חדושי הרא"ה על כתובות מז:

חייב במזונותיה ובפרקונ' ובקבורת' ת"ר תקנו מזונות כו' עד לשאינו מצוי. הא דקתני פרקונ' תחת פירו' לאו למימרא דפירות עיקר. דהא ליתה כדאמרינן לעיל. בשלמא בעל תקינו ליה רבנן פירי דאם כן מימנע ולא פריק. אלמא עיקר תקנתא פרקונה. והכי נמי משמע הכ' במאי דאמרינן מהו דתימא מיכל לא נכלינהו אנוחי ננחינהו דאם כן מימנע ולא פריק. ואי אמרת דפירות עיקר אם כן הא לא הויא אלא עצה טובה בעלמ' דאמרינ' לה ננחינהו. והא היכי תיסק אדעתין אי בעי' תינח אי בעי תיכול. אלא וודאי דפירקונה עיקר ותקנתא דידיה ודיד' היא. שאף הוא צריך שפחה לשמשו. והיינו דאמרן מהו דתימא מיכל לא ניכלינהו שלא יהא הבעל רשאי לאכלן. אבל יהא יכול לכופה שאף היא לא תאכלם אלא שיניחו אותם. ואם אולי תצטרך לפדיון יפדו אותה מהן. דאם כן מימנע ולא פריק. כלומ' דאם כן כדאמרינן דאכיל להו אתי לאימנועי שיבא לעכב שלא יהא רוצה לפדות ואין הדבר מצוי לכופו בכל שעה בב"ד. והא עדיפא לה דקיימי בעין. ומזמנא מילתא. קמ"ל דאדרבה הכי עדיפא לה דאי כדקאמרת דקא מנחינן להו זימנין דלא מלי מדיד' ואם אית' דלא אכל להו כיון דלא אהניתי' איהי מדידה איהו נמי מימנע ולא פריק. אבל השתא כיון דאכלינהו וודאי מפרק פריק ותו איכא ראיה מהא דאמרינן לעיל בשלמא בעל תקינו לי' רבנן דאם כן מימנע ולא פריק. ומדקא מהדר ר' יוסי בר' יהוד' אב נמי מימנעולא פריק. ומדאמרינן במתני' דפרקונה הוי תנאי ב"ד והאי דקתני הכי אפשר דלא איכפת לי' מדקא בעי למיתנא בסוף לפיכך בעל אוכל פירות אלמא פרקונה עיקר. אי נמי דמפרקינן לה כדמפרישינן רישא נמי לרב הונא דלקמן דקסב' מזונות עיקר. והשת' דאתינן להכי היכא דאמרה איהי איני נפדית ואיני נותנת פירות אע"ג דפרקונה עיקר אשכחן להו לגאונים ז"ל דלאו כל כמינה. דהא תקנתא דידיה נמי הוא כדפרישנא שאף הוא רוצה שפחה לשמשו וכל זמן שזו קשורה בו אינו מוצא אחרת דומי' דקבורת' תחת כתובתה דוודאי מסתבר' דלא תליא מילתא בחד מינייהו לא ברשותי' ולא ברשותה שהוא אינו יכול לומר איני יורשה ואיני קובר כדמוכח לקמן שאינו יכול להפקיע ירושתו שהוא יורשה אחר שנישאת אלא בעודה ארוסה. וכן היא נראין דברים שאינה יכולה לומ' שלא יירשנה ולא אמרו אלא במזונות:

האי תנא סבר מזונות דאורייתא מסתברא דלאו דמפיק בוודאי מהך תנא דלעיל דאפי' להאי תנא דאית לי' מזונות דאוריית' וודאי אית לי' דהך תנא דלעיל. ומפרקינן לה כדמפרקינן לה לקמן לרב הונא. אלא לתנא דלעיל לא מוכרע אי אית לי' מזונות דאורייתא או דרבנן. ואפשר דאית לי' הכי ואפשר דאית לי' הכי. אלא האי תנא וודאי אית ליה מזונות דאורייתא.