חדושי הרא"ה על כתובות מג.

אלא בשאינה ניזונת מן האחין אבל ניזונת היא מן האב דאי לא דאב נמי לא הוי. ומהדרינן בשאינה ניזונת כו' מאי למימרא דמתניתין גופה לא איצטריכא לן דהא פשיטא דאי משום דיוקא דטעמא בחיי האב הא לאחר מיתת האב לעצמה בשאינה ניזונת הא נמי פשיטא דבשאינה ניזונת אפילו אב נמי לא זכי בהו:

איתמר נמי אמר רב יהודה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה. פירש בין מדרבנן בין מדאורייתא מדרבנן דלית ליה דרב ששת דלעיל דר' אבינא דאיבעיא ליה מדרבנן קא מיבעיא ליה כדמוכח לישנא וסבר לה רב כוותיה דלא דמי לאלמנתו. ומדאורייתא נמי לית לה כדפרישנא טעמא משום קרא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכםאותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות זכות שבבתו לבנו דהלכתא כוותיה דרב: