חדושי הרא"ה על כתובות נד:

אע"פ שאמרו בתול' הגובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף כו' עד לכנסה מקשינן עלה בגמרא ארישא פשיטא. ומהדרי' מהו דתימא קילותא עבדו רבנן שלא לבייש מי שאין לו קמ"ל. ותמיהא לן הא מילתא אכתי פשיטא אטו אי קא בעי למיתן לה מתנה מי לא מצי יהיב ומסתברא לפרושי דאורחייהו הוה דכתבי לי' לתוספות בכלל כתובה שהיו כותבין ויהבינן ליכי בכתובתיך מאה מנה והיינו דאיכא כיסופא וקמ"ל דלא חיישינן אבל היכא דכת' לה כתובתה והדר כתב לה דיהיב לה במתנה טפי הא פשיט' מילתא ולא צריכא למימר. ויש מן הגאונים ז"ל שאין תוספת צריך קנין אלא הרי היא זוכה באמיר' בעלמא דכי היכי דקיימא לן דאית' לדרב גידל בשע' קידושין ה"ה בשע' נישואין מההוא טעמא גופיה. ובירושלמי אמרן דאפילו אחר נישואין היא קונה באמירה ופירשו הטע' לפי שרוצה הוא ליתן כמה שלא תחזור בה ואמרי' ויכולה היא אמר' אין מעיקא לי' ומשבק לי' וצ"ת. גמ' רצה לכתוב כו' עד תנאי כתובה ככתובה דמי ה"ה לנדוניא דדינא ככתובה דבכל דוכתא מיקרי כתובה כדאמרינן לעיל אע"פ שכתובת' בבית בעלה בעלה מתה אביה יורשה וכדאמרי' תקנו קבורת' תחת כתובת' ותו הוי ארבע מאה זוזי לכתובתה דברתאי. תדע דהא מורדת דחשבינן הכא ואמרי' לקמן בהדיא דפוחתין לה מנדוניתא. וכן עוברת על דת מפסדת נדוניתה מה שאינו בעין אבל בלאותי' קיימין הא אמרי' לקמן דאפי' זינתה לא הפסיד':

וכל זמן שהיא בבית אביה משמע לקמן דאפי' נדוניא מפסדת אלא וודאי דה"ה לנדוניא:

למאי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת פי' שאם מכרה או שמחלה' כתובתה הכל בכלל. למורדת לומר שפוחתין לה מן הכל בין מן התוספת בין מן הכתובה. לפוגמת פירש"י ז"ל לומר שאם פגמה מהתוספת אינה נפרעת אלא בשבועה כדין הכתוב' שאמרו שאם פגמה אותה אינה נפרעת אלא בשבועה. וקשיא לן והא מאי למימר' פשיטא דהא בכל חוב דעלמ' נמי הכי דינא דהכי קיימא לן דהפוג' שטרו שכנגדו לא יפרע אלא בשבועה. אבל הנכון שאם פגמה הכתוב' הרי הוא כמי שפגמה הכל ואינה נפרעת אפי' התוספת אלא בשבועה וכן פר"ח ז"ל:

לתובעת פירש"י ז"ל כשם שאמרו בתובעת כתובה שהפסידה מזונותיה אף התובעת תוספת אבד' מזונותיה וקשיא לן דהא קיימא לן דלית' לדר"ש דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף אלא וודאי אמרי' דמקצת כסף ככל כסף והרי היא ניזונת בשביל מקצת כתובתה ככל כתובת'. ויש מתרצים דשניא תובעת בב"ד דבהא אפי' רבנן דפליגי עליה דר"ש מודה דתו לא קרינא ביה מיגר אלמנותיך בביתי. וי"מ לתובעת שכשם שהנפרעת מקצת כתובה ניזונת בשביל המקצת האחר כדקיי"ל דלית' לדר"ש. ה"נ אלו נפרעת כל כתובתה ניזונת בשביל התוספת. ואינו מחוור שהיה להם לומר לנזונות או למזונות. ואפשר לפרש לתובעת שאם תבע' כתובת' מן הסתם אומרין שהכל תבעה בין כתוב' בין תוספת ושוב אינ' ניזונת. לעוברת על דת דקיימ' לן דהפסידה הכל: