חדושי הרא"ה על כתובות מא:

נערה שנתפתתה כו' עד הרי הן של אחין הא דאמרינן והצער בתפושה אע"ג דקיי"ל דצערה לא זכי ליה רחמנ' כדאמרינן בבבא קמא. שאני הכא שהרי יכול לצערה בכך שהרי בידו למוסרה לביאה למי שירצה ומתני' דלא כר' שמעון דאי ר' שמעון הא אמר אונס אינו משלם את הצע' שסופה להצטער תחת בעלה:

ואע"ג דפליג ר' שמעון בסיפא. לאו למימרא שמודי ברישא. וכן אמרו בירושלמי אי נמי אפשרדההיא דלעיל ר' שמעון בן יהודה משמיה דר' שמעון. והכא ר' שמעון גופיה. אבל אליבא דר' שמעון בן יהודה וודאי פליגא. והא דאמרינן הרי הן של עצמה אתפוש' קיימינן דאי מפותה אי מדידה הא קא מחלה. אי מדין ירושה הא לאו בת ירושה היא במקום אחין. ובתפוש' נמי דווקא אקנס אבל בושת ופגם הרי הן של אחין שממון גמור הן ומשעה ראשונה זכה בהם האב להורישו לבניו. והא דקתני סיפא מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין. הוא הדין דמצי למיתני בדידה בבשת ופגם גופיה. אלא מעשה ידיה הוא דאיצטריכא ליה כדאיתה בהדיא בגמרא. אבל בתוספות אמרו דהרי הן של עצמה דקתני בין באנוסה בין במפותה במפותה אקנס כטעמייהו דקנס לא מצא מחלה. אבל בשת ופגם לא דוודאי הא מחלה כדאמרינן בהדיא בגמרא מפות' מדעת' עבדי. ובאנוסה אכל מילי ואפילו אבשת ופגם דכיון דקים לן דאין אדם זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין. הוא הדין לבשת ופגם דהא מקנס איתרבו כדאמרינן תחת אשר עינה מכלל דאיכא בשת ופגם. וכיון דכן וודאי איתקוש אהדדי וכיון דקיי"ל בקנס דאין זוכה בו עד שעת העמדה בדין. הוא הדין נמי להני וליתיה. דאם כן לפום טעמייהו ליהוי נמי בקנס דקיי"ל דלא מציא מחלה. ונימא בבשת ופגם נמי שלא יהא אדם יכול למחול אותן. והא ליתא כדאיתה בהדיא בגמרא. ותו דטעמא נמי דפרישו משום דאיתרבו להו בשת ופגם מתח' אשר עינה ליתה. דודאי לאו מהתם הוא דאתרבו. אלא דמהתם ילפי' דליכא למימרא חמשים כסף אמר רחמנא מכל מילי. אבל בשת ופגם מהיכא דנפק' לן לחובל בחבירו דעלמ' הוא דגמרי' ליה. אלא לאו וודאי כדאמרן רבינו נ"ר: