חדושי הרא"ה על כתובות מ.

מתני' כיצד שותה בעציצו כו' אמאי וניתי עשה ונידחי לא תעשה פירש"י ז"ל ליתי עשה דלו תהי' לאשה ולידחי לא תעשה דלא יבא ממזר דאאינה ראוי' לבא בישראל קיימינן. ותמה דהא ליכא עשה דמעשה גופיה קא מימעיט דהא אמרינן רחמנא לא אמר לי' לעשה היכא דאינה ראוי לבא בישראל ויש אומרים דאנמצא בה דבר ערוה קאי דלא קאמר רחמנא אשה הראויה לו אלא בשעת הויה אבל מכל מקום לעולם איתיה לעשה דידה ואינו מחוור. אבל הנכון נראה לומר דוודאי מלו תהיה לאשה ליכ' מיעוט' כלל. דמאי משמע אלא דסברא דרבנן היא ומפרשי קרא וסמכי' לטעמייהו. כלומר אע"ג דכתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו קאמרינן ולאו דפשטיה דקרא הכי מידרש דהא וודאי ליתה. והיינו דקשיא לן מאי טעמא דרבנן דאמרי מצא בה דבר ערוה או אינה ראוי' לבא בישראל איני רשאי לקיימ'. ואמאי ליתי עשה ונידחי לא תעש' וגדולה מזו במסכת' פסחים ובמסכת סוטה כמו שפירשתי שם בס"ד. והא דמקשי' לעיל בריש פרקין קרי כאן ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. לאו משום דרש' דמתבי' דדרשינן לה הכי דהא אמרן דלאו מקרא הוא דמידרש להו אלא הכי קאמרינן כיון שאמר הכתוב לישא אותה אימא שאין לה קנס אלא כשאני יכול לקיים בה ולו תהיה לאשה. ומפרקינן דאיתרבו להו וקסברי רבנן דאע"ג דאיתרבו לענין קנס אינו רשאי לקיימה אלא כשהיא ראויה לו. והיינו דקשיא לן אמאי לא אתי עשה ודחי לא תעש'. ומפרקינן כי אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא איפשר דלא לקיומה נעשה. אבל הכי אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. ופירש"י ז"ל וכיון שכן מלמדין אותה לומר אינו רוצה. ותמה ואי לא בעי אמרה מהו. ואפש' דכייפינן לה עד דקא אמרה לא בעינ' ליה וכיון דכן אנן סהדי דלא ניחא ליה דהא כל היכא דלדידיה איכא איסורא לדידה נמי איכא איסורא וליתיה. אבל הנכון דלא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא בעשה קיים דלא סגיא דלא לקיומי' כדאמרינן הכא כגון מילה בצרעת דלא איפשר דלא לקיומיה לעשה. דהא לא אפשר דלא לקיומיה מצות מילה ובהא הוא דקיי"ל. דאלים למידחי לא תעשה. אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל וכיון דכן כי האי עשה לא קיימ' לן דנידחי לא תעשה. ואע"ג דאיכא עשה דציצית דדחי לא תעשה דכלאים. ואי בעי פטור נפשיה בטלית של צמר. שאני התם דנהי נמי דאפשר ליה למיפטר במידי אחריתי מכל מקום לעולם איתיה לעשה דהא אם לבוש טלית של פשתים לא סגיא לי' דהשתא איתיה לעשה אבל הכא הא ליתה למצוה כלל דאיסתלקא לגמרי כיון דאמרה לא בעינא. ובכי הא וודאי לא אתי עשה ודחי לא תעשה וזה הנכון:

מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה ר' אליעזר אומ' האונס חייב והמפתה פטור. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ר' אלעזר בשטת ר' עקיבא רבו אמר' דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. ממאי מדקתני ר' אלעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור יתומה פשיטא. הא קמ"ל דנער' שנתארס' ונתגרשה כיתומה. מה יתומה לעצמה אף נער' שנתארסה ונתגרשה לעצמה זו קשה לדברי בעלי התוספות ז"ל שהם סבורי' שאין אדם יכול למחול קנס קודם העמדה בדין דהא הכא דקסבר ר' אליעזר דנערה שנתארסה ונתגרשה לעצמה קתני האונס חייב והמפתה פטור. ואלו לא היה אדם יכול למחול קנס. אם כן הרי הוא חייב לגמרי באונס על הקנס הוא שהרי אין אדם יכול למחלו. ועל בושת ופגם וצער גם כן הוא חייב דהני דאביה הוו. ותו ביתומה נמי כי קתני המפתה פטור לא אפשר למימר אקנס דהא אמרינן דלא מציא מחהל. ותירצו דוודאי הכי הוא דהא דאמרינן המפתה פטור לאו הקנס קאמרי' אלא בבשת ופגם. ודווקא איתומה אבל נתארסה ונתגרשה הרי הוא חייב בכל. ואנן היכי דייקינן דר' אליעזר בשיטת ר"ע ס"ל ממאי דקתני מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה יתומה פשיטא כלומר פשיטא לן דהכי הוא דינא ביתומה כדקתני. בלאו טעמ' דנתארס' ונתגרשה והא תו למה לי למתני נתארס' ונתגרשה כיון דתני יתומה. אלא הא קמ"ל דנערה שנתארסה ונתגרשה כי יתומה לענין קנס שאףזו יש לה קנס כמוה וקנסה לעצמה. אבל בדינן אינן שוות ולשון רחוק הוא. מיהו בירושלמי אשכחן לה להאי סברא דאמרינן התם אמר רבי יוחנן אתיא דר' אלעזר כשיטת ר' עקיבא רבו. כמה ר' עקיבא אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. כן ר' אלעזר אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה. מעתה אפי' במפותה. אמר ר' ירמי' בשם ר' אלעזר תפתר שמחלה. ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו. תפתר ביתומה ותני דבית ר' כן היתומה ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור. ופירושו דמוקמינן לן התם דר' אליעזר כר' עקיבא כדאמרינן הכא. ובעינן מפותה אמאי לית לה ואמרינן תפתר שמחלה ולאו דווקא אלא כלומר מפותה הא קא מחלה. ומקשינן ויש אדם מחול דבר שאינו שלו פי' אבשת ופגם קאמרינן שהוא של אביה. ומהדרינן תיפתר ביתומה שהכל לעצמה תו מקשינן התם ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו. כלו' ואכתי היכי מציא מחלה קנס שאינה ברשות' שאינה זוכ' בו עד שעת העמדה בדין. ואמרי' נשמעינ' מן הדה דאמ' ר' בון בר' חייא בשם ר' זעיר' קנס אין כאן משע' ראשונ'. דתנינן תמן עמד' בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב. מת האב הרי הן של אחין. אם אומ' את כן קנס משע' ראשונ' הרי הן של אחין משע' ראשונ' פירוש קנס אין כאן משעה ראשונ' שאין אדם זוכה בו משע' ראשונ' עד שעת העמדה בדין מדתנן עמדה בדין ואלו הי' אדם זוכה בקנס משע' ראשונ' א"כ מ"ש עמד' בדין אפי' לא עמדה בדין נמי מת האב יהא של אחין אלא וודאי שאינו זוכ' בו עד שעת העמדה בדין כלומ' וכיון דכן קשיא היאך היא יכול' למחול הקנס. ומפרקינן ר' אבא בר חסדא בבשת ופגם הא מתניתא כלו' כי קתני המפתה פטור מבשת ופגם קאמ' ומקשינן מה דר' מנא אמר מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל פירוש מה זה שאת' אומ' דכי אמרי' פטו' מבשת ופגם קאמ' דר' מנא אמר בהדי' דבמתני' חייב בכל ופטור מן הכל קאמרינן. ומפרקינן ר' בון אמ' ר' שמאי מהו האונס חייב והמפת' פטור האונס חייב בכל והמפתה פטו' מן הבש' ומן הפגם וחייב בקנס והיא ר' עקיבא זה אמרו בירושלמי ולפום הא דפלוגתא היא דירושלמי דר' בון בש' ר' שמאי סבר דקנס אין אדם יכול למחלו. ור' מנא סבר שיכול למחלו. אבל נראין דברי ר' מונא שאע"פ שלא זכתה בו עדיין. היא יכול' למחלו שהרי למה זה דומ' לאומ' לארוסתו דין ודברי אין לי בנכסיך בחייך ובמותיך דקיי"ל דאם מתה אינו יורש' דנחל' הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' שלא יירשנ' ולא דמיא לירושת אביו שהיא ראוי' לו. וכיון שכן אינו יכול להתנות עלי' אבל כאן כיון שעדיין אינ' ראוי' לו לאדם יכול להתנות על זכות אחד שלא יהא ראוי לו. ועוד שהרי זה כאומר קרע שיראין שלי והפטר שהרי מסר' לו גופ' לעשו' בה כרצונו ואינו מחילת הקנ' בלבד וכן הדין בוודאי ולפי שיטתנו זו עול' יפה מה שאמרו בזה דר"א בשע' ר"ע דקסב' נתארס' ונתגרש' יש לה קנס וקנס' לעצמה ממאי כלו דממתני' אדרבה איפכא מסתברא מדקתני יתומ' דמשמע טעמ' משום דהויא יתומ' הא לאו הכי אע"ג דנתארס' ונתגרש' אין לה קנס לעצמה. ומהדרינן מדקתני האונס חייב והמפת' פטור יתומ' פשיטא כלו' היא גופ' פשיטא כלומ' למה לי תרתי ביתומ' בלחוד סגיא דיתומ' בלחוד אית לה האי דינא בוודאי והיינו פשיטא. ולאו פשיטא דלא ליצטריך למיתני כלל קאמרי' אלא דביתומ' בלחוד פשיט' לן והא תו למה לי נתארס' ונתגרש' כלו' קים לן דהוי האי דינא בלאו טעמא דנתארס' ונתגרש' דאי לאשמעינן דטעמ' דיתומ' דאי לאו הכי דאבי' ליתני לה בהדיא בנתארס' ונתגרש' דאבי' הוי. אלא וודאי דתרתי קתני יתומה או נער' שנתארס' או נתגרש' ושמעינן מיני' דנערה שנתארס' ונתגרש' כיתומ' דמה יתומ' לעצמ'. אף נער' שנתארס' ונתגרשה לעצמה ובכל חד וחד האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל וזהו הנכון: