חדושי הרא"ה על כתובות נג:

מתני' ובכן נוקבין די יהוין ליכי מינאי אינון יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסאי כו' נראין דברים שמלבושים בכלל מזונות בין בבת בין באלמנה ששתיהן שוות והכי אמרינן לקמן פסוק לי שיראי פסק לה ובאלמנה איירינן. וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל:

גמ' רב תני עד דתלקחין והוי תני עד דתיבגרין ופליגי בארוסה ואמרינן עלה כתנאי עד מתי הבת ניזונת עד שתארס משום רבי אליעזר אמרו עד שתיבגר וקיימא לן כת"ק והיינו כרב וכן כתב רב אלפסי ז"ל:

גירסת רבינו שלמה ז"ל אמר לי' רב חיסדא לרב יוסף מי שמיע לך כו' א"ל משמע לא שמיע אלא מסברא לית לה כיון דארסה לא ניחא לי' דתיתזיל ופי' ארוסה יש לה מזונו' או אין לה מזונו' מן האחין. ופי' מסתברא לית לה מן האחין דכיון דאירסה אי לית לה מן האחין בעל יהיב לה דכיון דארס' לא ניחא לי' דתיתזל ואהדר לי' איהו דמסברא אית לה מן האחין דבעל מסתמא לא יהיב לה מזוני דלא שאדי זוזי בכדי. וליתא דנוסחא דספרי לאו הכי אית' ותו דמאי האי דקא מהדר לי' כיון דאירס' לא ניחא לי' דתיתזיל ואימ' תיהוי לה מזוני ותו לא מיתזל'. ותו דלישנא נמי לא ניחא לי' דקאמ' מסבר' לית לה וקאמ' מן האחין. והדר יהיב טעמא לבעל ואמאי לא מיירי כולה או בבעל או באחין. אבל גרס' הספרי' היא הנכונ' דגרסי מסתמ' אית לה כיון דאירסה לא ניחא לי' דתיתזיל:

והרב אלפסי ז"ל פירשה בארוס' אלמנה וכשהגיע זמן ואכלה בחיי הבעל וקא מיבעיא לי אם אוכלת אח' מיתת הבעל אי קרינא בה כל יומי מיגר אלמנותיך בביתי איכ' דקשי' לי' דהא תנן אלמנ' מן האירוסין לא תמכר אלא בב"ד מפני שאין לה מזונו'. וליתא דההיא קוד' שהגיע זמן ודינא וודאי הכי איתיה. ובהדי' אית' בירוש' הגיע זמן או שמתו. בעליהן אוכלות משלו. מיהו פירושא לא נהיר דמאי שייטא דהאי דינא הכא. ותו דלא שייך עלה טעמא דלא שאדי זוזי בכדי שכבר היתה ניזונת ולא יהא חמור עליו ממונו לאחר מיתתו מחיים. ותו דהא לפום טעמא דבעינן למימר קמן בס"ד דמשמע דהא מתני' היא:

אבל פי' הרב ר' שמואל הלוי הנגיד ז"ל הוא הנכון דבעינן אליבא דרב דקסבר דארוסה אין לה מזונות. והיינו דקא מיבעיא לי' ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות מן הבעל דהיינו ארוס. ואהדר לי' דמסברא אית לה דכיון דאירסה ואמטולתי' הוא דאפסדה מסתמא לא ניחא לי' דתיתזיל ויהיב לה מזוני. ואהדר לי' איהו דמסתמא לית לה דכיון דלא קים לי' בגווה לא שדי זוזי בכדי. ובאידך לישנא איפכא:

ופסק הרב אלפסי ז"ל כמסקנא דאידך לישנ' הילכך אית לה ומסתברא לפום האי פירושא דכיון דלית לה מזוני מיני' אלא משום דאמטולתי' פסד' להו דלית לה אלא מאי דפסד' והיינו עד שעת בגרות אבל בגר' ולא הגיע זמן תו לית לה עד שיגיע זמן ואפשר גם כן שכיון שכבר נתחייב ארוס במזונותי' הרי הוא חייב לעולם והראשון מחוור:

בעי מיני' מרב ששת ממאנת כו' עד אלמנה בבית אב' וגרושה בבית אבי' כו' עד ור' יהוד' סבר לית לה פירש"י ז"ל אלמנה מן האירוסין דאלו מן הנישואין וודאי דלית לה דהא מתני' היא. וקשיא לן ומן האירוסין נמי אליבא דמאן. אי אליבא דמאן דאמ' ארוס' יש לה מזונות הא נמי פשיטא. ואי למ"ד אין לה הא אמאי יש לה כיון דהא פסדא להו היכא הדרא זכיא בהו:

והנכון כמו שפירש רב חננאל ז"ל אלמנה בחיי אביה מן האירוסין וקמ"ל דאע"ג דאלו אחר מיתת אבי' כי האי גוונא לית לה דקסבר ארוסה אין לה מזונות הא אית לה. והלכת' כת"ק וממאנת יש לה מזונות:

בעי ריש לקיש בת יבמה יש לה מזונות כו' ובת יבמה הוא דקא מיבעיא לן אי אית לה מזונות משום דאי מראשון לית לה דלא קרינ' בה ובנן נוקבן דיהויין ליכי ובנין דכרין דיהויין ליכי מנאי:

בעי ר' אלעזר בת שני' יש לה מזונות איהי וודאי לית לה כו'. וכתובת בנין דכרין נמי וודאי לית לה דכיון דלית לה כתובה כתובת בנין דכרין נמי פשיטא דלית לה: