חדושי הרא"ה על כתובות לד:

והא דאמר רבה היה גדי גנוב לו וטבחו בשב' פירש"י ז"ל גנוב לו מערב שבת:

וגנב וטבח בשבת כגון שהיה מגרר ויוצא ודלא כר' נתן דקסבר חי נושא את עצמו אי נמי אפי' לר' נתן בכפות. דהשתא הוו ליה איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד. הילכך כי קא טבח פטור דאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה. ודווקא טבח בשבת אבל טבח בחול אע"פ שגנב בשבת בשעה שנתחייב בנפשו. כיון דאכתי איתה לה בעין כל היכא דאיתא דמר' אית'והשתא הוא דמיחייב אגניבה וטביחה ומכירה. וזו היא שיטתו ואין צריך דאפשר לפרש גנב וטבח בשב' כגון שהי' בהמת חבירו ברשותו וטבחה דגניב לי' ההיא שעתא בטביחה דגניב' וטביחה ואיסור שבת באין כאח':

וצריכא דאי אשמעינן שבת משו' דאיסורה איסור עולם פירש"י ז"ל דאצרכתא אפטורה דקאמר קאי ואשמועינן שבת ואשמועינן מחתרת. וקשיא לן וכי לזו הוצרכנו. והא כמה מתני' דתנן בהו בהדיא פטור' דשבת וחדא מינייהו והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שמתחייב בנפשו. ואיכא דמפרש דאצרכתא אחיובא דמחייב אטביח' ומכירה בין בשבת בין במחתרת קאי דעבדינן בה תרתי. ואשמעינן שבת דעבדינן בה תרתי. ואשמועינן מחתרת ולא נהיר. מדקא נקיט בטעמיה דאצרכתא דלא אתיאן חדא מאיד' חומרא דשבת וחומרא דמחתרת. ואם איתה אדרבה קולי הוה לי' למנקט ולמימר דמחתרת לא אתי משבת דשבת הוא דעבדינן בה תרתי דקיל דבעינן התראה אבל מחתרת דלא בעינן התראה לא. אי נמי איפכ' דמחתרת הוא דאין איסורו איסור עולם. אבל שבת דאיסורו איסור עולם לא. ולא הוה לי למינקט חומרי כדנקיט השתא דכל היכא דחמיר טפי כל דכן דליכא לחייובי תרתי. ואפשר לפרש דוודאי אפטור' קאי ואיצטריך לאשמועינן הכא דקמ"ל דאע"ג דמיחייב בעלמא דבקנס אדם מת ומשלם. הכא כיון דפטור הקרן פטור אתשלומין ד' וה' ולא אמרינן דכיון דדינא הוא דמיחיי' אקנסא מיחייב נמי אקרן. ואשמועינן הא בתרווייהו דבתרווייהו בין בשב' בין במחתרת בהא פטו' וצ"ת:

אמר רבא הניחה להם כו' עד מאן דמתני' לה ארישא כל שכן אסיפי מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא והיינו דרב פפא פי' מאן דמתני לה ארישא דהיינו במתה דאפי' בהא קאמר דאם הניחה להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם. וכל שכן אסיפא דעבחוה ואכלוה. ופליגא דרב פפא דקאמר דאין חיוב עד שעת האונס אלא וודאי משעת משיכה מתחייב באונסיה. ומיהו דווקא כשהניח להם אביהם אחריות נכסים. אבל לא הניח להם אביה' אחריו נכסי' לא דמטלטלי דיתמ' לבע"ח לא משתעבדי. מאן דמתני לה אסיפא דהיינו טבחוה ואכלוה דווקא משתעבדי. מאן דמתני לה אסיפא דהיינו טבחוה ואכלוה דווקא אסיפא הוא דמיחייבי. אבל ארישא לא כטעמיה דרב פפא דקסבר דאין חייבין באונסיה עד שעת האונס. וכיון דכן אפי' כי איכא אחריות נכסים לא מיחייבי דהא לא מיחייב עלה אבוהון כלל ואינהו נמי לא מיחייבי דהא לאו שואלים נינהו. והאי דמחייבי אסיפא פירש"י ז"ל דהוו להו פושעין דהוה ליהו למידק. וקשיא עליה א"כ מ"ש הניח להם אביהם אחריות נכסים כיון דפושעים חשבינן להו אפי' לא הניח להם אביהם נמי אבל הנכון דאינהו וודאי לאו פושעים כלל נינהו אבל אביהם הוא דחשיב פושע דהוה לי' למימר בשעת מיתה. ושמועינן מינה דכי קאמר רב פפא דאין חייבין עד שעת האונס לאו שעת האונס ממש קאמר דאם כן היכי מיחייב הכא והא בשעת האונס ליתיה לאב אלא משעת פשיעת האונס. ואיכא דקשיא לי' וכי לא הניח להם אביהם אחריות נכסים אינהו היכי מיחייבי עליה כלל. והא קיי"ל הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם וליתא דהא אוקימנ' התם לאחר יאוש והכה שאלה הוא וליכא יאוש. מיהו אכתי קשי' כיון דליכא יאוש אמאי דמי בשר בזול ותו לא. והאמרינן התם גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלי רצה מזה גובה רצה מזה גובה. וי"ל התם במידי דמשתרשי לי' לגמרי כגון פת ויין שאפי' בא לקנותו היה אוכל כמה שאכל עכשיו משלם נמי כגון דאכיל. אבל הכא דהא דאינהו לא הוו פושעים כלל דקסברי דדידהו קא אכלי ליכא לחייובינהו אלא דמי בשר בזול דקא משרשי להו. ומיהו הא דקאמרינן ארישא דאין חייבין באונסיה במתה ודוקא מיתה דאינהו לאו שואלים נינהו אבל ודאי מסתברא דשומרי שכר מיהת הוו ולא גרעי מאבדה דקיי"ל דהוי שומר שכר.