חדושי הרא"ה על כתובות לג:

אלמלא נגדינהו לחנניה מישאל ועזרי' פלחו לצלמא. איכא דאמרי דגוזמ' קאמר כלומ' דילמ' אי נגדינהו לא מצי למיק' בהימנותייהו וליתא דאם כן לא הוי לי' לרב למימר הכי. ורבינו תם ז"ל פי' דהיינו טעמא דהא מפני דצלם שהקים נבוכדנצר לאו ע"ז גמורה היה אלא לכבוד כעין אנדרטי של מלכים. והיינו דאמרי' נמי התם בפסחים מה ראו חנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמן לתוך כבשן האש. ואמרינן נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים ואלו ע"ז היה טעמא בעי. אלא כדאמרן והיינו דמפרש טעמא משום דנשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים כלומר שלא נתכוונו אלא לקדש את השם לפי שהיו מישראל סבורים שהוא ע"ז וכוונתן לשם ע"ז. ואלו לא מסרו חנניה מישאל ועזריה עצמן. היו סבורין שהתירו פרושים את הדבר אפי' כפי כוונתן תדע שאלו היה ע"ז היאך היה אפשר שלא היו אחרים באותו הדור בכל ישראל שמסרו עצמן למיתה קודם שישתחוו לע"ז. אלא לאו וודאי כדפרישנ':

ומאי טעמייהו דרבנן דפטרי. דלא משמע לן דפליגי רבנן אדרשא דבי רבי ישמעאל ור' חזקיה מדלא פליגי אלא בשבת משמע דטעמייהו משום שבת: