חדושי הרא"ה על כתובות כז.

אמר רב כגון נשי דגנבי ולוי אמר כגון אשתו של בן דינאי מסתבר' דלוי פליג אדרב דלוי סבר דווק' אשתו של בן דינאי שהי' רוצח. ודחזקי' ור' יוחנן נמי פליגי בהדי' מיהו לא מכרעא פלוגתייהו בפלוגת' דרב ולוי כלל דתרווייהו אפשר דסביר' להו כרב ותרווייהו אפשר דסביר' להו כלוי ואפי' לחזקי' דבעי נגמר דינן להריגה. איכא למימר הא דלוי דדוקא אשתי של בן דינאי אבל דגנבי אע"פ שנגמר דינן להריגה כיון שלא נתחייבו על ענין חמור אלא על עסקי ממון אין נוהגין בשלו מנהג הפקר ולא באשתו. וא"ת ולחזקיה בשלא נגמר דינן להריגה אכתי היכי שריאן. ונשי דגנבי נמי ללוי אע"פ שנגמ' דינן להריגה ואליבא דחזקי' והא במס' ע"ז אסקינ' דכל היכ' דליכא טעמ' דמשום הפסד ממונו מירתת. חיישינן לה אפי' בדיעבד ומחזקינן לה בנבעלה. י"ל התם הוא בנתיחד' מדעת עצמה שכיון שכן אין מתיראין עליה שהרי לדעת עצמה היה ואונסין אותה על כרחה אבל כאן שנחבשה למלכות כל זמן שלא יהא כל שלו הפקר מדין המלכות מתיראין שמא תהא צווחת למלכות ושומעין אותה:

מתני' עיר שכבשה כו' ורמינהי בולש' כו' עד כאן בכרקו' של אות' מלכו' כאן בכרקו' של מלכות אחרת פירש"י ז"ל משנתנו בכרקו' של מלכות אחרת שכיון שכן אין המלכות מקפיד עליהם לפי שאינו סבור שהעמיד בידי אחר שהיא מלכו' אחרת ורשאין להפקיר הכל כפי מה שירצואבל מתני' דהתם בכרקום של אותה מלכות ובזו אינה רוצה להשחית את העיר אלא לכבשה בידו להיותם לו לעבדים. ולפיכך אמרו שהם מותרת לפי שאין פנאי לנסך מפני פחד המלכו' שאין רוצה להזיק העם שבתוכ' וגריס ובכרקום של אות' מלכו' נמי אי אפשר דלא מישתמיט חד מנייהו ובעיל כלומר אע"פ שלא ניתנה רשות לכל לחבל א"א שלא נשמט אחד מהם ובעל ומהדרינן כשיש משמרו' רואות זה את זה ובדמהדר לה למת' שישולח וכלב' וגז' ואווזא ואין זה הפי' נכון דמאי האי דנקט אי אפשר דלא משתמיט חד מיניהו ובעיל. אי אפשר דלא משתמיט חד מינייהו ומנס' הוה לי' למימר. דהא מתני' דהתם דיין נסך הוא דאוקמינא ביין נסך. ולהאי חששא וודאי לא מסתיין פירוק' דמשמרית דהא חזינן לה לחביות סתומות דנפתחו וכיון שכן כשם שנפתחו ולא הרגישו משמרת כך אפשר לנסך ומדברי רש"י ז"ל נראה דר' יצחק בן אלעזר משמי' דחזקי' לאו לאיפלוגי אדר' מרי את' דוודאי אית לי' היפרושא דר' מרי בין לנסך ולבעול. אלא לאיפלוגי בלבטול גופי'. למימרא דשני לן בי' בין כרקו' של אותה מלכות לכרקום של מלכות אחרת. ואכתי ליתיה להאי פירושא דא"כ מאי האי דמקשה אי אפשר דלא משתמיט חד מיניהו ובעל ומי' מתסרן בהכי והא לקמן אתינן למימר דאין שם אלא מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן ואפי' אינה מחזק' אלא אחת. ותו דשינויא לא סליק שפיר דמפרקינן במשמרות. שאין דרך במשמרות אלא סביבות העיר אבל לא על כל מבוי ומבוי ועל כל בית ובית בכל דוכתא ודוכתא שושילתא וכלב' ואווזא. ולישנא נמי מוכח דלאו בתוך העיר קא אמרינן אלא סביבותי' דקאמר דמהדר לה. אבל הנכון כמו שפיר' רבינו חננאל ז"ל דבכרקום של אותה מלכות מיתסרן דרוייחי להו שעתא. יש להם פנאי לפי שהם קרובים למקומן ואלו בא עזר לעיר הם קרובים לנוס ולהנצל ולפיכך יש להם פנאי לבעול אבל בכרקו' של מלכות אחרת לא מיתסרן לפי שהם רחוקים ממקומן ולבם חרוד עליהם ואין כונתם אלא לשלול לבז' ולשו' למקומן ולפיכ' אין להם פנאי אף לבעול ופרכינן ובכרקום של אותה מלכות נמי אי אפשר דלא מישתמט' חדא מינייהו והכי אית' נוסחא דגאונים ז"ל. כלומ' אף בכרקו' של אותה מלכו' אע"פ שיש להם פנאי לבעול למה נאסרו, שהרי אי אפש' שלא נשמפ' אחת וברח' וכיון שכן ראוי נחלות היתר בכולן כמו שאמרו שאם יש שם אפי' מחבוא' אחת מצלת על כל הכהנות כולן. ומפרקינן כשיש משמרו' רואות זו את זו ובדמהדר לה למתא שושילתא וגזא ואזוזא כלומ' סביבו' העיר דהשתא לא יכלו למערק והיינו דמיתסרן כולה. ובהא פליגי ר"י נשיאה ורבנן דחד לא חשיב לי' קושי' דאי אפש' דלא מישתמט' חדא מינייהו וערקא דלא שכיח לה ולא יכלו בלאו פשי' נמי דמשמרו'. וכן מוכח ביוש' כל' הזה שפירשנו וכן אמרו שם איזהו כרקום ר' בשם רבי חייא בר אשי כגון זווגין ושלשליו' וכלבי' ואווזות ותרנגולין ואטריגות מקיפין את העיר כו' מעשה היה וברח' משם סומה אחת היה שם פירצה אחת מצלת את הכל. ר' זעירא ר' בא בר זבדא יצחק חקולא בשם ר' יודן נשיא ובלבד כרקו' של אותה מלכות אבל כרקו' של מלכו' אחר' כלאיסטי' הוא. ולענין הילכת' פסק הרב אלפסי ז"ל כרב מרי וטעמי' משו' דרמינן לה להא התם במס' ע"ז ומפרקי' לה כדר' מרי ולא מייתי לה לאידך משמע דס"ל (נ"א דלא ס"ל) דרי"בא ורב מרי פליגי (נ"א דר' מרי פליג) דלר"י ל"ש בין הנס' ולבעול והמהי' דבריו כיון שכן היכי דחי לה להא דר' יצחק מקמי דר' מרי והא חזקיה והא ר"י ושמואל ור"י נשיאה ורבנן כולהו אית להו דר' יצחק לפיכך נראה דר' יצחק וודאי לא פליג אדר' מרי דמודי ר' יצחק דשני לן בהו בטעמא דאמ' דאיכא היפרישא בין ניסוך ולבעול דלנסך אין פנאי לעולם אפילו בכרקום של אות' מלכו'. ומתני' דהתם בין בכרקום של מלכות אחרת בין בכרקום של אותה מלכות אלא ר"י אלבעול קאי ובהא פליגי אדרב מרי. דרב מרי סבר דלעולם לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי לעולם אפי' בכרקו' של מלכו' אחרת ור' יצחק וודאי פליגא אהא למימר' דכי אמרי' לבעול יש פנאי. ה"מ בכרקום של אותה מלכות אבל בכרקום של מלכות אחר' לא. וכ"ת וריב"א משמיה דחזקי' היכי קאי אדר' מרי והא קדי' לי' טובא. י"ל דר"י לאו אדרב מרי קאי אלא דר"י אמתני' איתמר' למימר' דמתני' לא אתי אלא בכרקו' של אות' מלכו'. ובדין הוא דה"ל למימר ל"ש דאמתני' קאי וה"נ משמע לן דר' יצחק כי אמרה למילתיה ל"ש קאמר ואמתני' קא' אלא דמאן דמסדר תלמודא אמרי אדרב מרי ואמרוה לדרב מרי מעיקרא משום דבדרב מרי מיפרקן מתני' דהכא ודהתם ובתר הכי אמרי' לה עלה הא דר' יצחק כאלו איתמרא עלה. למימרא דרב מרי אמר דההיא דהתם לענין ניסוך אין פנאי לעולם והא דהכא לענין כהנו' דווקא ומשום דלבעול יש פנאי לעולם. והיינו דאתי' עלה הא דר"י בהאי לישנא דאמר כאן וכאן. למימרא דלא תימ' דמתני' דהתם לענין ניסוך דווקא דאפי' תימא לבעול כאן בכרקו' של אות' מלכו' כאן בכרקו' של מלכו' אחר'. דמתני' דהת' זימנין דהוי אפי' לענין כהנו' בכרקו' של מלכו' אחר' דלא אמרינן לבעול יש פנאי מיהו מתני' דהכי בכרקו' של אות' מלכות דווק' ומתני' דהתם לענין יין נסך אפי' בכרקו' של אותה מלכות אית' דלנסך אין פנאי לעולם. וקיימ' לן כרב מרי ואליב' דר' יצחק ב"א והיינו דלא אייתי' התם אלא לישנ' דרב מרי דהתם לא איכפת לן אלא דינא דיין נסך והא איתמ' לי' כיון דאמרי' לנסך אין פנאי ולעול' ד"ה הוא והכ' מרווחי' בה דהשת' שני לן בכהנ' בין כרקו' של אות' מלכו' בין כרקום של מלכות אחרת והכי מוכח לישנ' דירושלמי דהא דר"י אמתני' קאי ולא אייתי התם ההיא דיין נסך כלל אלמא דלאו אוקמת' הוא לפירוק' דתרווייהו אלא כדפרישי' וזה נראה נכון.

אמר רב אידי בר אבין אר"י בר אשיאן יש שם מחבוא' א' מצלי על כל הכהנו' כולן איכא לפרוש' במחזק' כולן א"נ במחזק' מיעוטן אי במחזק' כולן קמ"ל אע"ג דהוי' מילת' דלא שכיח' דנימ' דכולהו אזלו להתם אפ"ה תלינן לקול' א"נ במחזק' מיעוטן והא קמ"ל דאף ע"פ שאינה מחזק' אלא מיעוטן מצל' ואכתי מספק' לן באינ' מחזקת אלא א' משום דמיחזי כשיקר' דנימ' בכל חד' וחד' היינו הך והא דבעי ר' אשי אמרה לא נחביתי ולא נטמאתי מהו איכא לפרושי דאאינ' מצלת אלא א' קאי ואת"ל מצלת אמרי' דבהא איכ' לספוקי דלא ניהמנ' במגו דלאו מגו מעליא הוא דהא עדיפא לה טפי מדקא אמר' אנא איהי דהואי או דילמא מהימנא דהא אי בעי שתקא ומשתרי ומקשי' ומאי שנא מההוא מעשה כו' כלומר דה"נ כיון דקא מודה דלא נחבאת אנן סהדי דפסולי ומהדרי' דשאני הכא דלאו וודאי הו' אלא ספק טומא' ותו לא הוי במקום עדים ולענין פסקא דמילתא מסתבר' דאזלי' בה לקול':