חדושי הרא"ה על כתובות כ.

ומגביין כו' עד השתא אילו הוי קמן לא הוי משגחה בהו דהויא לה עדי' מוכחש השתא דליתנהו קמן דא"ל אילו הוי קמן הוי מודי מהימני. מסת' לפום האי לישנא דרב נחמן לאו משום דשני ליה בין הזמ' להכחשה אלא דקסבר רב נחמן דכי אמרינן אין מזימין את העדים ה"מ דתיהוי עלה תורת הזמ' גמורה אבל וודאי אין עושין מעשה על פי עדותם וכדברי ר' אבהו:

אלא אמר רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה. כלו' ואי תפיס לא מפקי' מיניה. דאי לא אלא למאי נאמנין אלא וודאי דאי תפיש לא מפקינן מיניה:

ופירש הרב ר' אברהם אב בית דין ז"ל דתפיש שלא בעדים ואפי' הכי ברישא מפקי' מיניה דכיון דמודה דאהאי שטרא הוא דתפיש האי שטרא חספא בעלמא הוא. ומיהו היכא דטעין דאמלו' תפיש ליה אע"ג דשטר' זייפא הוא. מסתברא דמהימן משום מגו. אבל היכא דלא טעין אלא מחמת שטרא. שטר חספא לא כלום הוא ומפקי' מיניה:

ורבינו נ"ר סובר דאפי' בעדים נמי אין מוציאין מידו. משום דכל תרי ותרי לא אזלינן בהו בתר חזקה דנימא אוקי ממונא בחזקת מריה. אלא היכא דקאי ליקום. והכי אמרי' ביבמות תרי ותרי ספיקא דאוריתא הוא. ולא אמרי' אוקי איתת' אחזקה. ומיהו ה"מ במטלטלי. אבל בקרקעות הרי הן כתפושין ברשות בעלים הראשונים. והיינו דאמרינן בנכסי דבר שטי' דמוקמינן תרי להדי תרי ומוקמינן נכסי בחזקת בר שטיא. והא דאמרינן דה"מ היכא דאית ליה חזקה דאבהתיה אבל היכא דלית ליה חזקה דאבהתיה אמרינן כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין למימר דלית ליה חזקה דנפשיה. מסתברא דאם באו בעלים הראשונים שמכרום לבר שטיא. מוציאין אותן מידו כיון דלית ליה חזקה מנפשיה ואמרינן כשהוא שוטה זבן. מיהו כל היכא דלא אתו בעלי' הראשונים לערער אין מוציאין אותן מיד הלוקח מספיק' דהא לא קים לן אי זבין כשהו' שוט' או כשהוא חלו' וכן דעת רבינו נ"ר:

אם יש עדים שהוא כתב ידן וכו' עד אין מקיימין את השטר משטר שקר' עליו ערער אא"כ הוחזק בב"ד קשי' לן הא פשיט' כיון דקרא עליו ערער כל היכא דלא איתחזק בבי דינא היכא סמכינן עליה. ואפשר לומר דקמ"ל אפי' נשתק הערער. אי נמי אפשר דקמ"ל דאע"ג דתרי שטרי נינהו לא סמכי' עליהו לאחזוקנהו בקושטא למימר דכיון דתרי נינהו לא חיישי' תו לזיופא והכי אתיא פשטא דמילתא:

אמרי נהרדעי אין מקיימין את השטר אלא מב' שדות ושתי כתובות והוא שאכלו' בעליהם ג"ש ובשופי. פי' נהרדעי סברי דאפי' לא קרא עליו ערער כלל אין מקיימין אלא משתי שטרו' ובעי' נמי דווקא דליכ' ערער כלל. וכיון דליכ' ערער כלל מקיימין אע"פ שלא הוחזקו בב"ד ואפי' הוחזקו בב"ד אין מקיימין משטר אחד אלא משתי שטרו' וכן דעת הר' אברה' אב"ד ז"ל. ולעולם אין מקיימין אלא משתי שטרו' ואפי' הוחזקו בבית דין והיינו סברא דנהרדעי דאכלום בעליה' ג' שנים ובשופי כהוחזקו בב"ד דמי. ונהרדעי לא פליגי אדרב אסי דהא דר' אסי מתניתא היא אלא ר' אסי לא איירי מכמה שטרי איירי' ולא קאמר אלא שאין מקיימין משטרות שקרא עליהן ערער אלא אם כן הוחזקובבית דין אבל לא קרא עליהן ערער מקיימין אף שלא הוחזקו בב"ד ודווקא נמי משנים:

אמר רב שימי כו' עד מאי שנא מתחת ידו דלא דילמא זייף מתח' ידי אח' נמי דילמ' אזיל וחזא זייף. פרש"י ז"ל מאי שנא כי נפקי הנהו שטרי דאתינן לקיומי מינייהו מתחת ידו דלא מקיימינן מינייהו דילמא זיופי זייף. מתחת ידי אחר נמי דילמא אזל וחזא אתא וזייף. כולי האי לא מצי מכווין. כלומ' כיון דיצא מתח' ידי אחר לא מצי מכוין אבל ביוצא מתחת ידי עצמו מצי מכוין דכיון דהוו תחת ידו קיל ליה מילתא לזיופי דחזי ליה כולי יומא. ודברי' אלו תמוהי' זה היאך אפשר א"כ נמצא שמי שיש לו חתימ' עדי' אפי' הוחזק בב"ד אי אפשר לו שוב לחתום שטר באותן עדי' עצמן שאין מקיימין לו מאותן עדי' דחיישי' לזיופא כיון דיצא מתחת ידו. אא"כ אותן עדים עצמן מעידין עליה ואפי' באותן עדי' עצמן איכ' למיח' כדאמרי' בבבא בתרא אין חתימ' ידי דידי היא מיהו מקמי רב אדא בר אהבה לא חתמי לי מעולם אא"כ זכורין ההלואה עצמו או בעדי' אחרים שמעידין שראו כשחתמו וזה אינו וי"מ מאי שנא מתחת ידו דלא דילמ' זיופי זייף. כלומר לכולהו שטרי ושלשתן שקר ואינן כתיבת אותן עדי' כלל החתומין בהן ושמא אותן עדי' אינן יודעי' לכתוב והוא כת' בכתב ידו שלשתן ואע"פ שאכלן ג' שנים ובשופי אפש' דאקראי בעלמ' הוא. א"ם גבר' אלמא הוא. מתחת ידי אחר נמי ניחוש דילמ' אזל וחזא ואתא וזייף. ואף אלו דברים תמוהים א"כ היכי קס"ד לדמויי כלל יוצא מתחת ידי עצמו ליוצא מתחת ידי, אחר יוצא מתחת ידי עצמו חיישינן דילמ' כולהו שיקרא נינהו מעיקרא דאיהו כתבינהו לכולהו. מה שאין כן ביוצא מתחת ידי אחר דהת' ליכא למימ' זייפונהו וכתבינהו. דהשתא לא אמרי דיכול איניש לזיופי כתיבה דאחרינ' לכולהו כלל אלא דחיישינן ביוצא מתחת ידי עצמו דילמ' שיקר' נינהו ולא משום זיוף. ויש אומ' דה"ק כיון דחיישי' לכולי האי דזייף תלת שטרי וכיון דדמיאן אהדדי אע"פ שדרך המזייפין שמתחלף בתלת ליחוש נמי להא אע"ג דיוצא מתחת ידי אח' דילמ' כוון וזייף ואמרינן כולי האי לא מכווין:

תנו רבנן כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים. הפי' הנכון כמו שפי' הר' אלפסי ז"ל ורבי' שלמה ז"ל. כות' אד' עדותו על השט' ולאו שטר גמו' אלא לומ' שאם נמסר לו עדו' ומתיירא שמא תשתכח ממנו כותבה על פנקסו בשטרי חשבנותיו. ומעי' עליה אפי' אח' כמה שני'. אמר רב הונא והוא שזוכרה עצמו ובראי' השט' נזכר כולו בדקדוק. אבל אם לא הי' נזכ' מעצמו אלא מתוך השט' הזה לי' מפיה' ולא מפי כתבם:

ור"י אמ' אע"פ שאין זוכר' מעצמו אלא מתוך השט' אבל אחר ראיית השט' נזכ' יפה. שאם לא נזכר כלל זו וודאי דברי הכל הו' ומפיה' ולא מפי כתבם:

אמר רבא ש"מ מדר"י כו' כלומ' לאו מי אמ' ר"י אע"פ שאין זוכר' מעצמו אלא מתוך השטר הויא עדו' גמור' דכוות' נמי אי שכח והזכירו חבירו עדותו עדו' ואתי' להאי תוספתא דאמרי' אם אמרו מ"ש בשט' זה שמענו ושכחנו. כלומ' עכשיו נזכרנו מתוכ' תנשא אשתו. אע"ג דההוא שטרא לא כלום הוא כיון דקא מדכרי אמטולתי' הוי עדות:

כות' אד' עדותו על השטר לזכרון ומעי' עלי' אפי' לאח' כמה שני'. אע"ג דאי משו' ההוא שטר' לא כלום הוא כיון שהוא נזכר אע"פ שלא נזכר אלא מתוכי עדותו עדות ואפילו אליבא דר' הונא דבעי זוכר מעצמו. איכ' לפרושי דהכא גבי ממון בעינן טפי מעדו' אשה אי נמי מיירי בזוכרין מעצמן שראו שמת ראובן ואינן זוכרין אי זה ראובן ובעלה של מי. ואיכא נמי לפרושי ההו' ורישנ' לפו' האי שטת' כדפריש' אליב' דגאוני' ז"ל. א"נ איכ' לפרושי דאתי' להו שפיר טפי וה"ק אתיא דרב הונא כר' ור"י כרבנן כלומר דר' קאמ' על כתב ידן הן מעידין לומ' שאין עדו' כתב ידן עדו' על עיקר ההלוא' ואין עדותו אלא על כת' ידו ואינו ראיה על מנה שבשט' ואין עדותו חשוב כלל אלא שהשט' מהני מדין עצמו מתורת שטר' וכיון שכן אף כאן כיוצא בו כשרוא' שטר זכרון זה אע"פ שזכר שזהו עדותו שכת' אין זה עדו' גמו' על עיקר המעש' וכיון שמדין שטר זה אינו חשוב שאין עליו תור' שטר אף עדו' זה אינו כלום וכיון שראו העדו' זה אינו כלו' לפי ששט' זה אין תור' שטר עליו אע"פ שנזכר מתוכה הזכר' מתו' השט' זה אינו כלו' וה"ל מפיה' ולא מפי כתב' ור"י אמ' אע"ג שאין זוכר מעצמו דס"ל כרבנן קסב' דכיון שמעי' על כת' ידו הרי הוא ראי' על מנה שבשט' ועדותו הוא על מנה שבשטר וכיון שכן אף כאן כיוצא בו כיון שזכור שזהו זכרון שלו שכתב בלא פחות ובלא יתר. ויודע שבשע' שכתב עדות אמת כתב הרי זה עד' גמו'. לומ' שבנזכ' מתוכ' לא מיקרי מפיה' ולא מפי כתבם. ומ"מ בלא הזר' מתוכ' לא סגיא דהויא ליה מפיהם ולא מפי כתבם. ואע"ג דהאי לאו שטר גמור ל"ק דהא בההו' מתנית' קתני נמי ובשט' כתב מת פלוני לא תנשא אשתו. אם אמרו מ"ש שבשט' זה והאי וודאי לאו שטר גמו' הוא ואין עליו תור' שטר ה"נ תני סיפ' כות' אד' עדותו על השט' וכן נמצ' כתו' למקצ' הגאוני' ז"ל שכך היא הגירסא. וכן אפש' לפר' התוספ' כדבריה' אם אמרו מ"ש בשטר זה שמענו ושכחנו אבל עכשיו נזכרנו מתוך שטר זה תנשא אשתו שהרי כות' אדם עדותו על השט' ומעי' עלי' יחידי בלא צירוף אח' והוא שזוכר בין ע"י עצמו בין ע"י אחרי'. אלמא כיון שנזכרין רואין כאלו באין להעיד מתחלה ולא מפי השטר: