חדושי הרא"ה על כתובות כט:

אמר ריש לקיש גרי' נער הנערה חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות פירש"י ז"ל בחד קרא כתי' כי ימצא איש נער' בתול' ובאידך כתי' ונתן לאבי הנער' ותרווייהו כתיבי נער וקרינן נערה חד לגופיה כלומר קרא קמא דכתיב כי ימצא איש נער' איצטרי' לגופיה אידך לא הוה צריך למיכתב הנערה דהא הוה יכול למיכתב ונתן לאביה ותו נמי דלא הוה לי' למיכתב הנערה אלא ונתן לאבי נער' הוו להו תרי ותורי חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות ובהא דאמר רב פפא נמי בתולה בתולות הבתולו' חד לגופיה כו' פירש"י ז"ל דתרי קראי כתיבי חד קרא כתיב כי יפתה איש נערה בתולה ובאידך כתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות חד לגופיה כלומר דקרא קמא לגופיה דהא איצטריך לי' למיכתב נערה בתולה אידך הוה מצי למיכתב כסף ישקול כמוהר ותו לא ותו נמי הוה יכול למיכתב כמוהר בתולות מאי הבתולות ש"מ תרתי אבל בתולה בתולת לא דריש לי' דלא קפיד קרא בהכי כלומר אי נקיט בלשון רבים:

חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ואיכא דקשיא לי' להאי פרושא לריש לקיש נער נערה הנערה דמפרשי' דהוה יכול למיכתב ונתן לאביה ולא ליכתוב נערה כלל והא ליתא דהא מיבעי לן בבגרה עד שלא עמדה בדין שאין לה קנס דבעינן נערה בשעת נתינה והכי דרשינן לקמן ותו דלא הוה לן למימר הכי נער נערה הנער' דהא תרוייהו כתיבי נער וקרינן נער' ובכולהו הוה לן למימ' נער נער הנער או נערה נער' הנער' ומפרשי' דנפק' מחד קרא דה"ל למיכתב נער וכתיב נער' בה' הנער' וזה דחוק.

אלא עיקר פירוש' כדפרש"י ז"ל ודקא קשיא להו דלא יכול למיכתב ינתן לאביה דקא מיבעי לן למכתב הנערה לאפוקי בגרה עד שלא עמד' בדין לית' דאי כתב נמי לאבי הכי מידרש דלהביה נמי הכי משמע דאנער' דלעיל קאי מדלא כתב לאב ואידך נמי דקשי' להו מנוסח' דסיפרי נוסחי דוקאני דגאונים ז"ל לאו הכי איתנהו אלא בכולהו גרסי' נער נער הנערה ודר"פ נמי שפיר הוה אתי' אלו כתיב כסף ישקול כמוהר ותו לא ומאי דקא אמרי אינהו בפירושם לאו מילת' היא.

והשתא אתיא לה שפיר להאי פירוש' כול' סוגיין היינו דקאמרי' ורב פפא מאי טעמ' לא אמר כריש לקיש ומפרקינן ההו' מיבעי לי לכדאביי דאמר בא עליה ומת' פטור שנ' ונתן לאבי הנער' ולא לאבי המת'. דהא דאביי וודאי לא הוה נפק' לן מלישנא דאביה וכל היכא דאית' אביה ואיצטריך נער' לאפוקי מתה וריש לקיש מאי טעמ' לא אמר כרב פפא ההוא איבעי לי' לג"ש כלומר ואליב' דר' יוסי הגלילי דאי לר' עקיב' הא נפקא לי' מדוכת' אחריתי מאשר לא אורשא לא אורש' כדאי' לקמן.

ואסיקנ' אלא שיתא קראי כתיבי נער נער הנער' בתול' בתולו' הבתולות תרין לגופי' כלומר נער דקרא קמא דכתיב כי ימצא איש נער' ובתול' נמי דקרא קמא דכתיב כי יפת' איש נער' בתול' הני תרין לגופייהו פשו להו ארבע' נער הנער בתולות הבתולות. חד לכדאביי דאמר בא עליה ומתה פטו' מדלא כתיב ינתן לאביה ולא ליכת'נער' כלל וחד לג"ש דמקשינן אונס למפת' מדכתיב התם בתול' והכא בתולו' ולא כתי' כמוהר ותו לא ומיהו בתולה בתולות לא מדריש לן איתרו להו תרי ריבויא דה' דהנער וה' דהבתולות חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ולר' עקיבא דלית לי' ג"ש דבתולי' דנפק' לי' מאשר לא אורש' לא אורש' איכא למימר דה' לא דריש וכיון דכן לא הוו להו אלא ארבעה ולפום הא לית ליה נמי דאביי ואפשר דלרבי עקיבא דרשינן בתולה בתולות ושיתא קראי כתיבי כו':

והשתא רב פפא וריש לקיש לא פליגי אהדדי אלא דמר מייתי לי' קרא לחייבי לאוין וחייבי עשה דחד טעמ' הוא דליכא לאפרושי בינייהו ומר מייתי לי' קרא לחייבי כריתות ולמימר' דלא בעינן אשה הראוי' לקיימ' ואפי' אשה שיש לו בה הויה נמי לא בעינן וכיון דכן הוא הדין נמי לחייבי מיתות אלא דקם ליה בדרבה מיניה.

ולר' עקיב' דאמר אין קידושין תופשין בחייבי לאוין מאי בינייהו תמ' דהא שמעון התימני לית לי' דר' עקיבא והכי אית' התם בהדיא ביבמות דאמרינן התם איזה ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו מיתה בידי שמים וכיון דכן מאי קושיא דהא טובא איכא בינייהו ואפשר לומר דלר' שמעון בן מנסיא פרכא ולאו מאי בינייהו בעיק' דינא קאמרי'. אלא לענין דרשא דקראי כלומר ר' שמעון בן מנסיא אם אית' דסבר לה כר' עקיבא אמאי לא מדריש לי' כשמעון התימני דלימא אשה שיש לו בה הויה דהא לא נפקא לי' מינא מידי דהא ליכא אינ' ראוי' לקיימא דיש לו בה הוי' ויש כיוצא בזו ביבמות בפרק יש מותרות אי נמי איכ' לפרושי דלאו לדידהו פרכינן מאי בינייהו אלא לר' עקיבא אי נמי לדידן אי סבירא לן כר' עקיבא מי נפקא לן מינה מידי בדרשא דקרא אי אשה שיש בה הוי' או הראוי' לקיימ' ומאי ביניהו דקאמרי' לאו אתנאי אשמעון התימני ור' שמעון בן מנסיא אלא אדרשי מאי בינייהו מאי איכא למימר בין האי דרשא לאידך. וזה נכון מ"א נ"רו: