חדושי הרא"ה על כתובות ב:

לא נשאו לא קתני. כלומר דא"כ ה"ל למיתני אוכלת משלהם:

אמר רב אשי לעולם כל אונסא לא אכלה. ודקא מעכבי אינהו. אלא איידי דתני ריש בדידהי. תנא סיפא נמי בדידהי וכן הלכתא:

אמר רבא ולעניין גיטין אינו כן. אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין. מנא לן לרבא הא. אלימא מהא דתנן ה"ז גיטך אם לא באתי כו' דלמא לעולם אימא לך תלה נמי אינו גט. והיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה. כלומר אפי' היכא דליכא טענת אונס כגון דליכא תנאי דקאמר זה גיטך אם מתי. וקשיא לן וממתני' היכא שמעינן לה דהא אתינן השתא למימר דיש אונס וכיון דכן מתני' תיפוק ליה משום דיש אונס. ולעולם אימא לך יש גט לאחר מיתה. ויש מתרצים דאע"פ דנימא בעלמא דיש אונס במיתה ודאי אמרינן דאין אונס. משום דלא ניחא ליה דתיפל קמי יבם. ודינא הוא דלהוי גט. אלא דאין גט לאחר מיתה. וה"ה לחלה דאינה גט. ומשום דיש אונס וליתא דאכתי לא קים לן האי סברא אבל אפשר לפרש דה"ק והיא גופא קמ"ל. מדנא תני חלה. ותני מת דדוקא מת. ומשום דאין גט לאחר מיתה. ואפי' בלאו טעמ' דיש אונס וכגון דאתני בהדי' והא דאמרי' דילמא לאפוקי מרבותי' קשיא לן ולאפוקי מרבותינו מרישא שמעת מינה דאלו לרבותי' כיון דסוברי' זמנו של שטר מוכיח עליו ה"ז גט כדקתני סיפא מעכשיו אם מתי הרי זה גט וכ"ת כי קאמרי' רבותי' מחיי' אבל רישא דתלי' במית' לא משו' דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה דתיחול גיטא מחיים דהא לא מגרש לה אלא משום יבום. ודלמא לא ניחא ליה נמי במעכשיו אלא אי אמר לה בהדיא. רבותינו בשיטתא דר' יוסי אמרוה ור' יוסי אפילו לאחר מיתה נמי אמר כדתנן הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו. מהיום לאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך ושמעינן ליה נמי לר' יוסי דלא שני ליה בין גיטין לממון מהא דאמרינן התם בגיטין בפ' מי שאחזו אהא דזה גיטך אם מתי אמר ר' הונא חולצת:

ואמרי' דסבר לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופרכינן אי כר' יוסי חליצה נמי לא תיבעי. ואמרינן דמספקא ליה לר' הונא אי הלכה כר' יוסי בעל פה או לא ואלו בין גיטין למתנה לא מפלגינן כלל. אע"ג דהתם תליא במיתה הוא ותו שמעינן להו לרבותינו נמי דאית להו האי סברא דר' יוסי אפילו על פה כדמוכח בהדיא סוגיין דהתם וי"ל דרבי יוסי עדיפא לה מרבותי' דר' יוסי אית ליה זמנו של שטר מוכיח עליו אפי' לאחר מיתה ואלו רבותי' לא אשכחן להו האי סברא אלא במקיים והוי אמינא דשני לן בינייהו והיינו דלא סגיא לן ברישא דבהא אפשר דאפי' רבותינו מודו בה לרבנן כיון דלאחר מיתה הוא. אבל סיפא מפקא מינייהו דהא סיפא דאפי' מחיים לא אמרינן אבל קושטא דמילתא דלא שני לן בינייהו כלל. והיינו דלא מפלגינן כלל התם בגיטין:

והרב רב יוסף הלוי בין מאגש ז"ל תירץ דאי מרישא אמינא ההוא בשמת בתוך זמנו כגון שכתוב בו סתם חדש או שנה ולא נזכר יום בחדש או בשנה דתו ליכא למימר זמנו של שטר מוכיח עליו שהרי מת תוך החדש או השנה אבל מסיפא ממשנה יתירא יוסי וסברי נמי אין אונס בגיטין ופליגא רבנן אתרויהו ולא נהיר כדכתיבנא בגיטין פרק מי שאחזו בס"ד ותו קשיא לן מדרבותינו גופא שמע מינה דהתירוה לינש' אלמא אית להו אין אונס בגיטין ואיכ' דמתרצי דרבותי' דלמא תרתי סביר' להו לקול' דסברי לה כר' יוסי וסברי נמי אין אונס בגיטין ופליגא רבנן אתרויהו ולא נהיר דאדרבה כיון דפליגי רבנן אחדא ולא אאידך אמרינן מרבותינו נשמע לרבנן ותו דהא האי סברא דאין אונס בגיטין לאו פלוגתא דתנאי דנהי' דרבותינו דאמורא היא דהיינו ר' יהודה נשיאה ואם אית' דרבותינו סברי לה הכי ודאי עדיפא לן לאיתויי מינ' מדשמואל ואיכא למימ' דרבותינו איירי בכה"ג כגון דאתני בהדיא אבל הא דהדר מותבינן מסיפא מעכשיו אם לא באתי ליכא לדחויי בדאתני דהא משום משנה יתירא הוא דאתינן עלה דהא תו למה לי היינו רישא מהיו' אם וכו':

אלא רבא סבר' דנפשי' קאמר משום צנועות ומשום פרוצו' מעיקרא נמי הכי אית לן למימר מאי טעמא דבגיטין הוא דאמר האי סברא. ולא אתי למימר השתא אלא דלית ליה לרבא הא אלא מסברא. והא אמרינן משום צנועו' ומשום פרוצות כלומ' דאלו מוקמינן להו אדינא אמרי' דיש אונס. ומיהו מסתמא לית לן למיחש לאונס והיינו דאיכא משום צנועו' ומשום פרוצות. דזימנן דלא אניס ומדינא שרי אפי' מסתמ'. וזימנין דהוי הכי קושטא. וסברה דאניס דחיישא להכי לפני משורת הדין שלא תבא לידי תקלה ומשום פרוצו' דזימנין דאניס ודינא דלא להוי גיט' ואמרה לא אניס. דבעי' למיקם אדינא ודינא הוא דלא חיישינן לאונס. וקיימא ומנסבא. ונמצא גט בטל ובני' ממזרים. ובגיטין שייכא האי תקנת'. אבל לא בקידושין. דבקידושין כה"ג מן הדין היא מקודשת. כגון שאמר לה הרי את מקדשת לי אם לא באתי מכאן ועד יו' פלוני דלית לן למיחש לאונס. דאלו אניס וודאי לא הוי קידושין כיון דאמרת יש אונס אלא דלא חיישינן להכי ומיקדשא מדינא וכיון דמדינא מקודשת תו ליכא משום צנועות ופרוצות דלא צנועות הן דהא מדינא מעגין ופרוצות נמי הא אסירן הילכך בקידושין לא משכחת לה האי חשש' ואלו קאמר נמי אם באתי תהא מקודש' ונאנס ולא בא בזו דברי הכל אין אונס ואפי' בגיטין לכולי עלמא בין לקיים הגט בין לבטל הגט. ואע"ג דבביטול הגט לא שייך טעמא דצנועות ופרוצות אפ"ה בהא דאמר אם באתי ונאנס ולא בא לדברי הכל אין אונס שכיון שנתבטל אע"פ שנתבטל מתוך אונס ליכא למימר דחשבי' ליה כאילו לא נתבטל דמ"מ הרי לא נתקיי' התנאי וראיה לדבר איצטלית דלא סגי' לה בדמי' ובטל גיטא דנתינה בע"כ למ"ד הת' לא שמא נתינ' ובטל גיטא דמ"מ הרי לא נתקיי' התנאי ולא אמרינן נמי יש אונס אלא בתולה בדע' עצמו כגון אם לא באתי אם לא עשיתי כך וכך. או אם באתי או אם עשיתי כך וכך. וכן בתולה בדעתה דלגבי הא מלתא כחד נינהו. אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבא פלוני אם לא יבא לא אלא כל היכא דנתקיים התנאי הרי נתקיים ואין אונס, וטעמא דמילתא משום דתולה בדעת עצמו הי' סבו' לקיים התנאי וכשהוא אונס עכשיו עליו שלא הי' יכול לקיים תנאו הרי הוא כנאנס על עיקר המעשה למפרע והיינו דאמרינן יש אונס וזה ראוי לומר בתולה בעצמו אי נמי בתולה בדעתה אם תבוא אם לא תבא ומיהו בתולה בה ודאי לא שייך למימר בה כלל תקנתא לעולם משא"כ בתולה בדעת אחרים וכן הדין במתנה וכן במכר והוי יודע דאע"ג דאמרינן טעמא דאין אונס בגיטין משום צנועו' ופרוצות טעמא דעיקר תקנתה אמרי' אבל לא פלוג רבנן וה"ה אפי' היכא דליכא למיחש משום צנועות ופרוצות וכגון דאמר לה זה גיטך אם באתי ונאנס ובא דבהא ליכא למיחש משו' צנועות ופרוצות דהא אתא אפ"ה לעולם אין אונס ושמעינן ליה מהנהו תרי לישני דרב יוסף דבפרק כל הגט בההו דאמ' אי לא מפייסנא עד תלתין יומין להוי גיטא ופייסא ולא איפייס' ואיתמר בה תרי לישנא משמיה דרב יוסף חד אמ' דהוי גיטא וחד אמ' דלא הוי גיטא ואיתמר עלה הא כמ"ד יש אונס בגיטין הא כמ"ד אין אונס בגיטין ובההיא דהתם ליתא להאי טעמא אלא לאו דוודאי לא שנא כדפרשית מ"א נ"ר: