חדושי הרא"ה על כתובות יד:

תנו רבנן איזו היא עיסה. כלו' דמכשיר לה ר"י דאיהו הוא דאדכר לישנא דאלמנת עיסה. ועליה קאי לישנא כי מדכר איזו היא עיס' ואמרינן כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים. ומקשי' ליה הא חלל כשר מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא. ותו אמר ר"מ כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה. ר"מ היינו ת"ק. תמה לימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שהיא מחלוקת ר' יהושע ור"ג. כל שאין בה לא משום ממזרות אלא משום חלל. ובהא פליגי דבאידך לכ"ע פסלי' ואמר ר"מ שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו דליכא משום ממזרות ונתינות ועבדי מלכים. משיאין לכהונה אפי' לר"ג ואה' הוא דאתא לאפלוגי ר"מ למימר דבהך אפי' ר"ג מכשר. וא"ל דהא לא אפשר דהא פרישנא טעמיה דר"ג משום דקיל לי' שמא. דאפילו בספק ספיקא פסיל. וא"כ בחלל נמי לא סגיא דלא פסול מה"ט. ותו דאכתי קשיא אידך דמקשינן מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאוריית' והא דאקשי' נמי באידך דאמרינן וכן היה ר' שמעון בן מנסיא אומר כדבריו איזו היא. כל שנטמעו בה ספק חלל. מכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירי' חללין שביניהן:

והא אמרת רישא חלל כשר פיר' רש"י ז"ל דרישא אסיפא מקשי'. דרישא משמע איזו היא עיסה כשרה לר"י. ולבסוף אמרינן דאין מכירין חללין שביניהן דמשמע מינה דפסול לכ"ע. והוא הדין דקשי' היינו ת"ק. אלא דאידך דמקשי' ריש' אסיפ' עדיפא לן דאי משום הא סגיא לן במאי דמקשי' בדר"מ היינו ת"ק. ואיכא למקשי ולימא ליה דהכי קאמר. איזו היא עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י דלר"י כשר ולר"ג פסול ספק חלל אבל באידך כשר אפי' לר"ג. דלא פסל ר"ג אלא בחלל משום דאין מכירין ישראל חללין שביניהן. ונ"ל דהא לא אפשר ליה לתרוצי. שהרי אנו על הספק שהוא לפנינו אנו באין לדון וכיון שכן אין ראוי להפריש בהן מזה הטעם לומר שהממזרים ניכרים. שהרי הספק לפנינו ואין אנו יכולין לעמוד עליו:

אמר ר' יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכ' בינייהו. ת"ק סבר כל פסולה דקרי ליה ושתיק פסול לכ"ע ואפי' לר"י. ולא איפליגו אלא בצווח וה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בהו ר"י מכשיר בה כל שאין בה לא שתוקי וכו'. אלא שאין צווחין אין אנו באין לדון עליהם אלא על הספק שהוא לפניו. אבל היה בהם טענת שתיקות היו פסולין לדברי הכל. וקאמר ליה ר"מ הנך הוא דכי שתקי פסול. לכ"ע דקא פסלי' לי' מקהל. אבל שתוק חלל כשר. לומר שאין שתיקתו ראיה לפסולו. וקאמר ליה ר' שמעון בן אלעזר לת"ק אי שמיע לך דמכשיר ר"מ דלא איכפת ליה דסבי ממזר קלא אית ליה דבהא הוא דמכשר דבהא פסול לכ"ע מטעם שתיקות' אלא דקרי ליה ממזר ושתיק בשתיקותא. לדברי ר"י לחודא מכשיר. לאו דקרו ליה חלל ושתיק ר' יהושע ופסל ר"ג. ולא מטעם שתיקותא אלא על הספק שהוא לפנינו. ומשום דקיל ליה שמא כדאית' לעיל. אבל חלל שותק לכ"ע פסול. ומתניתא הכי קתני וכן היה ר' שמעון בן מנסיא או' כדבריו איזו היא עיסה שנחלקו בה כל שנטמע בה ספק אבל בממזר ושותק כשר לומר שאין שתיקותו ראי' עליו לפסול כלל. משום דמכירין ישראל ממזרים שביניה'. והיינו דאשתיק ולא חלל. שעל ספקו שהוא לפנינו באין לדון עליו. ולא שתו' חלל, ודווקא בחלל הוא דלא פליגי אלא בספק חלל ולא בשתוק חלל, אבל בממזר ושותק כשר שאין שתיקתו ראי' לפסול משום דמכירין ישראל ממזרים שביניהם והיינו דאשתיק ולא איכפת לי' מה שא"כ בחלל דאין מכירין חללים שביניהם וכיון דכן האי דשתיק משו' דהוי קושטא. כך פירש"י ז"ל ועיקר. אבל בתוספתא אמר ר"ש בן אלעזר או' משמו וכן היה ר"ש בן מנסיא או' כדבריו. מפני מה אמרו חכמי' עיסה פסולה לכהונה. מפני שספק חללים נטמעו בה. ופי' מפני מה אמרו פסולה עיסה לר"ג מפני ספק חללים. כלומר ולא משום שתיקית כלל דבהא מודה ר' יהושע. ודווקא ההוא לישנא הוא דאיכא לפרושי הכי. אבל האי לישנא דמייתינן הכא דקתנ' איזי הי' עיסה לא סגיא לפרושא. אלא כדאמרן. אדר' יהושע מהדר, דהכי דאיק בהדיא. ומוכח לישנא דאיזו עיסה. דקאי אמאי דאמ' ר"י אלמנת עיסה כשירה לכהונה. ומסתבר' נמי מדמייתי' לה למתני' בגמ' דילן ולא אייתי' לה לההוא לישנא דאיתמ' התם. והוי יודע דכל שתוקי לא מיקרי' לעול' ספק אלא לדברי הפוסל פוסל וודאי. לדברי המכשי' מכשיר וודאי. ותמה מאי טעמא שבק ת"ק לשתוק חלל דכולהו תנא ליה. והאי לא תנא. ואפש' דאית ליה לת"ק טעמ' דר' שמעון בן אלעזר בהא למימרא דטפי איכא למיפסל בחלל. משום דאין מכירין חללין שביניהן. וכיון דנקט הני לפסול כל דכן בהך. אבל ממזר צווח וחלל שותק פסול והאי דאישתיק סבר מסתייה דלא מפקין ליה מקהל, פי אלומי אלים לטעמיה דהאי דשתק ודאי משום הודאה דהכי קושטא ותו דהכי עדיף לי' למשתק סבר מסתייה, דלא מפקי ליה מקהל ואפשר שישתקע היום ומחר שאין ישראל מכירין חללין שביניהן משיצווח שמא יעמדו עליו למנין ויתברר פסולו ותמה הא מנא ליה בממזר צווח דפסול. וי"ל דסברא הוא כיון דשותק כשר צווח פסול ואע"ג דלר"מ ללישנא קמא מכשירי' חלל שותק ולא פסלי ליה כשהוא צווח. זיל בתר טעמא. חלל מאי טעמא דאמרי' האי דשתיק דלא איכפת ליה כיון דלא מפקי ליה מקהל. ומיהו לאו למימר' דליכא דאיכפת ליה אע"ג דלא פסיל ליה מקהל כיון דאפסל ליה מכהונה. אבל הכא גבי ממזר מאי טעמא דמכשרי' דאמרי' דלא איכפת ליה דקלא אית ליה. וכיון דכן כיון דאיכפת ליה קושטא הוא. ותמה נימא ממז' שותק וחלל איכ' בינייהו דהכי קאמרי' וי"ל אין ה"נ דממזר שותק נמי איכא בינייהו. אלא אמר ממזר צווח לרבותא. דאיכא צווח דפסול לדברי הכל. ומינה דבממזר שותק נמי פליגי ואיכ' נסחי דכתיב בהו ממזר וצווח ממז' ושותק וחלל ושותק איכ' בינייהו לפום הא משמע דכולה חדא מילתא היא דלא פסלי ליה אלא כשקורין אותו ממזר וצווח. וחוזרין וקורין אותו ממזר ושותק. ולדברי הפוסל בממזר שותק. גרס כגון שקורין אותו ממזר וצווח. וחוזרין לקרותו ממז' ושותק שאין נפסל בשתיקה. אלא בצווחה. על פסול אחר ושותק על זה. והאי דלא פריש אלא בדר"ש בן אלעזר דלשון דר"ש בן אלעזר הוא דפסיל בחלל. וא"ל עליה לישנא דר"י וכדאמרי'. אבל ממזר וצוח וחלל ושותק דברי הכל פסול מה שאין כן בדר"מ ללישנא קמא דאיהו פסול בממזר ומכשיר בחלל והוה ליה איפכא. אבל חלל צווח וממזר שותק דברי הכל פסול. ולפום הכי נטר לה עד רשב"א דשייך ליה לישנא דר' יוחנן. ובדין הוא דבכל חד וחד הוה ליה לפרושי בהדיא אלא דטריח ליה מילתא לפרושי בכל חד וחד צווחה ושיתוק. ומסתברא דכל ה"מ ליתנהו אלא במשפח' שנטמע בה פסול. אבל שאר משפחות שהן בחזקת כשרו' כל דשתיק מיוחס טפי כדאמרינן מיוחסתא דפומפדיתא שתיקותא ולפי זה הלשון האחרון כיון דבכל שתיק' בעינ' צווח' על פסול אח' אפש' שהיא כהודא' לכולן. רבינ' מר' ותו לא:

אמר ליה הכי אמר רב יהודא בקרונה של צפורי היה מעשה וכדרב אמי דאמר ר' אמי והוא שהית' סיעה של בני אדם כשרין עוברת שם וכדר' ינאי דאמר ר' ינאי נבעלה בקרונות כו' בקרונו' ס"ד אלא נבעל' בשעת קרונות כשרה לכהונה. אבל פיר' אחד מצפורי ובעל הולד שתוקי כי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי אמ' ר' חנינא הולכין בממון אחר רוב העיר ואין הולכין אחר רוב סיעה כלפי לייא הני ניידי והני קביעי וקיימ' אלא הולכין אחר רוב העי' כיון דאיכא רוב סיע' בהדה ואין הולכין אח' רוב סיע' גרידתא. ולא אחר רוב העיר גרידתא. מ"ט גזיר' רוב סיעה אטו רוב העיר. ורוב העיר נמי אי דקאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש. לא צריכא דאיכא דאזלא איהי לגביהו דהוה ליה קבוע ואמ' ר' זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ומי בעינן תרי רובי והתניא ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח ספיקו אסור ובנמצאת הלך אחר הרוב. וכ"ת בשאין דלתות מדינה נעולות. הא"ר ר' זיראאע"פ שדלתות מדינ' נעולות. מעלה עשו ביוחסין. ופי' רש"י ז"ל לעולם כר' יהושע ואע"ג דפסיל ר' יהושע אפי' ברוב כשרין. הכא בקרונה של צפורי היה מעשה דאיכא תרי רוב' רוב העיר ורוב סיעה. ובהא אפי' ר' יהושע מודה. ומסתברא דקסבר רש"י ז"ל מדקא מוקי' לה כר' יהושע דוקא דר' יהושע הוא מודה בקרי רוב' ולא ר"ג. דר"ג אפי' בתרי רוב' נמי לא מכשר. דאלו הוה מוקמינן לה כר"ג אית לן לאוקמה בדלא טענה. דאי בדטענה אפי' ברוב פסולין נמי מכשר. אלא ודאי בדלא טענה ובדלא טענה. נמי מסתברא ליה דאפי' בתרי רוב' פסול ר"ג. כדאמרי' לעיל קיל ליה שמא דאפי' ספק ספיקא נמי פסיל ה"נ קיל ליה שמא דאפי' בתרי רובי פסול ולא נהיר. ותו קשיא להאי פירושא הא דמתמהי' עלה לקמן ומי בעינן תרי רוב' אטו עד השתא לא שמיע לן דר"י פסול בחד רוב'. והא בהדיא אמרי' עלה לעיל הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרי' ומשום מעלה ביוחסין נמי שמעינן לה ותו דהכי הוה לי' למימר בהדיא לעולם כר"י אבל הפי' הנכון דרב יהודה לכ"ע אתי לאוקמוה בין לר"ג בין לר"י. ומחוורתא דאוקמתא דמתני' אתיא בשאינה טוענ' דתינוקת הוות ולא ידעה למטען ואנוסה הוות ולא ידע' מנו. ותו דלא קתני ובאתה ואמרה לכשר נבעלתי. ותו דקא פסיק ותאני ריב"ב אומר סתמא אם רוב העיר משיאין לכהונה ולא אדכר אי הוות טענת כלל משמע דכול' מילתא תליא בהכי. וכיון דאינה טוענת אפי' לר"ג בעינן תרי רובי. ובתרי רובי כשרה לכ"ע. דלא אמרי' דקיל ליה שמא לר"ג אלא בספק ספיקא. אבל מעיקר' דקס"ד דבמתני' ליכא אלא חד רובא. והיינו דא' לי' רבא לרב נחמן ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן. אי כר"ג כלו' ובטוענת ואע"ג דלא קאמר לי' בהדיא ובטענת. דכיון דקאמר אי כר"ג הכי נמי קאמר דר"ג לא מכשר בחד רובא אלא בטוענת. והכי מוכח כולה סוגיין דמשמע לו דר"ג מכשיר בין ברוב פסולין. ושמעינן לה בברי. ולא אתמר בשום דוכתא דשני לן בהו. ותו דהא אמרינן דקיל ליה שמא דאפי' בספק ספיקא פסול ולא עדיף חד רובא מספק ספיקא. ותו דאמרי' בפרק עשרה יוחסין דאבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי. כלו' שבודקין את אמו ומוקמינן לה בין ברוב פסולין בין ברוב כשרין. והתם מוכח דאבא שאול קאי בשיטתא דר"ג. ואכולהו קאמר דבודקין את אמו. והיינו דקאמר אי כר"ג ובטענת אפי' ברוב פסולין נמי מכשר אי כר"י ואתיא כפשטא ושאינה טוענת דלר"י לא שני לן בהו בין טוענת לשאינה טוענת אפי' ברוב כשרין נמי פוסל. אע"ג דמחוורתא בשאינה טוענת כדפרי' מעיקרא. מקשי לרווחא דמלתא למימר דלא אתיא לא כר"ג ולא כר"י. ואפי' אמרת דמתני' בטוענת. ומשני דבקרונה של ציפורי היה מעש' דאיכא תרי רובי ואתיא לכ"ע. דבהא כולהו מודו דכשרה ומתני' כפשטא בשאינה טוענת. והשת' אתיא שפיר הא דמתמהו' ומי בעי' תרי רוב' דלר"ג הוא דמתמהי' הכי דאכתי לא שמעינן ליה לר"ג דאזיל בתר רובא. דבטוענת אפי' ברוב פסולין מכשר. והשתא נמי דאינה טוענת כיון דמכשרי' בתרי רובי מ"ט לא מכשרי' אפי' בחד רובא. דאי משום גזירה דרוב סיעה אטו רוב העיר הא חזי' בעלמא דלא גזרינן דמכשרי' בנמצא ולא גזרי' נמצא אטו לוקח. ומהדרי' מעלה עשו ביוחסין. כלומר דר"ג אית ליה בשאינה טוענת מעלה עשו ביוחסין כטעמ' דר"י בטוענ' וכן הילכתא. הילכך בטוענת בדיעבד כשרה אפי' ברוב פסולין ואפי' כולן. ולכתחילה. לא עבדי' בה עובד' עד דאיכא רוב כשרין. בשאינה טוענת בעינן תרי רובי ובהכי כשרה: