חדושי הרא"ה על כתובות מז.

דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה. פירש"י ז"ל דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה וכל נתינות במשמע ואין צריך דכיון דזכי לי' רחמנא לקבולי ביה קידושי ממילא ש"מ דברשותיה למימסר' לחופ' דאי לא מאי אהני לי:

נשא' יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות. ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אביה לבית בעל' מתה לא זכה הבעל בדברי' הללו. משום ר' נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו. פירש"י ז"ל בארוס' וקס"ד דפליגי בפלוגתא דר"א בן עזריה ורבנן דר' נתן כרבנן דהתם ורבנן דהכא כר' אליעזר בן עזריה. ולבסוף אמרי' דר' נתן דאמ' אפי' כראב"ע דהתם הוא מדידיה לדידה דאיהו וודאי לא כתב לה אלא על מנת לכנסה. אבל הכא דמדידה לדידי' דמשום איחתונ' והא איתחתנו להו. ואי קשיא לך לפירש"י ז"ל והא קי"ל וודאי בעלמא דארוסה אין בעלה יורשה. י"ל הני מילי בנכסי דאית לה דלא כתבה לי' בכתובה. אבל הכא דאיהו כתב לה כתובה וחמוה כתב ליה הני נכסי בכתובה גופ' אם כן הא במקום כתובת נישואין קיימא. וכי היכי דמאי דכתב לה איהו קיים וגבי' לי' לגמרי. ה"ה מאי דכתב איהי לדידה דזכי ביה איהו. ודווקא דכתב חמוה ליה בכתובה. הא לאו הכי הא קיימא לן בהדי' אף על פי שכתובתה בבית בעלה אביה יורשה. והיינו דמוקמינן לי' לר' נתן כרבנן דהתם דקסברי דאפי' מן האירוסין גובה בין כתובה בין תוספת:

אלמא דמאי דכתב לה איהו לדידה קיים לגמרי. הכא נמי האי דכתב ליה חמיו בכתוב' קיים לגמרי. אבל לראב"ע דקסבר דווקא מנה מאתי' אבל תוספת לית לה שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה. איהו נמי לא זכי מינה דידה במאי דכתב חמוה ליה. דאמרינן נמי דלא כתב לי' אלא על מנת נכנסה וכן פירש"י ז"ל. ואיכא דקשיא ליה דהא מפרשינן לקמן טעמייהו דרבנן דהכא דפליגי עליה דר' אלעזר בן עזריה. ואמרינן דהיינו דגביא בין תוספת בין כתובה דמשום איקרובי דעתה הוא והא איקרבא ליה דעת' ואלו ר' אלעזר בן עזריה פליג עלייהו ומאי שנא הכא דקא מודו. וליתה דהיינו הא דפרישנא הכא בגמ' דכי לית לי' האי סברא לרבי אלעזר בן עזרי' מדידיה לדידה. שהוא אינו כותב לה אלא על מנת לכונסה שיהא לו שפחה לשמשו. אבל מדידה לדידי' דעת' לזכווי לי' אע"פ שלא כנסה. ורבנן דידיה פליגי דאפי' איהו מזכי לה כיון דאיקרבא דעתי'. ומיהו הא וודאי קשיא מאי שנא דהתם קרי לה קרובי דעת'. ומאי שנא הכא דקרי ליה איחתונו. ויש לומר דהתם הוא גבי דידיה ודידה לא שייך לישנא דחתנות בינייהו. אבל הכא גבי אב איכא למימר לישנא דחתנות תדע דוודאי משעת אירוסין נמי שייך לישנא דחתנו' כדאמרי בעלמא בההיא הנאה דמחתני אהדדי גמרי ומקנו אהדדי:

ורבינו תם ז"ל קשיא ליה להאי פירושא לישנא דאמרי' שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה. ואם אית' דכתבה לה הכי היכי קא זכי. והא בהדי' כתבו ליה הכי שאינו מזכה אלא שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה. ולית' דלא קאמרינן דכתבי ליה הכי אלא הכי קאמר פירות כסות וכלים שתנשא בהם שיהיו לה בנדונית' ולאו דקאמר לה הכי בהדיא. ורבינו ז"ל פירש' בנשואה וכשמתה קודם שגבה הבעל והיינו דמוקמינן לה בפלוגתא דר' אלעזר בן עזריה אזיל בתר אומדן דעתא ורבנן לא אזלי בתר אומדן דעתא הילכך רבנן דהכא אזלי בתר אומדן דעת' כר' אלעזר בן עזריה דכי היכי דאמר ר' אלעזר בן עזריה שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה. הכא נמי אמרינן שלא כתבו לו על דעת שאם תמות היא קודם שגבה הבעל שיזכה בהם ר' נתן לא אזיל בתר אומדן דעת' כרבנן דהתם ואסיקנ' דכולהו כר' אלעזר בן עזריה דמודה הכא ר' אלעזר בן עזריה דמשום איחתוני הוא והא איחתנו להו. והא דתניא לקמן אף על פי שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה. לפום האי שיטתא אתי' כר' נתן. ואפשר לומר דאפילו כרבנן. דלא אמרינן הכא אלא בשלא זכתה היא עדיין בהם. כגון שלא הקנה לה האב פירות וכסות וכלים המסוימין. אלא שחייב עצמו לה בכך וכך פירות ובכך וכך כסות וכלים. וכיון שכן מתה היא קודם שגבה אותן הבעל אינו זוכה בהן. ומביא ראיה לדבריו מדקא מייתינן לה. אמתני' דקתני נישאת יתר עליו דמיירי בנישואין ואין זה הפירוש נכון דהא וודאי לאו אומדן דעת' הוא לכולו עלמא דהא נישאת. ומה לי אי גבה או לא גבה אם אומדן דעת' דכיון דמתה לא זכה הבעל אפילו גבה נמי. ותו דאמרי' בסיפא דכולהו כר' אלעזר בן עזרי' ואפילו ר' נתן דהכא. דהתם הוא דאמר ר' אלעזר בן עזרי' שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. אבל הכא מוד' משום איחתוני הוא והוא איחתונו להו. ואם איתה למה לי האי טעמא לימא התם הוא דאמר ר' אלעזר בן עזרי' שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. אבל הכא מוד' שכבר כנס' אלא וודאי לית' ועיקר כדפירש"י ז"ל. ואי משום האי דתני לה אמתני' משו' דשייכא בה במתני' דאלו במתני' משמע דבעל לא זכי אלא בנישואין. ואליבא דר' נתן וודאי דאמר זכה הבעל בדברים הללו כיון שהוא יורשה. נראין דברים אף שהו' אוכל פירו' באירוסין והא מתני' דלא כר' נתן אלא כרבנן דפליגי עלי' ומסתבר' דהא דפירש"י ז"ל בדכת' לי' אבוה דכלה לחתן בכתוב' ה"ה להיכא דלית לי' אב וכתבי ליה איהי בכתוב' א"נ אפש' דאפי' בשט' אח' בל' הכתוב' לאפוקי אי אקני לי' בשט' אח' דהא אהני לי ואפי' לרבנן דר"נ מודו דה"ל כמתני' דאד' אח' דעלמ' וקיי"ל כרבנן דסתם לן תנא במתני' כוותייהו. וכ"כ הרב אלפסי ז"ל: