חדושי הרא"ה על כתובות מה.

באו לה עידי' בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר. כלומר באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה סוקלין אות' על שער העיר ההיא. דהכי כתב קרא בהדיא סרחא ולבסוף בגרה תידון בחנק דכיון דאישתני גופ' אישתני קטלא. ומקשינן מתניתא דתניא נער' המאורסה וכו', והא קשיא דקתני בהדיא אפי' בגרה תידון בסקילה. ואמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הו' דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואלו מוציא שם רע בסקילה. פי' שאני מוציא שם רע דאלו אליבא דשילא מוציא שם רע לא משכחת ליה בלא חידוש. דכיון דקסבר שילא דהכי דינא דכל היכא דאישתני גופ' אישתני קטלא. כל מוציא שם רע נמי הא אישתני דינא דכיון דנכנסה לחופה הא אישתני דינא דהויא בחנק אפילו לא נבעלה ואפי' הכי לא אישתנו קטלא והויא בסקילה כי בגרה נמי לא אישתני דינא והויא בסקילה. אף על גב דבעלמא דינא הכי דכל היכא דאישתני גופה אישתני קטלי שאני הכא דגלי ביה רחמנא וקשיא לן ומאי דקארי לה מאי קשיא לי' ממתנית' לוקשי' ליה מוציא שם רע גופא דאורייתא וי"ל דמקשה ס"ל דמוציא שם רע דאורייתא לאו קושיא. דהא שילא לא אמר אלא היכא דאישתני גופ'. אבל אישתני דינא מודה שילא דאפ"ה לא אישתני קטלא ואפי' בעלמ'. הילכך מוציא שם רע דאוריית' לאו חידוש הוא דהא הכי דינא אפי' בעלמא. והיינו דמקשי לי' ממתניתא דקתני בהדיא בגרה. ורב' אתא למימר דלאו הכי הוא אלא שילא בין באישתני דינא בין באישתני גופה אית לי' דהכי הוא דינא דאישתני קטלא. הילכך מוציא שם רע גופיה דלא אישתני קטלא חידוש הוא דהא אישתני דינא. וכיון דכן ה"ה נמי לאישתני גופא. וא"ל רב הונא ברי' דרב יהושע אפי' לפי דבריך דמוצי' שם רע חידוש הוא אכתי היכי מצי למיגמ' מיני' לבגרה. דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופה. היכא דאישתני גופה לא חדית רחמנא. והיכי מצי תנא למיוגמ' חידושי רבה מחידוש' זוטא. אלא וודאי טעמא דתנא על כרחך משום דקסבר דאע"ג דאישתני גופה לא אישתני קטלא ותיובתא דשילא:

אמר רב נחמן בר יצחק אישתני ולא אישתני כו' כלומר אי אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא תנאי הוא דר' שמעון ורבנן דרבנן סברי דאזלי' בתר מעיקר' ור' שמעון אזיל בתר השתא. ופרקינן אימ' דשמעת לי' לר' שמעון דאזיל אף בתר ידיעה. דאזיל בתר ידיעה ולא אזיל בתר חטאה מי שמעת ליה. א"כ כלומר דאזיל לגמרי בתר השתא ליתי קרבן כדהשתא משיח פר ונשיא שעיר כשילא דאזיל לגמרי בתר השתא אלא וודאי ר"ש בתר מעיקרא לגמרי קא אזיל. אבל שאני קרבן דלא חאיל חיוביה אלא בחטאה ובידיעה. הילכך בתר מעיקר' לא אזלי' דלא הות ידיעה בתר השתא נמי לא דלאו דינא הוא דניזל בתר בסוף אבל בההיא דשילא כוליה חיוביה בשעתא דזנאי הוה וכיון דכן אזלינן בתר מעיקרא. ואמרינן הא אמר לי' רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה וליתה לדשילא:

אבל מדברי הרב אלפסי ז"ל נראה שהוא מפרש מוצי' שם רע חידוש הוא כיון דקי"ל דנכנס' לחופ' ולא נבעלה בחנק, ואע"ג דהשתא נער' בתולה הוא אישתכח דרשו' הבעל משוי לה כאלו אישתני גופה וה"ל כמי שבגר' ומשתני קטל' וכיון שכן מוציא שם רע היכי משכחת לה לעולם אפי' מוקמת לה דווקא בשלא בעל נימא רשו' הבעל משנ' וה"ל כמי שבגרה ותדון כדהשת' לתנא דבי שילא דאי' ליה אישתני גופא אישתני קטל' אלא לאו ש"מ חידוש הוא כדקא פירש"י ז"ל אבל אין לשונו מוכרע יפה והנכון כלשון הראשון:

ותמה על הרמב"ם ז"ל שכתב נער' שזינת' אחר כניסתה לחופה ובאו עדים מאיליהן בחנק. הביא הבעל עדים הרי היא בסקילה. ונראה שהוא מפרש דברים כפשטן. ואלו מוציא שם רע כי הא דאמרי' דהיינו נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בסקילה וזהו חידוש שבמוציא שם רע וזה תמה ומאי קאמ' וכי חדית בה כו' האי חידוש' מאי הוי אטו משום דחדית ביה רחמנ' בחדא מילתא אית לן לחדותי בה במילי אחריני. אדרבה אית לן למימ' אין לך בו אלא חדושו ותו דלא אשכחן דש"ל במוצי' שם רע בין הביא הבעל עדי' לבאו מאיליהן אלא לענין מלקות ולשל' מאה סלע אבל לא ענין מיתה כלל ותו הא לזנו' בית אביה דממעטינן מיני' לקמן מסר האב לשלוחי הבעל וזינת' לומר שהיא בחנק במוציא שם רע כתיב וליתא לדברי הרמב"ם: