חדושי הרא"ה על כתובות נח
Chiddushei HaRa'ah on Kesubos 58b (Chiddushei HaRa'ah on Ketubot 58b) · חדושי הרא"ה על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה. פירש והוא הדין למותר וכל דכן הוא דהשתא במעשה ידיה דעיקר יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה כל שכן במותר דלא עביד דאתי ויש אומרים דכיון דאמרה הכי לאלתר נתבטלה התקנה ושוב אינה יכולה לחזור בה ונראין דבריהם. ומסתבר' דדווקא אליבא דרב הונא אבל אליבא דריש לקיש דפליג עליה דרב הונא דסבר דאינה יכולה שניהם אינן יכולין לבטל התקנ' בין הוא בין היא דלא אתי ריש לקיש למימר אלא שאין מזונות בלבד עיקר לומר שתהא ברשותה בלבד. וכן מוכיח מהא דתנן ארבע יושבת בקתדרא ואמרינן עלה בגמרא לא הכניסה לו ממש אלא כיון שראויה להכניס אע"פ שלא הכניסה כלומר שדרך בנות משפחתה להכניס כן. וכן מוכיח בירושלמי ואמרינן נמי אחד שהכניסה לו ואחד שמצאה לו בתוך ביתו. והא תמיהא מילתא כיון דקיימא לן מזונות תחת מעשה ידיה היאך תהא ניזונת משל בעלה ואינה נותנת לו מעשה ידיה והא לית לה קיום אליבא דריש לקיש דאם איתה דלריש לקיש יהא הוא יכול לומר איני נוטל מעשה ידיה ואיני זנך אם כן אמאי לא אמר לה הכי ואפילו כשמצאתה לו בתוך ביתו כמה. אלא משמע דאפילו לריש לקיש אין הדבר ברשותו אשתכח השתא דבין לרב הונא בין לריש לקיש על כרחו הוא חייב במזונות. ואין הדבר ברשות. אבל מחלוקת רב הונא וריש לקיש אינו אלא על מעשה ידיה דאליבא דרב הונא היא יכולה לבטל מעשה ידיה ממנו. ואליבא דריש לקיש אינה יכולה לבטל ולפיכך אם הכניסה לו שפחות או ראויה להכניס. או מצאתה לו בתוך ביתו פטורה ממעשה ידיה. ומכל מקום מזונות במקומן הן עומדין. ומסתברא דפרנסה בכלל מזונות והאומרת אינה ניזונת ואיני עושה שניזונת לעצמה מתפרנסת לעצמה דכסות בכלל מזונות. וארוסה הניזונת כגון שהגיע זמן בוודאי חייב בכסותה וצריך תלמוד. והמותר ר' מאיר אומר הקדש ר"י הסנדלר אומר חולין. מותר אימת קדוש רב ושמואל דאמרי תרווייהו מותר לאחר מיתה קדוש. רב אדא בר אהבה אמ' מותר מחיים קדוש הוי בה רב פפא במאי אילימא במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכה מאי טעמא דמ"ד לאחר מיתה קדוש. אלא בשאין מעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף לצרכ' מ"ט דמ"ד מחיים קדוש. וכי תימא רב אדא בר אהבה מוקים לה במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף והיינו דאמר מחיים קדוש. ורב ושמואל מוקמי לה בשאין מעלה לה מזונות ולא מעה כסף והיינו דאמרי לאחר מיתה קדוש. הא ליתה דאם כן במאי פליגי. ומפרקינן לעולם במעלה לה מזונות ואין מעלה מעה כסף לצרכה. רב ושמואל סברי תקנו מזונות תחת מעשה ידי' ומע' כסף תחת מותר וכיון דלא יהיב לה מעה כסף מותר דידי' הוי פי' ומתני' אתיא שפיר וכולה בחדא גוונא קתני. והכי קאמר המקדיש מעשה ידי אשתו ואינו מעלה לה מה שכנגד מעשה ידיה שהקדיש דהיינו מזונות דאינה ניזונת הרי זו אוכלת ונוטלת מעשה ידיה למזונותיה. והמותר כלומר אם הקדיש מותר מעש' ידיה דהיינו מותר חמש סלעים ואינו מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש דהיינו מע' כסף שהוא מותר דומיא דרישא דאינו מעלה לה מה שכנגד מה שהקדיש דהיינו מזונות שהם כנגד מעשה ידיה רבי מאיר אומר הקדש לאח' מיתה דכיון דאין מעלה לה מעה כסף אינו זוכה בו מחיים. ומיהו האי דקאמר במעלה לה מזונות אליבא דרב ושמואל לאו דוקא דהוא הדין אינו מעלה לה לא מזונות ולא מעלה לה מעה כסף. אלא לרב ושמואל אתי' סיפא דמתני' בין בשמעל' לה מזונו' בין שאינו מעלה לה דלא איכפת לי' דמ"מ מתני' במאי דתני בחדא שיטתא אתי' דריש' מיירי בשאינו מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש דהיינו מזונות דהוא תחת מעש' ידי' בין שהוא אינו רוצה להעלות לה בין שהוא רוצה להעלות לה והיא אינה רוצה לקבל כרב הונא דא' משמי' דרב יכול' אש' שתאמר לבעל' איני ניזונת ואיני עושה ולהאי סברא בוודאי כל היכא דאמרי' אינו מעלה לה מזונ' כלומ' אינ' ניזונת אפי' הוא רוצה להעלות לה וסיפא מיירי בשאינו מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש דהיינו מעה כסף שהוא תחת מותר שהקדיש ואי ניזונת או אינה ניזונת לא איכפת לן: