חדושי הרא"ה על כתובות טז.

גמ' טעמא דאיכא עדי' הא ליכא עדים בעל מהימן לימא תנן סתמא דלא כר"ג דאי כר"ג הא אמר איהו מהימנא. אפי' תימא ר"ג עד כאן לא קאמר ר"ג אלא ברי ושמא אבל ברי וברי לא אמ'. כלומר דברי וברי איהו מהימן. וק"ל דאמרי' לעיל דהא דקאמר ר"י דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסרה עליו ולהפסיד כתובתה משום דהם האמינוהו ופרי' לה דטעמא משו' דכתוב' דרבנן. הא אי כתובה דאורייתא לא מהימן. והכא אמרינן דמהימנא ומשעמע דדינא קאמרינן וי"ל דהתם הוא כדפרי' דאי כתובה דאורייתא לא מהימן והכא אמרינן דמהימנא ומשמע דמדינא קאמרינן וי"ל דהתם הוא כדפרי' דאי כתובה דאורייתא לא מהימן משום חזק' דגופה. אבל הכא ליכא טעמא דחזקה דגופה וכיון דכן איהו מהימן ומדינא:

הכי נמי מסתברא מדקתני מודה ר"י אי אמרת בשלמא איירי בה היינו דקתני מודה אלא אי אמרת לא איירי בה מאי מודה. פרש"י ז"ל ה"נ מסתבר' דמתניתין אפי' ר"ג היא מדקתני מודה ר"י דברישא דמתני' אודי ליה ר"ג לר' יהושע למימר' דאע"ג דפליג עליה בברי ושמא למימר' דאיהי מהימנא. בברי וברי מוד' דוודאי איהו מהימן והדר אודי ליה ר' יהושע לר"ג. אלא אי אמרת לא איירי בה ר"ג ומתני' ר"ו ודלא כר"ג מאי מודה. היכי שייכא הכא הודאה דר' יהושע ואיכ' דלא ניחא ליה בהאי פירושא דכיון דחשבת לה למתני' קמייתא הודאה דר"ג לר' יהושע אמאי לא תנא ברישא ומודה ר"ג. וכ"ת הא לכולי עלמא קשיא כיון דמפרקינן דמתני' אפי' לר"ג אמאי לא תנא ברישא ומודה ר"ג. הא ליתא דלדידן הא לא חשיבא הודאה דלא שייכא בפלוגתייהו דלא אפליגו אינהו אלא בבריא ושמא אבל בריא ובריא ענין אחר הוה ודברי הכל הוא לפיכך שנו אותה סתם. אבל לדידך דאמרת דהודאה היא דהא אמטו להכי תנא באידך ומודה ר' יהושע א"כ אמאי לא תנא בריש' ומודה ר"ג כדקתני באידך ומודה ר"י:

אבל הרב אדוני זקני ר' זרחיא הלוי בעל המאור ז"ל פי' דה"ק ה"נ מסתבר' כמאן דקארי לה מדקתני דמוד' ר"י אי אמרת בשלמא איירי בה. ולא גרסי' איירי בה ר"ג כלומר איירי ר' יהושע בלחוד ופליגא בה ר"ג היינו דקתני מודה דהכי קאמר אע"ג דפליגנא עלך בקמייתא מודינא לך בהא. אלא אי אמר' לא איירי בה ר"י בלחוד אלא דכ"ע הוא. מאי מודה היכי שייכא עלה הודאה דהא רישא נמי כולי עלמא היא. ואי גרסינן איירי בה ר"ג מפרשי' לה דהכי קאמ' איירי בה ר"ג בפלוגתא דמתני' ולאו למימרא דאיירי במתני' אלא דפליג אמתני'. ותמא למאי דקס"ד דמאי דקאמ' השתא מאי מודה דקאמר ר' יהושע אי אמרת דלא קאי אמיגו דפ"ק ואפשר דהשתא נמי קס"ד דאמיגו דפרקין קמא קאי. ומיהו אפרקין קא סמך ובתר הכי אתא למימר שלא קאי אפרקין קמא. א"נ אפש' לומר דקס"ד השתא דהיינו הודאה דקא מודה ר"י דה"ק אע"ג דפליגא עלך לעיל בברי ושמא למימרא דשמא דידי' עדיף בהא מודינא לך דהאי ברי עדיף משום דהוי הפה שאסר הוא הפה שהתיר וטעמא משום דהוי ברי אבל אי הוי שמא כגון דקאמר שדה זו של אבותיך היתה ואינו יודע אם לקחתי מהם אינו מוציאין אותו מידו אבל השתא דקאמ' בברי אע"ג דקאמר של אבותיך הית' שמעמיד אותו בחזקת אבותיו נאמן. אלא לרב אסי מאי מיגו איכא. תמה דהא איתותב רב אסי. י"ל ה"ק תפשוט מינה דרב אסי לית לי' אפרקין קמא קאי. ואלו שמעינן ליה לרב אסי בהדיא וודאי סמכינן עלה. וה"ה השתא דאיתמר מכללא. בשלמא לר"א מיגו דבעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לה מאתן. וקאמרה מעיקרא דלית לה אלא מנה מהימנא. לא דייקא דהא פרישנ' לעיל להא דקדיש ובעל לאלתר הילכך לא אפשר לה למימר מוכת עץ אני תחתיך אלא לרווחא דמילתא נקט ולא איכפת לי' דהא לא קיימא:

מאי שנא התם אין שור שחוט לפניך הכא שור שחוט לפניך. פרש"י ז"ל הת' גבי שדה אין שור שחוט לפניך שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו. כלו' אם שתק זה לא היו עוררי'. הילכך אי לאו דבר פשוט שלקחה ממנו לא היה אומר של אביך הית'. הילכך אמרינן מגו אבל גבי לא מצא בה בתולים שור שחוט לפניך בתולים שלא מצא לה הכריחוהו לבא לב"ד. ואע"פ שיש לה להשיב טענה טובה מזו לא אמרינן מגו דדילמא לא אסקא אדעתה. אי נמי איערומי מיערמ' זהו לשונו. וכוונ' דבריו דר"י הפה שאסר הוא הפה שהתיר אית ליה דקתני במתני'. אבל מגו בעלמא על ידי תביעה דלאו הפה שאסר הוא לית ליה. ותמהים דבריו א"כ לר"י לא שבקת חיי לכל ברי' שכל אחד יהא הולך ותוקף בשדה חבירו וטוען בברי שלי הוא ויוציאו ממנו כל זמן שהלה מודה לו אלא א"כ יש לו עדי' ולא מצינו בשום מקום שיהא אדם צריך להביא ראי' אלא א"כ התובע מביא עדי' שהיא של אבותיו וזה אפי' תינוקו' של בי' רבן בקיאין בו וא"צ ראיה ששנינו ראה טליתו ביד אחר או עבדו אמר לו מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתת' לי נאמן וא"צ ראי' ואע"פ שהלה תובעו בהדי'. ותו במתני' נמי מוכחא בהדיא מדקתני ואם יש עדי' שהיא שלו ולא קתני ואם הוא טוען בברי. וי"א מעין דבריו דוודאי בעלמ' אמרינן מגו בין במודה ע"פ עצמי בין על ידי טענת אחרים. מיהו ה"מ כגון הא דשד' דליכא ריעות' אבל גבי אשה דאיכ' ריעות' שהרי אין לה בתולי' אינה נאמנת דלית לן מגו היכא דאיכ' ריעות'. והיינו דקא' הת' דהיינו גבי שדה אין שור שחוט לפניך דליכ' ריעותא הכא גבי אשה שור שחוט לפניך דאיכא ריעות' ואעפ"כ אין זו כוונ' רבנו ז"ל כמו שמוכיח לשונו ועוד שכתב לפנינו וניתני מודה ר' יהושע וכו' והאכלתיו פרס פרעתי חציו שהוא נאמן בלא שבוע' הואיל ואין שור שחוט לפניך דנשמעינן רבות' דאע"ג דמודה מקצת פטור הואיל ואינו תובעו. ותו במאי דאמרינן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אביד' הרי כתב דאי כרבנן אפי' הוא תובעו. ומאי אשמעינן ר"י באין שור שחוט אפי' שור שחוט נמי נאמן וגם האי פירושא נמי לא נהיר דהוה לי' למימר לישנא איפכ' הכא אין שור שחוט לפניך דאה' קאי:

והרב אדוני זקני ר' זרחיא הלוי בעל המאור ז"ל פירוש הם אין שור שחוט לפניך כלומ' התם גבי אשה היינו טעמא דלא מהימנא משום חזקה דממונ' דבעל דמרעה לה לדיבורא כי היכי דקיי"ל דבהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת ואתיא חזקת איסור מרעא לה לשחיטה עד שיודע לך במה נשחטה. דכוות' נמי בהא נמי חזקה דממון דבעל מרעא לה לדיבורא עד דמיחוורא מלתא כוותה הכי גבי שדה שור שחוט לפניך. וכיון שכן בחזקת היתר עומד' עד שיודע במה נטרף. ודכוותא בהא חזקת ממון מסייעא ליה דקאי שדה ברשותי' והיינו דמהימן. וליתנהו להני פירושי משום דנפק' לן מינייהו דדווקא משום ה"ט דאין שור שחוט לפניך הא לאו הכי מהימנא ומשום האי מיגו ותיפשוט מינה דאמרינן כי האי מיגו בעלמא אע"ג דהאי לאו מיגו גמור הוא דהא כי אמרה מוכת עץ אני תחתיך איברא דמהימנא דלא מיפסלה לענין כהונה אבל לא מהימנא לגבי ממונא ולא אשכחן כי האי מיגו בשו' דיכתא אלא כי קא מהימן בההיא טענה דהוה מצי למימר במאי דאתי' להימנ' השתא בטענתי' דהשת' ובכולהו מגו דלעיל נמי דהא לא סתרי' לה אלא משו' דאמרי' דליכ' מגו לר"י ולר"א אבל היכ' דאיכ' לא אמרי' לי' אע"ג דלאו מגו גמור הוא דאיכ' להימנו' כי אמר לכש' נבעלתי מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי דהא כי אמר' לא נבעלתי לא מהימנא ובאידך נמי דאמרה מוכת עץ אני והוא אומר דרוסת איש את ואמרי' מגו דאי בעי' אמר' מוכת עץ אני תחתיך ואית לי ר' מאי מגו דהא כי אמר' נמי מוכת עץ אני תחתיך לר"י מהימנא אלא דהיינו מגו דאמרי' דאם איתה דשקר' לדידה דסבר' דמהימנ' האי טענ' הוה לה למימר' דאם אית' דמהימנ' כדקסבר' הך טענת' עדיפ' דבהא רווחא טפי ולפום הכי פירוש' דווק' משום טעמ' דאין שור שחוט לפניך הא לאו הכי אמרי' להו הני מגו ונפקא לן מינה בעלמ' היכא דליכ' טעמ' דאין שור שחוט לפניך אמרינן מגו כי הני והא לא אשכחן לה בכול' תלמודא ולא בשום דוכתא. אבל הפי' הנכון דהא דאמר אין שור שחוט לפניך משל הוא כלומר הדבר מחוור לפניך או אין הדבר מחוור לפניך. כענין שאמרו הרי מקוה חסר לפניך. כלומר התם גבי אשה אין הדבר מחוור לפניך. שאין הדבר ברור דמגו דידה לאו מיגו תרוצ' הוא כדפרשינן. הכא גבי שדה שור שחוט לפניך. דמגו דידי' מגו גמור הוא. דאלו אמר להד"מ דתהוי דאבוך מהימן השתא נמי דאמר אין דאבוך היות מיהו זבנת' מיני' נאמן. השתא לפום האי פירוש' תפשוט מינה דאמרינן מגו לאפוקי ממונא. דטעמ' משום דלאו מגו גמור הוא הא לאו הכי מהמינן לי' אלמא אמרי' מיגו לאפוק' ממונא. ומיהו אכתי תמוהים מילת' לפום האי פרושא. דהא קיי"ל כר"ג. ולר"ג אית לי' כל הני מיגו דסוגיין דהיינו טעמי' וי"ל דוודאי ר"ג טעמי' לאו משום מיגו. תדע דהא איכא דליכא מגו. כגון היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוס' איש את. דליכ' מגו כלל בין לר' יוחנן בין לר"א אליב' דקושט' דבקידש ובעל לאלתר מיירי. וכדפרשינן לעיל. וכן היתה מעוברת. אלא וודאי טעמ' דר"ג בכולהו משום חזק' דגופה. ומיהו היא אמרת וכו' דקאי ר' יהושע עלה היינו דר' יהושע פליג אכולהו וקאמר דלא מהימנ' אחדא מינייהו. ולית לן חזקה דגופה ולית לן האי מגו. וקאמר אע"ג דפלגינא בהאי מגו מודינ' במגו גמור אבל לר"ג דמהימנ' ליכא למשמע מינה דפליגא במגו כלל. ואפילו אהאי דלאו מגו גמו' הוא והיינו דלא שייכ' האי הודא' אלא לר"י ומיהו קושטא דטעמיה דר"ג לאו משום האי מגו כדפרי' וכיון דכן שמעי' מינה דהא דאמרינן לעיל בפרקא קמא אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפי' לר"ג עד כאן לא אמ' ר"ג התם אלא דאיכ' מגו. דלאו דווק' דהא טעמיה דר"ג לאו משום האי מגו דלאו מגו תרוצא הוא כדאמרן. אלא דנקט לי' לטעמ' בעלמא ואאידך סמיך דאמרינן אי נמי דאיכא חזקה בגופי' כדפרישי' לעיל. ואיכא נוסחי דוקאני דלא גרסי ליה רבנו נ"ר:

וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדי' מאי הוי. אליבא דרב פרכינן דקסבר הולכין בממון אחר הרוב ואע"ג דלית הילכתא כוותיה. וכיוצא בה בתלמודא: