חדושי הרא"ה על כתובות מח:

גמ' מאי לעולם לאפוקי כו' קמ"ל לעולם ואע"ג דמשנה היא בהדיא לקמן דמפיק ממשנה ראשונה. אורחא דתלמודא הוא הכי למיתני עיקר דינא אגב אורחיה:

מסר האב כו' ובעינן מסירתה למאי. שמואל אמר לירושתה ריש לקיש אמר לכתובתה. ופרישנא כתובתה מאחר מנה. דר"ל וודאי פליגא אדשמואל דר"ל לית ליה דהויא ברשות הבעל אלא לכתובתה בלבד לומר שתהא כתובתה מאחר מנה אבל לא לירושת'. אבל דשמואל אפשר דלא פליגא אדר"ל אע"ג דאמר לירושתה אפשר דלא פליג לכתובת' דכל דכן היא. אלא לאפוקי מהנך דרב אסי ודרב. והא דמותבינן להו מהך הלך האב עם שלוחי הבעל או הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או הית' לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללון אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה מסרו האב לשלוחי הבעל. או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל. או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אף על פי שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה. במה דברים אמורים לירוש' אבל לתרומה אין האשה אוכלת בתרומ' עד שתכנס לחופה. תיובתא דכלהו לבר מדשמואל. דאלו שמואל לישנא דמתנית' אמר לירושת' ודכות' איכא בתלמוד' וכיון דפרישנא בדשמואל דמודה לר"ל דכתובת' מאחר מנה. דכיון דאמר לירושת' כל דכן הוא לכתובתה. הוא הדין נמי במתניתא דכי קתני לירושת' הוא הדין לכתיבת'. ומיהו תיובתא דריש לקיש לא אמר אלא לכתובת' בלחוד ולא לירושת' ואלו מתני' קתני בהדי' לירושתה. ומיהו הא דאמרינן לירושת' לרשות הבעל הוא דאמרינן דלא נכנס' אלא להכי. אבל מרשות אב כיון דקיימא לן דיצאה מרשותו להפרת נדרים כדקתני בהדי' תנא דבי ר' ישמעאל הוא הדין נמי לכל מילי ומרשות האב יצת'. אבל לכלל רשו' הבעל לא נכנסה אלא לירושת' זהו פרש"י ז"ל:

אבל רבינו חננאל ז"ל גריס והיתה לה והיתה לו. ופירש דתנא דברייתא תרווייהו קא בעי חצר דידיה ומסירה. והיינו תיובתא לכלהו ואפי' דשמואל דאפי' שמואל הני תרתי לא בעי דלא בעי אלא מסירה, וזה אינו נכון דהא מאי קושיא לשמואל דשמואל אמתני' קאי. והא אמתני' נמי קשי' דהא במתני' דלא בעינן אלא מסירה. אלא מאי אית לך למימר דכי קתני מתני' מסיר' בחצר דידה. דשמואל נמי לא קשיא דשמואל אמתני' קאי כדאמרן אלא עיקר כדפרי'. והשתא אתיא שפיר לפום האי גרסא דכתיבנא הא דדייקינן הא גופה קשי' אמרת נכנס' עמו ללין טעמא דללין הא סתמא לשם נישואין אפי' בחצר דידה. אימא סיפא נכנסה עמו לשם נישואין הא סתמה ללון אפי' בחצר דידיה. אבל אי גרסינן איפכא דרישא חצר דידיה וסיפ' חצר דידה כדכתיב במקצת נוסחי. מאי קושיא דהא שפיר אתי' דברישא הוי חצר דידיה והיינו דבעינן דווקא ללון דמסתמא לא הוי אלא לשם נישואין. ובסיפא דהויא חצר דידה בעינן לנישואין הא סתמה ללין דבהא וודאי ליכא למימר ולאו כל דכן הוא כדלעיל דהא שפיר אתיא דחצר דידיה עדיף וודאי לנישואין טפי מדידה. ואסקינן סתמא קתני סתם חצר דידה ללין וחצר דידיה לנישואין. ומיהו איכא למידק הא גופא קשי' אמרת רישא חצר דידה סתמא ללון הא של שניהם לנישואין והדר תני סיפא חצר דידיה סתמא לשם נישואין הא של שניהם ללין ויש לומר דהא וודאי ליכ' למימר דכיון דאמרינן דחצר דידי' לשם נישואין כל שכן של שניהם דהויא לשם נישואין כיון שהם שותפין כל שכן שדעתן מתרצי' לישא בו וכן כשאמרו דחצר דידה ללון כל שכן חצר של אחרים: