חדושי הרא"ה על כתובות ג.

ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומדרבנן שרי' אשת איש לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואיפקעינהו רבנן לקידושי' מיניה הא תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר. איכא דמפרש דקדיש בכספ' דקדושין מדרבנן וליתא כדכתב רש"י ז"ל אלא תינח דקדיש בכספא דהפקר ב"ד הפקר אבל קדיש בביאה מאי איכא למימר ותמה כיון דאמר כל דמקדש אדעתא רבנן מקדש מה לי כסף מה לי ביאה הרי הוא כעל מנת שירצה אבא והא לא רצה וא"נ דהכי קאמר תינח דקדיש בכספא דכיון דהפקר ב"ד הפקר איכ' למימר דעל דעתם קדי' כיון דברשותייהו לאפקועינהו אבל קדיש בביאה מאי פסקא על דעתם קדיש דהא לאו מילתא דתליא ברשותייהו היא ומהדר' שוויה רבנן לבעילתו בעילת זנות כלומר הא דאמר כל דמקדש אדעתה דרבנן מקדש לאו משו' הכריחא הוא אלא מדעתם שכל אדם רוצה לעשות דבריו כרצון חכמים ואם תאמר ביאתו מה תהא עליה שוויה רבנן בעילתו בעילת זנות. והעיקר כפשוטן של דברים דהכי קאמר קדיש בביאה מאי איכא למימר כלומ' מה תהא על ביאתו ואהדר ליה שוויה רבנן וכו'. דכיון דאדעתייהו קדיש הוה ליה כעל מנת שירצה אבא והא לא רצה. ומאן דמפרש שוויה רבנן לבעילתו בעילת זנות משו' דאמרינן בקידושין דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ליתא דהא קיימ"ל מנגיד כרב ואצטריך גיטא כשמואל. והקשה רבי' שמואל ז"ל אם כן יכולין ממזרי' לטהר ועוד הבא על אשת איש היאך נסקלין על ידה התראת ספק הוא והא דאמרינן נמי בגיטין בטלו מבוטל דברי ר' רשב"ג אומ' אינו מבוטל. ומפרשינן התם דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי' מיני' קשיאן בה כל הני ועוד נמצ' דיכול לחפות על בת אחותו וי"א דכי אמרי' אפקעינהו רבנן לאו למימר דמפקעי להו לגמרי אלא כלומ' דכיון דברשותייהו דרבנן לאפקועי גמר ויהיב גיטא דלא לישוויה בעילתו בעילת זנות ואפי' בקידושי כסף בארוסה איכא למימר משום דלא לאפקועי קידושי' וכי אתי לידי נישואין לא לישוויה בעילתו בעילת זנות וכי תימא דלמא משום תקנת בת אחותו לא גמר ויהיב גיטא ומבטל ליה משום דניתי לידי אפקועי קידושי דהא בהכי ניחא ליה איכא למימר כיון דבהא דהכא ליכא משום מחפה על בת אחותו דהאי מילתא לא הוי בכונה ואי משום ההיא דבטלו כיון דביטוליה לאו אדעת' דהדר ליה אלא משום אפקועי קדושי' בהא ביטולי' לאו ביטול ולא כלום הוא אבל לאו למימר דמפקעי רבנן קדושי' וכי תימא והא אשכחן לה בבבא בתרא דאמרי' הת' תלי' וקדיש לאו קידושין משום טעמא דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. והתם נמי ביבמות אמרינן הכ' בההיא דאיקדשא כשהיה קטנה וגדלה ויתבי אבי כורסיא ואתא אחרינא וחטפה ולא אצרכוה גט משני מהאי טעמא י"ל הת' הוא שהקידושין שלא ברצון חכמים. וכיון דכן אקפעינהו ולא אצרכוה גיטא. אבל כל היכא דמיקדשא ברצון חכמים א"א להוציאה בלא גט:

ורבינו אומר דהא לא איכפת לן אם יכולי' ממזרי' ליטהר. והלואי שיטהרו. והא דאמרי' נמי שיכול לחפות על בת אחותו הא נמי לא איכפת לן. דהך תקנת' עדיפא לן שלא תבא לידי קילקול ולא איכפת לן אלא שלא יהא מחפה על בתאחותו. ולאו מן דינא כי התם. מאי איכא משום התראת ספק. הא נמי לית' דכל מידי דהוי מחוסר מעשה. ועוד שהדבר התלוי ברשות אחרים. לא מקרי התראת ספק. תדע שהרי נזיר ששתה יין לוקה. ואע"ג דמצי לאיתשולי אנידרי'. וכדקי"ל התם דאפילו אכלה כולה נשאל עלי'. ולעולם הא דהכי אפקועי קידושין לגמרי הוא. ולענין קרובות מסתברא כיון דאצריכא גיטא הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו מדברי סופרי', אבל מן התורה מותר. אבל בהנך דליכא גט כלל מותר אפי' מד"ס. ורבינו תם ז"ל כתב דהא תקנת' דרבנן היא. וכל היכא דאיכא ממזרים או משום מחפה על בת אחותו לא תקנו רבנן. ולא נהיר. דאטו היכא דאתי כי האי עובדא באקראי בעלמא בלא כוונה כלל מי לא אמרי' דאפקועי קידושי' ולא חיישינן אי איכא ממזרי' או משום בת אחותו. וזו אינה מדת חכמי'. דא"כ נתת דבריך לשיעורין. אבל אפשר לפ' ע"ד זה כלשון הראשון למימר דרבנן לא מפקעי קידושין לעולם. ואי מההיא דהתם בגיטין אפשר דהתם לא חיישינן להכי כלומר דילמא משום בת אחותו לא גמר ויהיב גיטא אדעת' דרבנן כי היכי דליתי לידי אפקועי קידושין משום בת אחותו דליכא למיחש להכי דאלו מכוון להכי בהאי לא אפקועי רבנן לקידושי' וכיוון דכן תו ליכא למיחש להכי. דהא לא מהני לי' מידי. וכיוון דלא מהני מידי ודאי גמר ויהיב גיטא מ"א נ"ר:

איכא דאמרי אמר רבא וכן לגיטין אלמא קסב' רבא יש אונס בגיטין כו' ק"ל הא ודאי רבא יש אונס ס"ל ממאי מדאמרי' במס' גיטין פ' מי שאחזו האי גברא דזבין ארעא לחברי' קביל עלי' כל אונסא דמתילד' לסוף אפיקו בה נהרא איגלגל מילתא ואתי לקמי דרבא ואמ' לי' אונס' דלא שכיח הוא וה"ה לענין גיטין כדמוכח התם דמותבי' עלה. וכ"ה האי דהתם אונסא דלא שכיח והאי דהכא אונס דשכיח האי נמי הא אמרי' הכא בהדי' דלכ"ע אין אונס ואפי' להאי לישנא בתרא דרב כדאמרי' אונס' דשכיח הוא דאיבעי לאתנויי ולא אתני. ומסתברא דתלתא גווני אונס הן היכא דשכיח כי האי דפסקא מברא ד"ה אין אונס דה"ל לאתנויי:

היכא דלא שכיח כלל כי האי דגיטין ד"ה יש אונס לעולם אפי' בתולה בדעת אחרי' כדמוכח התם וטעמי' דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' אלא הני תרי לישנ' אייריא בגווני דשכי' ולא שכיחי ולענין הלכתא אשכחן לגאוני' ז"ל דפסקי אין אונ' בגיטין ואע"ג דלישנ' בתרא דרבא אמרי' דיש אונס. ובגיטין פ' כל הגט בההוא דאמ' להו אי לא מפייסנ' עד ל' יומין להוי גיטא לישנ' בתר' דר' יוסף דיש אונס וטעמי' מעובדא דפ' השולח בההוא דאמר אי לא נסיבנא עד תלתין יומין להוי גיטא כי מטו תלתין יומין א"ל הא קא טרחנ' ואמרי' למאי ניחו' לה אי משום אונס אין אונס בגיטין וההוא דא"ל אי לא נסיבנא עד ריש ירחא דאדר להוי גיטא וא"ל אנא ריש ירחא דניסן אמ' ואמרי' למאי ניחוש לה אי משום אונס אין אונס בגיטין משמע דהכי הלכתא ואע"ג דאיכא דמדחי לה דהתם אנס' דשכיח הוא מ"מ מדאמר סתמא אין אונס בגיטין משמע דהכי הלכתא ואיכ' דקשי' מהא דאמרי' במס' נדרים ההוא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין לבטלין זכוותי ואיתנס ולא אתי אמר ר"פ בטלין וכוותי איתביה רבא והא אונס דאורייתא הוא דכתיב ולנערה לא תעש' דבר ומותבי' עלה דרבא מההו' עובדא דהכא דא"ל אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא ואתי ופסקי' מברא ואמר שמואל לא שמי' מתי' ודחי' דשאני התם דאונס' דשכיח הוא ובמסקנ' פסקי' הלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס אלמא קיי"ל דיש אונס. וי"ל דהתם הוא לענין ממון ואנן בגיטין קיימי:

וכי תימא הא מקשי לי' מהא דגיטין. ולא מתרצי' דשני ליה בין גיטין לממון משום דשני ליה לרווחא דמלת'.

אמר שמואל בר יצחק לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך שאין ב"ד קבועין בכל יום אלא בשני ובחמישי. אבל קודם תקנ' עזרא שב"ד יושבין בכל יום. אשה נשאת בכל יום פ' ואפי' בחמישי ואע"ג דא' בירוש' אין דנין בע"ש מידן הוא דלא דייניה משום דאלימא מילתא ודילמא אתי לאימשוכי ולאימנועי מצרכי שבת קבולי טענתייהו מקבלין ולבתר שבתא מעייני' בדינייהו ודייני' להו. והא דאמרי' התם נמי בב"ק לא מקביע' זמנא לא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא ה"מ מקבע זמנ' הוא דלא קבעי' להו אבל אי אתי קמן צייתי' להו ולפום הכי אף ע"ג דלא דייני במעלי שבתא מיכנפי ויתבי וקביעי לקבולי טענותא מיהת: