חדושי הרא"ה על כתובות מד.

גופא אמר רב נחמן שני שטרו' היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אמר רב פפא ומודה דאי אוסיף לי' דיקלא לתוספת' כתבי'. ופירש"י ז"ל ואמרי' אי בעיא בהא גביא ואי בעי' בהא גביא מדלא כת' לי' ואוסיפית לך דיקלא אשדה דזבנית לך ואי בעי למיגבי אחריות דילי' מזמן ראשון לית לי' אלא שדה ואי שקיל שדה ודקל אין לו אחריות אלא מזמן שני דמחיל לי' לשיעבודיה מזמן ראשון. וכן הדין במתנה באחריות. אבל מתנה בלא אחריות דליכ' למימר ה"ט דמאי קא מחיל לי' גופ' דארע' הא לא אפשר במאי קני לה אפי' בהחזיר לו את השטר קיי"ל דלא חזרה מתנתו כדאיתא בפרק גט פשוט. ומסתברא דאמרינן בה ביטל שני את הראשון וכן הדין במכר היכא דאידך שטרא גרע משטר ראשון:

פשיטא ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב לי' משום דינא דבר מצר' כלומר ליפות כחו נתכוין דאי בעי כביש לה להא ומפיק לה להא. ודווקא היכא דהאי לאו מצרן הוא אבל היכ' דהאי הוי מצרן תו ליכ' למימ' הכי. וכ"ש ראשון במתנה כלו' בלא אחריות ותני במכר דאיכ' אחריות וודאי שניה' במכר שניהם במתנה ביטל שני את הראשון בדשוו אהדדי. ובמתנה בלא אחריות אפי' לא שוו אהדדי כדפרישנא. מ"ט רפרם אמר אימר אודויי אודי ליה רב אחא אמר אחולי אחליה לשיעבודיה. ומסתברא דרפרם ורב אחא לא פליגי אהדדי. למימרא דרב אחא אית לי' היכא דליכ' למימר טעמא דאחולי אחלי' לשיעבודיה. והיכי דמי כגון מתנ' דלית בה אחריות דמאי קא מחיל. גופא דארעא ליכא למימר כדפרישנא. אלא דקסבר רב אחא דכל היכא דאפשר למימר טעמא דאחולי אחלי' לשיעבודיה לא אמרינן טעמא דאודויי אודי לי' לאורועי סהדי:

מאי בינייהו איכ' בינייהו אורועי סהדי. פי' אורועי סהדי גבי דידיה דהיינו לוקח דאודי דהאי שטרא קמא שיקר' הוא ושיקר' אסהידו סהדי ואדם נאמן על עצמו. הילכך כל שטרי דאית לי' דזכותי' מחתימות ידא דהני סהדי דאחתימו בתר האי שטרא פסילי. ודווקא גבי לוקח דאיהו הוא דאודי ומהימן אנפשי'. אבל לא גבי אחריני דעלמא דלאו כל כמיניה. ולא גבי מוכר דמוכר לא אודי ולא מידי. אלא דניח' לי' דלימחול האיך שיעבודיה:

אי נמי לשלומי פירי ולטסקא. והא דאמרינן לשלומי פירי ולטסקא. פירש"י ז"ל דלמאן דסבר אודויי אודי לי'. הילכך שטרא קמ' שיקר' הוה ולוקח שלא כדין אכלה עד השת'. וחייב לשלומי פירי למוכר. וכיון דמוכר נקיט פירי משלם נמי טסקא. דאע"ג דלוקח לא מהימן אלא אנפשי' ולא לחוב על האחרים. וכיון דכן לאו דינא דמהימן גבי טסקא לחיובי מוכר לשלומי להשאני עסקא דהכי דינא דמלכות' דמאן דאכיל פירי משלם לה ומיהו דווקא בדשוו פירי טפי מטסקא. אבל אי טסקא טפי לא מהימן. ותו איכא בינייהו היכא דאשתכחו סהדי דשטרא אידך קרובים או פסולים. למ"ד אודויי אודי ליה אם כן הדרא לה ארעא למוכר דהא ליכא שטרא. למאן דאמר אחולי אחלי' לשיעבודיה שיעבודיה הוא דאחיל מזמן ראשון עד השתא. אבל ארעא דידיה הוא ובדידיה קיימא בשטרא קמא. אי נמי כגון דבשטר ראשון איכא כוליה שדה ובשני איכא חצי שדה. למ"ד אודויי אודי לי' לית ליה אלא חצי שדה. ולמ"ד אחולי אחלי' לשיעבודי' שיעבודי' הוא דאחיל מחצי שדה מזמן ראשון עד עכשיו. אבל כוליה שדה אית ליה אבל בגמרא לא אמרי' אלא מאי דאיכא בינייהו בעדי' כשרים ובשני שטרות שוין. והיכא דעידי שטר שני היינו עידי שטר ראשון היינו נמי בפלוגתא. דלמאן דאמר אודויי אודי ליה הכא נמי איכ' למימר הכי דאע"ג דהא הדר זבנה א"ל אודויי אודי לי' דההיא שעת' פסולין הוו גזלנין או משחקי' בקוביא. והשתא הוו להו כשרים ואין לפקפק בדבר:

כתב הרב אלפס ז"ל דהא דאמרינן שני שטרו' היוצאין זה אחר זה ביטל שני את הראשון ודווקא בשטרי מכר או בשטרי מתנת קרקע דבהא איכ' למימר תרתי למה לי. אי נמי כגון שתי כתובות דהוו להו נמי כשני שטרי מכר על שדה אחת. אבל בשטרי הלואה לא דעבד איניש דיזיף והדר יזיף. וכי היכי דבדלא שוו אהדדי הא וודאי ליכא למימר אי בעיא בהא גביא ואי בעיא בהא גביא. בדשוו אהדדי נמי ליכא למימר ביטל שני את הראשון דאיכא למימר שתי הלוואות הן. והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן התם בבבא בתרא האי מאן דנקיט תרי שטרי בר חמשין ואמר שויה ניהלי חד בר מאה משוינן לה, עבוד רבנן מילתא דניחא לי' ללוה וניחא לי' למלוה. אבל אי נקיט שטר' חד בר מאה ואמר שויה ניהלי תרי בר חמשין חמשין לא משוינן לי'. דלא ניחא ליה ללוה כדאיתא התם. והא התם דשוו אהדדי ואמרינן דגבי לי' תרווייהו. ואיכא דדחי לה דילמא ההיא כגון שיוצאין ביום אחד בעידי שטר ראשון. וליתא דנהי דליכא למימר אחלי' לשיעבודיה דמאי קא מחיל. אבל וודאי איכא למימר טעמ' דאודויי אודי לי' דסהדי ההיא שעתא הוו פסולין גזלנין ובההוא יומא הדרו להו בתשובה. אי נמי שטרא זייפא הוא ואיהו גופי' זייפ'. מיהו איברא דאי משום ההיא לא אריא דהתם במאי עסקינן כגון שכתוב בכל אחד מהן שהעדים עצמן ראו המלוה כשמנה לו המעו'. ושהיו הלואות חלוקות כגון שכתוב בזו באחד בניסן ובזו בשני בניסן וכתיב ביה בזמניה כתבנוהי. אי נמי כגון שכתוב בשטר שני חוץ מן השטר הראשון דלא איכפת לן אי כתבי הכי דלא פסיד מידי. דהא אפי' פרעי' לשטר ראשון והדר מפיק לי' להאיך וכתי' בי' חוץ משטר ראשון ואינו גובה אלא חמשים אלו. אלא א"כ מוציא שטר ראשון ואין כאן בית מיחוש. ובירוש' אמרו לית הדא אמרה האי מאן דיזיף מן חבריה וחזר ויזיף מיניה. צריך למכתב לי' בר מן קרטיסא קמא דאית לך עלי אורח' דאיתתא למימר אבד פורנא עבד לי תורי אלא כי אורחא דבר נשי למימר אבד קרטיסא עבד לי תורי אלא כי אפשר יודי ליה ואינו מוסכם עם הגמרא שלנו בטעם. שהרי לפי אותו ירושלמי הטעם שתי שטרות או שתי כתובות דחיישינן שאבד הראשון. ולאו משום דאחלי לשיעבודיה ולאו דאודי ליה אבל עול' כדברי רבינו ז"ל. וכן הדין נותן כל שכן שאין דבריו צריכין חיזוק. מאי הוי עלה בכתובה פי' בפלוגת' דרב אסי ורב הונ' מגבא מאימת גביא כו'. ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' אלעזר ב"ש מנה מאתי' מן האירוסין ותוספת מן הנישואין וחכ"א אחד זה ואחד זה מן הנישואין והלכתא אחד זה ואחד זה מן הנישואין: