדה כל כתובתה לאלתר אסתפקו להו בבלאותי' קיימין. ותמיה מלתא דהא מר זוטרא גופי' הוא דאמר לעיל דאפי' אמרה מאיס עלאי כפינן לה ואף בזו לא הפסידה כתובת' אלא פוחתין לה כמורדת. ואפשר דמר זוטרא סבר לה כרבותינו דסברי דבד' שבתות שוברת כתובתה ויוצאת. ולדידי' מאיס עלאי ומורדת חד דינא אית להו ותרווייהו פסדן כתובת' לאלתר אחר ד' שבתות והאי נמי אחר ארבע שבתות הוה והכריזו עלי' ושלחו לה מב"ד ואפשר דאליבייהו הוא דקאמר. והיינו לפום שטתייהו דלעיל דסברי דאמרה מאיס עלאי הפסידה כתובתה. ודלא כפירושא דפרישנ' לעיל דמאיס עלאי לא הפסידה כלום. ותו נמי קשיא לישנא דאמרינן אימרדא ומסתמא מורדת משמע ואי בדלא אמר' בעינא לי' וכו' הו' להו למימר בהדי' מאיס עלאי. אבל הפירוש הנכון דבמורדת ממש איירינן ואליבא דרבותינו. ואע"ג דפרישנא במתני' דפוחתין לה כנגד כל מה שיש לה. הני מילי אליבא דמתני' דפוחתין לה בכל שבת ושבת שבעה שהוא כתשלומין כדפרי' לעיל. אבל אליבא דרבותינו כיון דפסדה כל כתובתה אחר ארבע שבתות לאלתר נסתפקו בבלאותי' ואמימר ומר זוטרא ורב אשי כולהו כרבותינו סבירא להו. והא דבעי רבא מרדה הפסידה בלאותי' קיימין אליבא דרבותינו הוא דקא מיבעיא לי'. והא דאמרי' הוה תפישה חד שירא פירש"י ז"ל מעיל שהכניס' לו בנדוניתא והיינו נכסי צאן ברזל. ויפה פירש דאי בנכסי מלוג ליכא למימר הא דאמרינן עלה דלא תפיסה לא יהבינן לה דתפיסה לא שקלינן מינה דכולהו בחזקתה קיימי וכמאן דתפוסה חשבינן להו וכן דעת רבי' נ"ר. אלא וודאי מנדוניתא היה ואפי' בבלאות נדונית' נסתפקו אם הפסיד' הקיימין. אבל דנכסי מלוג אע"ג דלא תפיסה יהבינן לה את שהן קיימין: