חדושי הרא"ה על כתובות לה:

אי כר' נחוניא בן הקנה קשיא אחותו. אבל ממזרת לא קשי' לר' נחוני' דאפשר דר' נחוני' לא אמ' אלא בכר' ולא בחייבי מלקו' וכ"ת והא רבנן דפליגי עלי' דר' נחוני' דפליגי בכר' ומודו במלקו' וכיון דהכי כ"ש לר' נחוני' דקאי בכר' דמוד' במלקו' הא לאו היכריחא הוא דהיינו לרבנן דחמי' להו עונ' דבידי אד' בלחוד וקסברי דכל היכ' דענשו בידי אדם ל"ש מית' ולא שנא מלקו' לא עבדינן בי' אלא רשע' אחת ולא חשיב להו עונש בידי שמים. אבל לר' נחוניא בן הקנה חשיב לי' כרת כמיתה. ולא תימ' כרת כמיתה אלא אליב' דר' נחוניא בן הקנה היא דגמר לה מדקאמרי' כרת שלי כמיתה שלכם. אי נמי אסון אסון. וכיון דכן אע"ג דקאמ' ר' נחוניא בן הקנה במיתה דחמירא במלקות לא אמר וכן פירש"י ז"ל. ואיכא דקשיא לי' ולוקמא כר' נחוניא בן הקנה וכגון שבא עליה בשוגג דר' נחוניא בן הקנה לא אמר אלא היכא דאיתיה לכרת. ולית' דהא וודאי אליב' דריש לקיש דקסבר חייבי מלקות שוגגין פטור לא סגיא בדלא קאמרינן אליבא דר' נחוניא בן הקנה נמי דחייבי כריתות שוגגין פטור דהא טעמיהדריש לקיש מדאיתקוש חייבי מלקיות לחייבי מיתות. אליבא דר' נחוניא בן הקנה נמי הא איתקוש חייבי כריתות לחייבי מיתות. וכיון דכן היינו נמי דקאמרינן בשלמא אי סבר לה כר"י מתרץ לה כר"י. כלומר ומוקים לה בין כרבנן דאלו הן הלוקין הבא על אחותו. בין כר' יצחק או כר' נחוניא בן הקנ' אלא אי סבר לה כריש לקיש כמאן מתרץ לה דלריש לקי' ליכא לאוקמוה כחד. הילכך קושי' מעיקר ליתה:

אבל הרב אדוני זקיני ר' זרחיה הלוי בעל המאור ז"ל פי' דאליבא דר' נחוניא בן הקנה בין לר"י בין לר"ל חייבי כריתות שוגגין פטור. ואע"ג דפליג ר"י בחייבי מלקות שוגגין אע"ג דאיתקוש לחייבי מית' שאני הת' דמלקו' מילתא אחריתי היא וקסבר ר"י דאף ע"ג דאיתקוש לחייבי מיתה לא פטרינן מממון. אלא חייבי מיתה דאינהו גופייהו איתקוש למכה בהמה. והיקישא דמלקו' ומיתה אתיא לי' למילתא אחריתי כדדרשינן לי' התם במס' מכות. אבל כרת אליבא דר' נחוניא בן הקנה כיון דאיתרבי לאו מילתא אחריתי הוא אלא היא היא. והוא כרת והו' מיתת ב"ד דלא שני ליה בין מיתת ב"ד של מטה לב"ד של מעלה. דדא ודא אחת היא. וכיון דכן כיון דאיתקוש חייבי מיתות ב"ד למכה בהמה הוה לי' נמי כמאן דאיתקוש חייבי כריתות גופייהו כדאמרן ודא ודא אחת היא. ויש מקשים לדבריו מההיא דאמרינן בפסחים האוכל תרומות חמץ בפס' בשוגג משלם קרן וחומש. במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים. ואתינן למפשט מינה דבעלמא תשלומי תרומה לפי מידה הוא משלם דאי סלקא דעתך לפי דמים א"כ הכא בשוגג היכי משלם חמץ בפס' בר דמים הוא. ומוקמינן לה כר' יוסי הגלילי דאמר חמץ בפסח מות' בהנאה ומקשינן אי ר' יוסי הגלילי אימא סיפא במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים. ואי ר' יוסי הגלילי אמאי פטור מן תשלומין ואמרינן סבר לה כר' נחוניא בן הקנה ואפי' הכי קאמר בשוגג משלם קרן וחומש אלמא חייב מיתות שוגגין לר"נ ב"ה חייב. ומ"מ אפי' לפי דבריהם ההיא לא אפשר דאתיא לכ"ע אלא כר"י דהכא. דאלו לרי' לקיש כיון דקסבר חייבי מלקו' שוגגין פטורין מדאיתקוש. אליבא דרנ"בה נמי לפום האי טעמא לא סגיא דלא קסבר דחייבי כריתו' שוגגין חייבין. מיהו ליתא להאי קושיא דהא כבר פירקא רבינו ז"ל התם דשאני ההיא שהרי בפירוש רבתה תורה הקדש לתשלומין דאי לא תימא הכי אם כן לר' נחוניא בן הקנה לא משכחת לה נהנה מן ההקדש דמשלם חומש ואשם דהא איכא מיתה אלא דרחמנא רבייה. וכיון דאיתרבי לענין הקדש אע"ג דאיכא חיוב כרת בלאו טעמא דהקדש כיון דאיתרבי איתרבי וכי תימא הא ניחא לאביי דגמר אסון אסון וקסבר דרנ"בה. אפי' במיתה בידי שמים קאמר וכיון דכן וודאי לא סגיא בדלא קאמרינן דרחמני'. הוא דרבייה. אבל לרבא דקסבר דווקא כרת אבל מיתה לא דלא אמר רחמנא אלא כרת שלי כמיתה שלכם. אם כן אי משום הקדש ליכא ריבויא. דהא בעלמא אוכל תרומה מדינא הוא חייב דבמיתה בידי שמים אית לן אדם מת ומשלם. וכיון דכן בהא כיון דאיכא כרת דחמץ אפי' בשוגג ליפטר. דהא אמרת דלר' נחוניא בן הקנה אין אדם חייב כרת ומשלם אפי' בשוגג. אי משום הא לא אריא דהא דהתם נמי אביי הוא דקאמר לה דלפי דמים משלם ולפום ההוא טעמא נמי הוא דבעינן לאוקמוה כר' נחוניא בן הקנה. ותו דבלאו הכי נמי לא אכפת לן אפי' אתיא ההיא דהתם כאביי דליכא למימר מינה אמאי לא אמרינן התם ולרבא מאי איכא למימר. דהא אוקימנא לה התם כתנאי. תדע דהכי איתה מדנקט הת' תרומ' חמץ דאלו לר' נחוני' חייבי כריתות שוגגין חייבין אמאי נקט לה בתרומה ליתני בחמץ בפסח אע"ג דלאו תרומה דהא אוקימנא כר' יוסי הגלילי דקסבר חמץ בפסח מותר בהנאה. הילכך בשוגג משלם קרן וחומש דהא קיימא לן דחייבא כריתות שוגגין חייבין במזיד פטור דאין אדם חייב כרת ומשלי כר' נחוניא בן הקנה אלא וודאי כדפרישנא. דאי בחמץ בעלמא בין בשוגג בין במזיד פטור. דחייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד. דקיי"ל לכ"ע דבין שוגג בין מזיד פטור אליבא דר' נחוני' בן הקנה' והיינו דתנן לה בתרומה דהשתא בשוגג דינא הוא דלחייב לפי שנתרבת' לתשלומין. אבל במזיד מדין תשלומי תרומה לא מיחייב שלא רבתה תורה תשלומי תרומה אלא דשוגג. ואי משום דחמץ בפסח בר דמים הוא כיון דאיכא כרת אין אדם חייב כרת ומשלם וזה נכון וברור. ואיכא נמי דאמר דוודאי מתני' לא מיתוקמא בשוגג בכרת. ממאי מדקתני אע"פ שהן בהכרת ולא קתני שיש בהן כרת. אלמא דאפי' איתיה לכרת איירינן:

והא דאמרינן על כרחך כר"י ס"ל. קשיא ליה לרבי נ"ר ולימא אפילו כריש לקיש. ואע"ג דאית לי' לר"ל דחייבי מקו' שוגגין ודבר אחר פטור. ה"מ כגון דהכהו הכאה שאין בה שום פרוטה ובהדי דמחיי' קרע שיראין דיליה דחיוב מלקות וממון תרווייהו לאו מחד מילתא קא אתו. אבל בהא דחיוב מלקו' וממון מחד מילת' הוא סבר לה כעולא דאמר כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי. דומיא דהא דאמ' ריש לקיש נמי לעיל בחובל בחברו בהכאה שיש בה ממון דממונ' משלם מלקא לא לקי. וניחא ליה דלא אמרינן השתא כמאן מתרץ לה אלא מדר' יוחנן וריש לקיש ולא ניחא לן לאוקמה כעולא. אי נמי אפש' דקא משמע ליה דעולא ורי' לקיש וודאי פליגי וחדא מפקא מאידך. דעולא קסבר בכל דוכתא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי אפי' הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה ובהדי דמחיי' קרע שיראין דיליה ואפי' בחייבי מלקות מזידין. וריש לקיש סבר בכל דוכת' דחייבי מיתו' וחייבי מלקות שוין לגמרי וכל היכא דאיכא מלקו' פטור מממון ואפי' בשוגג לבר מחובל בחבירו דווקא דרבתא בו תורה. אבל בעלמא אפי' כגון חובל בחברו כלומר דמיחייב מלקות וממון משו' חדא מילתא כל היכא דאיכא מלקות פטור ואיכא דקשי' לי' ולוקמ' אפי' לריש לקיש ואליבא דר' יצחק וממזר שנשא ממזרת. ומיהו בירוש' מוקמינן לה הכי אבל שיטת' דגמרא דלן לאו הכי הוא. דהא פשיטא מאי למימר' היינו ישראל וישראלית בעלמא. והא דאמרינן לריש לקיש דאמר בפירוש רבתה תורה חייבי מלקיות מאן תנא דפליג עליה ר' נחוניא בן הקנה לר"ל הוא דקשיא לן ולא לר' יוחנן. והא אתי' שפיר לר"זה ז"ל דקסבר דאליבא דר' נחוניא בין לרי' לקיש בין לר"י חייבי כריתות כחייבי מיתות ואפי' שוגגין פטורין. הלכך לר' יוחנן תנא דפליג עליה דר' נחוניא רבנן דקסברי דחייבי כריתות היו בכלל מלקות ארבעים ואין אדם לוקה ומשלם וכגון שהוא שוגג. דלרבנן חייב דהשתא ליכא מלקות וקסברינן השתא דחייבי מלקיות שוגגין חייבין. ולר' נחוניא בן הקנה פטור דאיכא כרת וחייבי כריתות אפי' שוגגין פטורין כחייבי מיתות. אבל לריש לקיש דלא מצי למימר דרבנן פליגי עליה דהא איהו קאמר דחייבי מלקות שוגגין פטור. קשיא מאן תנא דפליג עליה דר' נחוניא. ואפי' תימא חייבי כריתות שוגגין חייבין לר' נחוניא בן הקנה. איכא לפרושה דלר' יוחנן שפיר אתיא דרבנן הוא דפליגי עליה וכגון שלא אתרו בו למלקות. והוא מזיד לענין כרת דאיתיה לכרת וליכא מלקות הילכך כיון דליכא מלקות משלם ואע"ג דאיכא כרת דלרבנן אדם חייב כרת ומשלם ולר' נחוניא בן הקנה פטור כיון דאיכא כרת דאין אדם חייב כרת ומשלם: