חדושי הרא"ה על כתובות נ.

באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. מוציא מיד זכותן קאמר. א"נ מוציא ממש וכגון שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן דקיי"ל דאינו אוכל פירות והחזיקו הלקוחות בנכסים לאלתר כשמתה בא הבעל ומוציא מידן ובלא דמים כלל דלא חיילא עליהו שיעבוד מכירה כלל קאמרינן. ראי' לדב' מהא דאמרי' התם בב"ק דשמעי' מינה דאית' לתקנ' אושא דקתני מעיד אני באיש פלוני שגיר' את אשתו ונתן לה כתובת' והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרין משלמין לה כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתארמלה או נתגרש' ואם מתה יירשנה בעלה ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא אמאי אם מתה יירשנ' בעלה תזכי לגמרי ואם אית' להאי סבר' דבעל מהד' דמי ללקוחות. אם כן ההיא דהתם אפי' תימא אית' לתקנת אושא קשי' אמאי לא משלמי עדים זוממים אלא בכדי טובת הנאת כתובתה דהא לדידה טפי שוי לה. דהא איכ' אלו דרחים לה ומזבין מינה הני נכסי מלוג הוי כולהו דמי דידה ולאו דבעל כלל. ואם איתא דמתה היא בחייו אית לי' לבעל לאהדורי זוזי להאי. וא"כ עדים זוממין אשתכח דכלהו דמי דנכסי מלוג קא מפסדי מינה אלא לאו שמע מיני' כדפרישית. ותו איכא ראי' להאי סברא מהא דאמרינן התם בב"ב דבעל כל היכא דאיכא פסיד' מיני' גבי אחריני שויה רבנן כיורש. ומקשינן עלה הא דר' יוסי בר' חנינא דאיכא פסיד' דלקוחות. ומהדרינן התם אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו דלא הוה להו למיזבן מאתחא דיתבא תותי גברא. ואם איתה דבעל מהדר דמי מאי קושיא מדר"י בר"ח דהא ליכא פסידא אלא לאו וודאי כדאמרן:

וכתב הרב אלפסי ז"ל דאלו איתנהו להנהו זוזי הדרי ללוקח והא קושטא דבעל בהנהו זוזי לא זכי ולא מידי דחד פיר' תקינו לי' רבנן. פירא דפירא לא תקינו לי' רבנן. וכדאמרינן נמי התם ואם איתה דליתא לתקנת אושא תיזבון לנכסי מלוג דידה ותיתיב לי' אלמא דאלו מזבנ' לית לי' לבעל רשותא בהו כלל. ואם אית' דאכיל פירי כי מזדבנה מאי הוי הא הוי לבעל ואכיל פירי. אלא ודאי דלית לי' לעולם אלא חד פירא. וכיון דכן כי איכא נמי לתקנת אושא לית לי' זכותא בהנהו זוזי כלל אלא דאי איתנהו הדרי ללוקח. א"נ דאיכא מידי מינייהו. או דאית לי' לאתתא מידי לעצמה שלא יהא לבעלה רשות בו כלל משתלם מיני' וזה ברור ומיהו צ"ת היכא דמכרה נכסי מלוג וקבלה על עצמה אחריו' מהן הנהו וודאי לית לי'. היכא דנפלו לה לאחר מיכן נכסי מלוג מאי הוי. ואיכא דאמרי דחולקין דהוו להו כלוה ולו' ואחר כך קנה דקיימא לן יחלוקו. והא לית' דלא דמי דהתם הוא דכי קני לי' להאי ארעא הא מקמי הכי חל שעבודא דהני תרי מלוים מדידי' עליה. אבל הכא זכותא דבעל לא אתי עד דאתו לנכסי מלוג ואידך קדים לי'. ודינא הוי דלוקח שקיל לי' לכולי'. מיהו מסתבר' דרבנן אלמוה לזכותי' דבעל וכיון דאינהו הוא דאפסידו אנפשייהו דלא איבעי להו למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא אלמוה רבנן לזכותיה. וכי נפלו השתא לאו איהי הוא דקא זכי' ובעל זכי מינה אלא איהו הוא דזכי מנפשי' ולאו מדידה. וכדאמרינן לקמן ידו כידה. אי נמי ידו עדיפא מידה אי נמי אפילו היכא דהוי להו שווין לגמרי לוקח ובעל דינ' הוא דלא טריף לוקח אחריות דידי' מיני' דבעל דכיון דהוי בעל כלוקח והוו להו שווין בזמן ולא חזינן בשום דוכתא בעל חוב דטריף מלוקח אלא מוקדם: