חדושי הרא"ה על כתובות מט.

תאנא מסר האב כו' עד ואימא היכ' דהדרא לבי נשי הדרא למילתא קמייתא. פירש"י ז"ל דאמסר האב לשלוחי הבעל קיימינן דקיימא לן מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה הרי זו בחנק. ואמרינן השתא מנא לן דאלו הדרא לבי נשי לא הדרא למילת' קמייתא ומיהו לאו קושיא היא דאימא הכי נמי. ומאן אמר לך דהא אנן לא אמרינן אלא דכי מסר האב לשלוחי הבעל דינא בחנק. אבל נתאלמנה או נתגרשה אחר מסירה והדרא לבי נשי לא. אבל מסתברא לי' למקשה דהכי קושטא דמילתא דלא הדרא למילתא קמייתא. ואפשר דקים לי' דוודאי דהכי איתה אלא קשיא לי' אמאי ומנא לן הא אב' אנשואה לא קשיא לן דנימא דהיכי דהדר' לבי נשי הדר' למילתא קמייתא. דהא פשיטא לן דלא הדרא וכדתנא דבי ר' ישמעאל מה ת"ל וכו' והלא מוצאת מכלל אב ומוצא' מכלל בעל:

והרב ר' אברהם אב בית דין ז"ל פי' דהיינו טעמי' דפשיט' לי' משום דהא כתיב בה בנדרים בנעורי' בית אביה. וכיון דנשאת תו לא קרינן בי' בנעורי'. אבל איפשר לומר דוודאי גבי נדרים בנשואה הא פשיטא לן דלא אמרינן דהיכא דהדר' לבי נשי הדרא למילתא קמייתא וכיון דכבר נתרוקנה רשות האב ממנה לגמרי ובאת' לרשות הבעל שהוא מיפר בלבד. הא פשיטא לן דתו לא הדרא לרשות האב וגמרינן מינייהו. אבל כי מספק' לן במס' האב לשלוחי הבעל דה' כל עיקר לא נתרוקנ' רשות האב אלא בשביל רשות הבעל. וכיון דלא הספיקה לבא לכלל רשות הבעל עד שחזרה לרשות האב בזו איפשר לספיקי אם חזרה לרשות אביה אם לאו. ואמרינן הא כבר פסקא תנא דבי ר' ישמעאל דממעט בהדיא אפי' במסר האב לשלוחי הבעל דלא אמרינן דהיכא דהדרא לבי נשי הדרא למילתא קמייתא. אלא כיון שיצאה מרשות האב שעה אח' שוב אינו יכול להפר:

אבל רבינו חננאל ז"ל פירש דהאי קושיא אנשואה מקשינן. וקאי אמאי דמקשינן ואימא פרט לשנכנסה לחופה ולא נבעל'. ואמרינן חופה בהדיא כתיבה. ואכתי קשיא לן אימא דלזנות אנשואה קאי. ואע"ג דנשואה הא כתיבה נכנס' לחופה ולא נבעלה איצטריך. דאי לאו לזנות הוה אמינא ה"מ בעודה נשואה. אבל היכא דנתאלמנה והדרא לבי נשי תיהדר למילתא קמיית' וקמ"ל לזנות דאע"ג דהדרא לבי נשי לא הדרא למילתא קמייתא. ומיהו ה"מ נשוא' אבל ארוסה לעולם אימא לך אע"פשמסר האב לשלוחי הבעל שהיא בסקילה עד שתיכנס לחופה. ולפום הא לית לי' לרבינו חננאל ז"ל האי טעמא דהראב"ד ז"ל. דהא קא מיצטריך לי' קרא דלזנות לנשואה אי נמי איפשר דאי' לי' וקסב' דלא מימעיט מדכתיב בנעורי' אלא נשואה אחר שנבעלה דתו לא קרינן בי' בנעורי' אבל קודם שנבעלה לא. דהא קרא קרי לה בנעוריה כדכתיב ושבה אל בית אביה בנעורי' מלחם אביה תאכל. ואכתי איצטריך לזנות למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה והדרא לבי נשי. ומהדרינן ההיא כבר פסקא תנא דבי ר' ישמעאל דתני דבי ר' ישמעאל ונדר אלמנה וגרושה מה תלמוד לומר והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל. כלומר מה ת"ל בבוגרת שהרי כבר יצאה מרשות שניהם. אי נמי מה ת"ל בשנשאת ונבעלה אפי' הדרא לבי נשי דהא פשיטא שהרי מוצא מכלל אב ומוצאת מכלל בעל ונפקא לן מבנעורי' דכיון דנבעל' תו לא קרינא ביה בנעורי'. אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל כו' פי' והשתא וודאי הוא דהוה לי' למנק' לתנא דבי רבי ישמעאל אלא פרט לשנכנסה לחופה ולא נבעלה והדרא לבי נשי. אלא הכי נמי קאמר וקסבר תנא דבי ר' ישמעאל דכיון דנפקא לן מהכא אפי' מהדר לבי נשי בנשואה אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה. ומתרבי לן נמי מלזנות בית אביה ארוס' שמסר האב לשלוחי הבעל שדינ' בחנק כנשואה הוא הדין נמי דאמרינן בה דהיכא דהדרא לבי נשי לא הדר' למילתא קמייתא כנשואה. והיינו דנקט מסר האב לשלוחי הבעל דעדיפא לי'. ופירש"י ז"ל מחוור ממנו ותו לא מידי. אמר רב ספרא אף אנן נמי תנינא כלומר דמסר האב לשלוחי הבעל וזינתה הרי זו בחנק. הבא על נערה כו'. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי כו'. עד ש"מ:

מתני' האב אינו חייב כו' עד לאחר מיתת אביהם. ובגמר' אמרינן בחיי האב אינו חייב לא במזונות בתו ולא במזונות בנו. מיהו מכלמינן לי' בהכי כי הא דכי הוו אתו לקמי' דר"ח אמר להו כפו לי' אסיתא בציבורא וליקו ולימא עורבא בעי בני' וההוא גברא לא בעו בני'. וה"מ היכא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן לי' בתורת צדקה כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיני' מאה זוזי: